יו"ר חברת 'איי.די.בי' לשעבר, נוחי דנקנר, הורשע אתמול (שני) בעבירה על חוק שוק ההון. על פסק הדין, שיתף דנקנר פעולה עם הברוקר איתי שטרום כדי לבצע הרצת מניות שתכליתה העלאת ערכן של מניות תאגיד איי.די.בי שעמד בראשו. הדיון בבית המשפט ופסק הדין הארוך והמפורט של השופט חאלד כאבוב שופכים אור על השתלשלות האירועים במהלך מספר ימים גורליים בפברואר 2012.

כך כנראה נראו הימים, שעל פי פסק הדין אולי יכניסו את נוחי דנקנר לכלא.

פרק א': 'איי. די. בי' במצוקה

תאגיד הענק באמצעותו שלט דנקנר על 'סלקום', 'כלל ביטוח', 'שופרסל', 'מכתשים אגן', 'ניר חדרה' ועוד חברות רבות וטובות, נכנס לקשיי נזילות. זאת, לאחר מספר עסקאות כושלות, ביניהן רכישת מניות הבנק השוויצרי – 'קרדיט סוויס' ורכישת קרקע לבניית מלון בלאס וגאס. שיטת הפעולה של דנקנר ב'איי.די.בי' כללה תמיד מינוף גבוה מאוד – הרבה מאד הלוואות ומעט הון עצמי. כך צבר דנקנר חובות עתק לבנקים, חובות אותם בשלב מסוים צריך לפרוע. מצב המזומנים ב'איי.די.בי' יצר את החשש כי חברת האחזקות לא תוכל לפרוע את חובותיה בזמן. דנקנר שביקש להימנע מחדלות פירעון של החובות של התאגיד מחליט לצאת למהלך של גיוס הון. הבעיה של דנקנר היא איך מגייסים הון לחברה שכולם יודעים שהיא בצרות? דנקנר צריך להראות לעולם שחברת 'איי.די.בי' במצב טוב וכי בכוחה עוד לגייס משקיעים.

פרק ב': מגייסים חברת ברוקרים שתבצע הרצת מניות

חברת ISP של איתי שטרום ועדי שלג הייתה חברת ברוקרים קטנה יחסית, שביצעה גם היא מספר עסקאות כושלות והפסידה כסף רב. השותפים בה היו מסוכסכים. איתי שטרום ודנקנר נפגשו לראשונה ארבע שנים קודם. רני רהב, איש יחסי הציבור של האלפיון העליון, חיבר ביניהם. עבור החיבור הזה היה אמור רהב לקבל עמלת תיווך קטנה, באם יהיו לשניים עסקים משותפים בעתיד. הבעיה היא שמהלך הרצת מניות דורש הון משמעותי. ול- ISPלא היה את ההון הנדרש כדי להניע את המהלך.

פרק ג': דואגים להזרים כסף ל-ISP

בשלב הראשון, נוחי דנקנר מלווה לאיתי שטרום 8 מיליון שקל. כסף קטן עבור דנקנר. שטרום יכול להתחיל לרכוש מניות של 'איי.די.בי'. פסק הדין של השופט כאבוב מגלה כי ההלוואה שנתן דנקנר לשטרום הייתה בתנאים טובים מאוד. מעבר לכך שטרום מעולם לא החזיר את ההלוואה. כך יוצא שבעצם דנקנר נותן את הכסף לרכישת המניות שהוא מנפיק. בשלב מסוים שטרום מגלה ש-8 מיליון שקל אינם מספיקים כדי להשלים את המהלך. הוא פונה לבנק הבינלאומי לבקש הלוואה, שם עונה לו נציגת הבנק ניצה זעפרני. שטרום אינו לקוח מוכר בבנק, לבקשתו להלוואה של 15 מיליון ש"ח זעפרני מגיבה בחשש. היא משיבה לו כי היא אינה מאמינה כי הממונים עליה יאשרו לשטרום הלוואה כזו. או במילותיה, "וואי וואי וואי, אין מצב שיאשרו לי בקשה כזו". כדי לעזור לממונים לאשר, דנקנר מתקשר לאילן בצרי, ראש חטיבת שוק ההון בבנק. רבע שעה אחר כך ההלוואה מאושרת. זעפרני הבינה כבר אז שיש פה קומבינה.

