2011: גר במרכז הארץ ועבד בעבודות בניין עד שעבר תאונת דרכים ואיבד את פרנסתו. 2016: לומד מחשבים וחי במאהל נמיר מזה ארבע שנים.

אחרי ההמולה והסיקור התקשורתי שהקימה סביבה שדרת האוהלים ברוטשילד, נותר מאהל אחד לעמוד על תילו – מאהל 'נמיר', המוכר גם בשם מאהל 'ארלוזורוב'. חלק מדייריו הם פעילים חברתיים שסירבו להתפנות, חלקם מחוסרי דיור. אלכס רוסוב הגיע למאהל 'נמיר' לפני ארבע שנים וכיום הוא נחשב לאחד מדייריו הוותיקים.

איך הגעת לכאן?

"בזמן מחאת רוטשילד, הייתי עסוק בלהשתקם מתאונת דרכים שבעקבותיה איבדתי את יכולתי להשתכר, ולכן עברתי למאהל. עבדתי בגבס ועבודות שיפוץ ובניין, מאז הצבא אני חי במרכז, קרוב ל-15 שנה. אחרי התאונה לא יכולתי לא לעבוד ולא לשכור דירה, גרתי אצל אימא שלי קצת ואחר כך עברתי לפה".

כמה אנשים חיים כיום במאהל ומי הם האנשים הללו?

"יש פה מגוון רחב של אוכלוסיות, עולים לצד ותיקים, הרבה מזרחים ואפילו משפחת פליטים מעיראק שמעמדה לא ברור. היום חיים פה 40 איש, בעבר היו יותר מ-80. אני שמעתי שאחרי 'רוטשילד' היו פה עוד הרבה יותר. לא כל מי שנמצא פה חסר בית כל חייו. יש פה אנשים שהיו להם נכסים בעבר, והם ירדו מנכסיהם בגלל מחלות או בעיות אחרות בחיים. אבל הרוב באמת זקנים ונכים. חתך הגילאים פה הוא בין 20 עד לגילאי פנסיה. בדרום הפארק מתגוררים התושבים היותר מבוגרים, בצפון יותר צעירים, חלק מהאנשים עובדים בעבודות מזדמנות, השאר מובטלים".

אלכס רוסוב, מאהל מחוסרי הדיור בת״א. צילום: דבר ראשון.

ספר קצת על  ההיסטוריה של המקום.

"כשהפארק היה יותר גדול, בצפון התמקם מאהל 'ארלוזורוב'. אני קראתי לו 'חממה לנרקומנים'. לנו היה מאהל בדרום הפארק. היה לנו שם מטבח בו בישלנו לעצמנו, והייתה לנו ממש סוג של קהילה. אחר כך עיריית תל אביב הרסה אותו, זה היה בערך לפני שלוש שנים. היו שוטרים ועניינים.

היו כל מיני סיבות לאנשים לצאת, אבל היה דבר אחד שאיחד את זה וקוראים לו 'יוקר המחיָה'. כי מחיר של קוטג' זה יוקר מחיה, וזה שאתה לא יכול לקנות או להשכיר דירה זה יוקר מחיה.

"אחר כך בנינו עוד מאהל, הייתה תקופה של מאהל צפוני ומאהל דרומי ועוד כל מיני אוהלים בודדים. בסוף הרסו חלקים ממנו וצופפו אותנו כאן. הלכנו לבית המשפט מכיוון שהיו פה כל מיני אסירים משוחררים, גנבים ופסיכופטים שלא רצינו להיות איתם. בגללם מלכתחילה הלכנו דרומה. אחרי העתירה קיבלנו יותר שטח מהעירייה, ונכון להיום המעשנים והבטלנים בצפון ואנחנו פה".

איזה דברים ייחודיים קרו פה במהלך השנים?

