בית הדין הגבוה לצדק ידון היום (שני) בעתירה כנגד הפרטת מבחני הנהיגה המעשיים, וחיסול מערך הבוחנים הלאומי על ידי משרד התחבורה. העתירה הוגשה על ידי ארבעה בוחני נהיגה ומורה לנהיגה, המיוצגים על ידי עו"ד גלעד ברנע. על פי כתב העתירה, החלטת שר התחבורה להפריט את המערך היא בגדר ניסיון אסור להעביר פעילות ליבה של הרשות המבצעת לגורמים פרטיים, וכן לתת סמכויות שלטוניות לתאגידים הפועלים משיקולי רווח.
כמו כן טוענים העותרים על אופן קבלת ההחלטה שנעשתה שלא באמצעות חקיקה או החלטת ממשלה, וללא דיון ציבורי, כמתחייב מצעד משמעותי שכזה. בין היתר מוחים העותרים על כך שההחלטה נתקבלה מבלי שהוקמה כל ועדת מומחים שתבחן את השפעת ההחלטה על הבטיחות בכבישי ישראל. לטענתם זו נלווה גם מאמר שפרסם בעיתון הארץ שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק, ובו כתב כי לאחר חקירת הנושא על היבטיו השונים, הגיעה העמותה למסקנה שההפרטה תהיה טעות שתפתח פתח לסיכון ממשי בחיי אדם.
בכתב העתירה מובאת גם עמדתו של המרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר, על פיה הפרטת מבחן הנהיגה המעשי עלולה, בודאות גבוהה, להביא לפגיעה בשיקול הדעת הכרוך במימוש הסמכות להנפקת רישיון, שעיקרה שאלת כשירות המועמד, ולערב בה "שיקולים שלא ממין העניין, כמו רווח לזכיין או קיצור תורים". בנוסף, מציינים במרכז כי רוב מדינות אירופה נמנעות מהפרטת בחינות הרישוי, וכי גם במדינות בהן המבחן לא נעשה על ידי משרד התחבורה עצמו, נהוג שהן נעשות על ידי גוף ציבורי ולא על ידי חברות פרטיות.
לבסוף מציינים העותרים כי למשרד התחבורה לא קיימת כיום כל הרשאה תקציבית למהלך, שאינו מופיע אף בתוכנית העבודה המשרדית לשנים 2015-2016. לפיכך מצביעים העותרים על כך שמדובר "במהלך חפוז, שנעשה במחטף וללא שיקול דעת ראוי", ושאין לו היתר חוקי במסגרת תקציב המדינה.
לטענת העותרים, הסיבה להמתנה הממושכת של תלמידי הנהיגה למבחנים מעשיים נובעת בראש ובראשונה מייבוש מערך בוחני הנהיגה. מספר בוחני הנהיגה ירד מ-150 בשנת 2003 ל-130 כיום, וזאת על אף גדילת האוכלוסיה, וגדילת כמות הנבחנים.
ממשרד התחבורה נמסר כי "מדובר בטענות חסרות שחר שיקבלו ביטוי במסגרת העתירה לבג"צ".
שינוי מהותי באופן שבו מבוצעות בחינות הנהיגה
הרפורמה שבכוונת משרד התחבורה לבצע, אינה נגמרת במיקור חוץ של בוחני הנהיגה. בכוונת משרד התחבורה לשנות גם את האופן בו מבוצעת הבחינה, ולהפחית בשיקול הדעת האנושי המופעל בעת הערכת התלמיד.
על פי הרפורמה המתוכננת, תאשר רשות הרישוי מראש מסלולים לבחינות בכל איזור ואיזור, ומערכת ממוחשבת תנחה את הנבחן בדבר המסלול שייבחר לו, ותורה לו מתי לפנות ימינה, ומתי שמאלה. בצורה כזו יהיה המסלול אקראי לחלוטין, ולא תלוי בשיקול דעתו של הבוחן. בוחני הנהיגה לא יקבעו בסוף המבחן האם התלמיד כשיר לנהיגה ולקבלת רישיון או שמא אינו מוכן עדיין. במקום זאת, יצוידו בוחני הנהיגה במחשבים עליהם יעניקו ניקוד לאופן הביצוע של משימות שיבצע התלמיד במהלך המבחן, כשהמערכת הממוחשבת מעריכה את טיב הנהיגה של הנבחן על פי קריטריונים שהוזנו בה מראש ועל פי מספרם, טיבם ועצמתם של הליקויים שדווחו על ידי הבוחן.
שמואל אבואב, מנכ"ל עמותת אור ירוק אמר בשיחה עם 'דבר ראשון' כי "אי אפשר להחליף את ההיגיון של איש המקצוע. בסופו של דבר, לטסטר יש שיקול דעת, הבנה, יכולת לקרוא בצורה הרבה יותר עמוקה ויסודית את כל האינטרקציה שלו עם הנהג בזמן הנהיגה, הרבה יותר מאשר מחשב". לדבריו, אפשר להיעזר במחשב ליצירת אינדיקטורים ומדדים שעל פיהם יקבל הבוחן את החלטתו, "אבל בסוף האדם עומד מעל המחשב, והחשיבה האנושית היא יותר משמעותית כדי לקרוא נכון את היכולת של הנהג". אבואב מדגיש את החשיבות של מוכנות לנהיגה, הרואה את מפת הסכנות בכביש, שהיא מעבר למוכנות טכנית לנהיגה.
אחרי שביתה ארוכה
העתירה לבג"ץ בנושא הפרטת המבחנים המעשיים הוגשה במקביל לסכסוך עבודה מתמשך בין ועד בוחני הנהיגה לבין משרד התחבורה, אשר קיבל את ההחלטה על ההפרטה באופן חד צדדי. בוחני הנהיגה שבתו למעלה מחודשיים, כשמשרד הכלכלה סירב לעצור את הרפורמה ולהכנס למשא ומתן. נשיא בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, השופט אייל אברהמי, הציע למשרד התחבורה להיכנס לפסק זמן בן 50 יום, בו תיעצר השביתה ומהלך ההפרטה גם יחד, וזה סירב שוב ושוב, על אף נכונות ההסתדרות לקבל את ההצעה.
משרד התחבורה אף ביקש לשבור את שביתת הבוחנים באמצעות מתן האפשרות למנהלי בתי הספר לנהיגה להעניק לתלמידים רישיונות נהיגה זמניים, על בסיס בחינות נהיגה מעשיות פנימיות, שיהיו בתוקף עד תחילתה המתוכננת של הרפורמה. לבסוף פסק בית הדין לעבודה כי הפרטת המבחנים תדחה למשך 90 יום, במקביל להפסקת השביתה, וינוהל מו"מ בחסותו. משרד התחבורה עתר גם כנגד החלטה זו ונדחה על ידי בית הדין הארצי לעבודה.
בית הדין לעבודה הבהיר כי חוקיות המהלך תידון במסגרת העתירה לבג"ץ, וכי הוא מוגבל לעסוק רק בהיבטי המהלך הנגזרים מיחסי העבודה שבין המשרד והבוחנים.