פרק ד': קונים ומוכרים בקצב – ערך המניה עולה

הזרמת המזומנים מהבנק אפשרה לשטרום להמשיך לרכוש מניות של 'איי.די.בי'. כדי להעלות את ערך המניה שטרום צריך לקנות שוב ושוב. כדי לקנות שוב צריך קודם למכור. לפגישה לילית בביתו של דנקנר, יום לפני ההנפקה, מגיע יוסי וויליגר כדי להתייעץ עם דנקנר על רכישת מניות התאגיד. שטרום מגיע גם הוא לביתו של דנקנר. לטענתו של שטרום הוא מגיע באופן מקרי. על כך אמר השופט כאבוב כי גרסתו של שטרום מלאה בחורים. באותה פגישה מבקש דנקנר מויליגר להקדים ולרכוש  את המניות משטרום לפני ההנפקה מחוץ לבורסה. כדי לעודד את ויליגר לעשות כן שטרום מציע לוויליגר הנחה של 3-2 אחוזים במחיר המניה. כך למעשה רוכש שטרום את המניות בבורסה ביוקר ומוכר אותן בזול מתחת לראדר. שטרום יכול לחזור לבורסה ולהמשיך לקנות ביוקר. על פעולה זו אמר השופט כאבוב כי פעולותיו העסקיות של שטרום היו חסרות הגיון עסקי ואף הזויות. למעט ויליגר היו לדנקנר מספר ידידים נוספים שרכשו את המניה בהנחה לפני מועד ההנפקה.

סבך של קשרים ואינטרסים גרמו לכך שהאנשים האלה ישקיעו במניה שסיכוייה לעלות נמוכים. אפשר להניח כי רבים מהמשקיעים ידעו כי הם הולכים להפסיד קצת כסף בהשקעה הזו. יש מי שדיבר עליה במונחים של התרמה לתאגיד יותר מאשר השקעה.

פרק ה': ההנפקה 23/2/2012

ההנפקה יוצאת לדרך. חברים, מכרים, משפחה ומספר בתי השקעות משתתפים בהנפקה. היא מוכתרת בהצלחה. 'איי.די.בי' מגייסת 321 מיליון שקל. ויליגר, תשובה, נמרודי, שמיר, אליהו המבורגר הכניסו את היד לכיס והשקיעו. כמובן שרובם השקיעו את כספי החברות הציבוריות שבהן הם שולטים. גם חברות החיתום הגדולות בישראל השתתפו בעסקה. דנקנר מרוצה שהמהלך הצליח.

אבל רגע, מדוע שאנשים שידעו על מצבה של חברת 'איי.די.בי' ויסכימו להשקיע בה? סבך של קשרים ואינטרסים גרמו לכך שהאנשים האלה ישקיעו במניה שסיכוייה לעלות נמוכים. אפשר להניח כי רבים מהמשקיעים ידעו כי הם הולכים להפסיד קצת כסף בהשקעה הזו. יש מי שדיבר עליה במונחים של התרמה לתאגיד יותר מאשר השקעה. גם חברות החיתום שהשתתפו בהנפקה הסבירו בזמנו כי התייחסו להנפקה כדרך לחזק את הקשר עם דנקנר, שהיה אז אחד השחקנים הגדולים בשוק ההון הישראלי. מבחינתן ההפסדים היו הוצאות שיווק.

פרק ו': מי שזורע רוח קוצר סערה

הבעיה המרכזית של ההנפקה הייתה שהיא הצליחה אולי יותר מדי. הרבה שחקנים באו לעזרת חבר והשתתפו בהנפקה. מי שהבין מה הוא קונה תכנן למכור מספר ימים אחר כך כדי לצמצם את ההפסדים. מי שלא הבין הפסיד יותר. יומיים אחרי ההנפקה ירד מחירה של המניה ב-10%. בתוך חודש נפלה המניה ב-24%. מי שנשאר עם המניה ביד חצי שנה אחרי ההנפקה הפסיד 70%. 'איי.די.בי' התרסקה.

ביולי 2012 נאלצת החברה למכור את כלל תעשיות תמורת 1.275 מיליארד שקל. בספטמבר אותה השנה 'איי.די.בי' אינה מצליחה לפרוע את איגרות החוב שלה. מהר מאוד היא נכנסת למעמד של חדלות פירעון. בית המשפט אילץ את דנקנר להעביר את השליטה בחברה לאיש העסקים אדוארדו אלשטיין. רשות ניירות הערך החלה לחקור מה בדיוק קרה בהנפקת המניות מיום ה-23 לפברואר. שותפו המסוכסך של שטורם הופך לעד מדינה ונותן לחוקרים את הסיפור.

ומכאן העדויות מתחילות להיערם.

דבר אחד לזכותו של דנקנר.

הרצת המניות שבה הורשעו דנקנר ושטרום אינה בדיוק הרצת מניות 'קלסית'. בדרך כלל, מטרתם של המריצים מניה היא לעלות את ערכה כדי למכור אותה כשהיא מגיעה למחיר שיא ובכך עוקצים את הרוכשים. על פי השופט כאבוב, לא תכנן דנקנר לעקוץ אף אחד בהרצת המניות, ולא הייתה לו כל תכנית למכור את המניה כשהיא תגיע לשיא. דנקנר ראה את מפעל חייו קורס וניסה לעשות הכול כדי להציל אותו. במהלך הניסיונות להצלת 'איי.די.בי' מקריסה הוא חצה את הגבול ועבר על החוק.