"הייתה תקופה יפה שהגיעו הרבה חברה צעירים בשיתוף עם הטכניון ובצלאל. בנינו שירותי קומפוסט ומקלחות, שהמים שלהם משקים את העציצים מסביב. מה שמצחיק זה שלפני שבנו את זה הגיעה סגנית עיריית תל אביב והיה טקס חניכה וגזירת סרט ותקשורת והכול, אבל אחרי זמן, בגלל שזה היה בשטח הדרומי יותר של הגן, עיריית תל אביב שלחה טרקטורים שהורידו את זה וחבל.

"אחרי שעיריית תל אביב הוציאה צו הריסה למבנים שלא היו אוהלים, פעילים ותושבי המאהל התחילו לבנות כיפות גיאודזיות. הכיפות בנויות בטופולוגיה אוהלית, שלד ועליו ברזנט. העירייה אוסרת לבנות תקרות וקירות.

"פעם היה ערב מוזיקה מזרחית, פעם מוזיקה אלקטרונית, היינו עושים חגים ושבתות. היום רק פעם ב… עושים על האש. יש הרבה אנשים שהצליחו לצאת מפה, קיבלו דירה או איזושהי עזרה. בצפון המצב שונה, אנשים נתקעים להרבה זמן והם הרבה יותר תלויים בעמותות ואנשים פרטיים שבאים ועוזרים להם עם אוכל ובגדים".

איך נראה היומיום כאן? איפה שמים את האוכל והדברים האישיים?

"כל עוד אתה גר עם כל מיני אנשים, זו בעיה לקנות כאן אוכל. כי כל אחד יכול להיכנס ולגנוב או לעשות איזשהו נזק. יש קטע כזה שאם מישהו שובר פה משהו, וזה תמיד מישהו שבא מבחוץ, הרי למה לנו לשבור את זה, אנחנו תלויים בדברים האלו, אז כמובן ישר מאשימים אותנו ובעירייה לא ממהרים לתקן, שזה בניגוד לזה שבכל פארק אחר בעיר אם משהו נשבר מתקנים מיד".

מישהו מנסה לעזור פה לאנשים?

"לא לכולם מגיע פה דיור ציבורי. לי למשל לא. אני מחכה לשיקום, אני צריך להחליף את המקצוע שלי בגלל הברכיים והמצב הבריאותי. בינתיים אני לומד מחשבים, למרות שהתנאים באמת קשים. תמיד יש פה סכנה שיפנו את כולם, ואני אגיד לך יותר מזה, יום יבוא ויורידו את המקום הזה, אני רק מקווה שעד אז לא יהיו דחפורים שיפזרו אותנו ברחובות. למשל אדם זקן שגר פה, אני מקווה שעד אז ימצאו לו דיור מוגן או משהו. יש פה גם בן אדם נכה וכמה נשים, אני מקווה שזה לא יקרה בצורה כזו.

"אספתי חתימות ועתרנו לבית המשפט לפני חצי שנה, בינתיים הם מורחים את השופט. מצד אחד הם אומרים שהם מנסים לעזור ויביאו לפה עובד סוציאלי, ומצד שני הם אומרים שהם מתקשים למצוא אחד. עכשיו, מדובר בעירייה הכי עשירה בארץ, אתה לא באמת מאמין שהיא לא מצליחה למצוא עובד סוציאלי".

העירייה מנסה לעשות משהו?

"תלוי מי מסתכל על זה. בעתירה הראשונה הוצאנו מהם הגדלה של השטח וגם השגנו קרוואן עם מקררים וקומקומים. אבל שקעים הם לא נתנו, לטענתם מפאת ענייני בטיחות. הייתה תקופה שבגלל העבודות בפארק נותקו כל הפנסים והיה פה חושך מוחלט, אבל אחר כך הם כן שמו תאורה.

