ועדת המשנה למוכנות העורף לחירום של ועדת חוץ וביטחון, בראשות ח"כ עמיר פרץ (המחנה הציוני), התכנסה היום (רביעי), על מנת לדון בתכנית לפינוי אוכלוסייה בעת מצב חירום. התכנית המוצעת, "מרחק בטוח", מתייחסת ליישובים במרחק ארבעה קילומטרים מגבול הצפון ומגבול עזה, המוגדרים 'יישובים צמודי גדר'. זאת למרות שיישובים במרחק רב יותר נפגעו הן במלחמת לבנון השנייה והן במבצע 'צוק איתן' שהתרחש לפני שנתיים בעזה.

"לעניין הפינוי יש גם יתרונות וגם חסרונות" אמר ל'דבר ראשון' תומר סימון, קצין במילואים בפיקוד העורף ודוקטורנט ניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת בן גוריון, "למשל, איך זה ייראה מול האויבים כשנפנה יישובים מותקפים? זה ניצחון מוחץ של האויב כשהוא יבין שישראל מקפלת את האוכלוסייה. מצד שני, זה מגן על המדינה ולא פוגע במדיניות ההרתעה שלנו, אחד מהרעיונות לשדר שליטה וטיפול באוכלוסייה. בגלל פערים במיגון, במיוחד במחוז צפון, יש מעט מאוד אנשים ממוגנים," אמר סימון, "אנשים בכל מקרה בורחים עכשיו, השאלה אם זה יהיה עצמאית או שהמדינה תארגן את זה". בדבריו, מנסה סימון להסביר מדוע הממשלה בוחרת לתכנן תכנית שמטרתה פינוי יישובים.

"אנחנו חיים בתפיסה ש'כיפת ברזל' נועדה להגן קודם כול על האזרחים, אבל זה לא נכון, היא נועדה קודם כול להגן על אתרים אסטרטגיים, כמו תשתיות חשובות ואזורים עם משמעויות מיוחדות"

על פי התכנית, הפינוי של האזרחים ייעשה על ידי הצבא, ואילו קליטתם לאחר הפינוי תיעשה על ידי משרד הפנים.

סא"ל בר כהן, ראש זירת עורף באגף המבצעים של צה"ל, אמר: "'מרחק בטוח' היא תכנית ולא פקודה, שכן הפעלתה במלואה, או באופן חלקי, נתונה לשיקול דעתו, בזמן אמת, של הדרג המדיני". כהן הוסיף כי "לתכנית יידרשו 12 שעות להתחלה מרגע מתן פקודה, ותסתיים תוך 120 שעות מקסימום, לתרחיש הקיצוני ביותר. כמובן שפינוי חירום של יישוב ספציפי, בעת אירוע חריג, עדיין מצוי בסמכות הצבא".

אלי רגב, מנהל מינהל לחרום וביטחון ברשויות המקומיות של משרד הפנים התייחס לתכנית ואמר כי "היא מקיפה 16 רשויות מקומיות, הכוללות 64 יישובים בצפון ו-29 יישובים בדרום – לא כולל קריית שמונה ושדרות. התכנית לוקחת הערכת גובה של 70% מהאוכלוסייה שנידרש לפנות ולקלוט, שמספרית זה 54 אלף איש, ושדרות וקריית שמונה זה עוד כ-38 אלף. התכנית, כמובן, כוללת את התיאום מול כל ראשי הרשויות הקולטות גם כן, ואנו בעיצומו של תהליך זה".

אבי נעים, ראש מועצת בית אריה ויו"ר ועדת הביטחון של השלטון המקומי, לא הסכים עם ההנחה שעל התכנית להתייחס רק ליישובים שהם במרחק של עד ארבעה קילומטרים מהגבול. לטענתו, התכנית חייבת להיות הרבה יותר גמישה ורחבה "כאשר שטח כה נרחב מהמדינה מצוי היום תחת איום טילים".

נעים הוסיף סוגיה נוספת והתייחס למצב שבו תפנה המדינה תושבים מבתיהם, אך בזמן הלחימה ייגרם נזק לביתם ורכושם ואולי לא יהיה להם לאן לחזור. "אם יהיו אתרי הרס, נצטרך לתת מענה ארוך טווח לתושבים, הרבה אחרי סיום הלחימה, ויש להיערך לכך מבחינת אמצעים ותקציבים."

שאלת המקור התקציבי לתכנית, נותרה ללא מענה בשלב זה. "התקציב לא מצוי במשרד הפנים" אמר רגב, אך הוסיף כי היות שהתכנית היא תוצאה של החלטת ממשלה ועלויותיה סוכמו עם משרד האוצר, יינתן לה גיבוי פיננסי.

ח"כ איל בן ראובן (המחנה הציוני) התייחס לסוגיית השיקול הכלכלי של השקעה בתכנית פינוי לעומת השקעה במיגון ערים. "פינוי יישובים הוא אכן מוצא אחרון, אך ודאי יש להיערך ולבצע הרבה צעדים מקדימים" אמר בן ראובן, "לאחרונה, כששאלתי על מיגון יישובים, התחלתי לקבל תשובות שממילא יהיה פינוי. הדבר חייב להיות ברור – אנחנו רוצים קודם כול מיגון ליישובים, ואחר כך מוכנות לפינוי".

"אם יהיו אתרי הרס, נצטרך לתת מענה ארוך טווח לתושבים, הרבה אחרי סיום הלחימה, ויש להיערך לכך מבחינת אמצעים ותקציבים"

על שאלת הבחירה בין פינוי למיגון אמר סימון כי "אנחנו חיים בתפיסה ש'כיפת ברזל' נועדה להגן קודם כול על האזרחים, אבל זה לא נכון, היא נועדה קודם כול להגן על אתרים אסטרטגיים, כמו תשתיות חשובות ואזורים עם משמעויות מיוחדות"

"במלחמה הבאה ישוגרו 1,500 טילים ביום, לא 150", סיכם "אי אפשר יהיה להגן על כל יישוב, בגלל זה התפיסה המתהווה היא להעדיף פינוי".