"איך להסביר לך את המצב פה, כשאתה גר פה אז המצב בפני עצמו מדכא. לא תמיד אתה רוצה לקום ולצאת מפה. אותי שובר זה שאני כבר שנתיים וחצי מטופל על ידי עובד סוציאלי ברווחה וזה לא עוזר יותר מדי. אני כל פעם נוסע לשם ואין לי מושג למה אני ממשיך לנסוע. בהתחלה עוד קצת עזרו לי עם סידור שכר הדירה, אבל גם זה לא עבד כמו שצריך.

"כל אחד פה עם אלף עיקולים וחובות אז אין מה בכלל לדבר על צ'קים וויזות וערבויות, פה נמצאת השכבה הכי חלשה".

מה ההבדל בין המאהל למחאה החברתית שהייתה פה לפני 5 שנים?

"העירייה מאשרת את המקום לטובת המחאה, אך המחאה כבר לא כל כך מתקיימת פה פרט לכמה אנשים, אולי אפילו בנאדם אחד שהוציא כמה שלטים. הוא בקטע של המחאה. כל השאר פה מחוסרי דיור ואנשים שצריכים כל מיני שיקומים".

האם לדעתך הצליח להיווצר קשר במחאה בין סוגי המוחים השונים?

"היו כל מיני סיבות לאנשים לצאת, אבל היה דבר אחד שאיחד את זה וקוראים לו 'יוקר המחיָה'. כי מחיר של קוטג' זה יוקר מחיה, וזה שאתה לא יכול לקנות או להשכיר דירה זה יוקר מחיה. לא כולם רוצים דיור סוציאלי. אנשים רוצים לקנות ולשכור דירות, אבל לא במחירים כאלו. לפעמים זו עגבנייה, לפעמים דיור, אבל הדברים דומים. תראה את דפני ליף, היא אמרה: 'אני לא יכולה להחזיק דירה, לא יכולה ללמוד, אני צריכה גם לאכול' – זה הכול יוקר מחיה".

מצד אחד הם אומרים שהם מנסים לעזור ויביאו לפה עובד סוציאלי, ומצד שני הם אומרים שהם מתקשים למצוא אחד. עכשיו, מדובר בעירייה הכי עשירה בארץ, אתה לא באמת מאמין שהיא לא מצליחה למצוא עובד סוציאלי.

האם לדעתך המחאה תתחדש?

"היום קשה לחדש דבר כזה כמו שהיה. אנשים איבדו תקווה. יש כל מיני אנשים שרוצים לחדש את המחאה, אבל הציבור כבר אומר: 'עוד פעם? לא יצא מזה כלום'. שמע, 700 אלף יצאו לרחוב, זה דבר אדיר. זה לא יכול לקרות כל שני וחמישי. אז היה לאנשים משהו בלב שהצטבר, שהם רצו לפרוק, היום זה כבר פחות. צריך אולי לעבור זמן, כמה שנים עד שעוד פעם יהיה כעס אצל האנשים בתוך הלב".

מעיריית תל אביב נמסר: "בניגוד לנטען, גורמי הרווחה לרבות יחידת דרי הרחוב פוקדים את המקום באופן סדיר ומציעים סיוע סוציאלי לשוהי המאהל, אך פעילות זו יכולה להתקיים רק בכפוף לשיתוף הפעולה מצד הדרים במקום.

"בנוסף, אושר תקציב לגיוס עובד סוציאלי ייעודי הנמצא בימים אלה בהליך איתור. עיריית תל אביב-יפו אפשרה את הקמת המאהל באופן זמני בלבד כמאהל מחאה למחוסרי דיור, ועושה ככל הניתן להקל על השוהים במקום. בימים אלה מתקיים דיון בבית המשפט במטרה לסייע ליושבי המאהל לסיים את שהותם הזמנית במקום ולחזור לחיים נורמטיביים.

"במקביל, העירייה פועלת לשמירה על תנאי מחיה נאותים במקום במגבלות הקיימות, בין היתר בהעמדת קרוואן רווחה ובו מכשירי חשמל לשימוש דרי המאהל, ביצוע הדברה תכופה, ניקוי הגן ועוד".