דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
פרשת השבוע

עיונים בפרשת השבוע / על הקשר שבין אהבת ישראל, קנאות והיכולת להנהיג

בזכות קנאותו, רדיפת השלום ואהבת ישראל הקיצונית שלו - זוכה פינחס להיות כוהן גדול. מה דרוש למנהיגים שלנו היום?

מליאת הכנסת ריקה.ארכיון.  צילום: פלאש 90.
מליאת הכנסת ריקה.ארכיון. צילום: פלאש 90.
בן ציון בר-שלום
בן ציון בר-שלום
רב ההסתדרות
צרו קשר עם המערכת:

"וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כה, ו-ח).

רש"י: "וירא פינחס" – "ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו למשה: 'מקובלני ממך הבועל ארמית קנאין פוגעין בו'. א"ל: 'קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא'. מיד וייקח רומח בידו וגו'" (במדבר כה, ז).

לאחר שראה בלעם כי הקב"ה אינו מניח לו לקלל את ישראל, נתן עצה לבלק: "אלוהיהם של אלו שונא זימה וכו'" (סנהדרין קו).

מיד אחר כך: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה, א).

עד שבסיום אותו מעשה הגיע זמרי בן סלוא, שהיה נשיא שבט שמעון, והביא את כזבי בת צור לפני משה ואמר לו משה: "זו אסורה או מותרת אם תאמר אסורה בת יתרו מי התירה לך וכו'".

געו כולם בבכייה, עד שבא פינחס ראה מעשה ונזכר הלכה. אמר לו למשה: "מקובלני ממך הבועל ארמית קנאים פוגעים בו". אמר לו: "קריינא דאיגרתא איהו ליהוי פרוונקא" (קורא האיגרת הוא יקיימנה). מיד:  "וייקח פינחס רומח בידו וכו'" (סנהדרין פב).

אנו נחשפים בפרשה זו להלכה מיוחדת במינה שאינה נמצאת בשום מקום אחר בתורה. זוהי הלכה ואין מורין כן, שאם בא להימלך (להיוועץ בבית הדין) אין מורין לו כן. רק הקנאי בשעת מעשה רשאי לקיים הלכה זו ולא עוד, שאם פירש זמרי – פינחס נהרג עליו.

כעת נתבונן במקרא עצמו, הרי אם אנו אומרים שקנאים פוגעים בו והבא להימלך אין מורין לו כן – מדוע פינחס בא לשאול את משה? ועוד – הכיצד משה מורה לו לקיים?

ויותר יש להתבונן מהו ומיהו "קנאי" – מהו המושג הזה ומה מקורו? וכי התורה יש לה דין מיוחד לאנשים שאינם שולטים בעצמם?

אלא ודאי שהמושג "קנאי" הוא בעל משמעות שונה ממה שאנו תופסים כיום. כדי להבין מהו קנאי נתבונן בסופה של הפרשה – הקב"ה אומר למשה:

"פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר, כה, יא-יג).

הקב"ה נותן לפינחס שתי מתנות: קודם כול "את בריתי שלום" ולאחר מכן "כהונה".

ונראה שזה חייב להיות בסדר הזה – קודם כול שלום וכפועל יוצא מכך, פינחס ראוי גם להיות כוהן גדול. שעד אז הכהונה הייתה רק לאהרון ולבניו, ובעקבות המעשה שעשה פינחס זכה גם הוא להגיע למדרגת אהרון הכוהן. וכידוע, מדרגתו של אהרון הכוהן הייתה "אוהב שלום ורודף שלום".

מה עניין "רודף שלום"? – שהיה אוהב ישראל ללא גבולות. שאחר כך בפטירתו "וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, כט). שכל אחד ואחד מבני ישראל הרגיש באהבתו של אהרון שהייתה ללא גבולות.

מכאן אנחנו מבינים כי המושג "אוהב שלום ורודף שלום" הוא למעשה אהבת ישראל ללא גבולות, ועל ידי כך היה ראוי לכהונה (זה מסביר גם את ברכת הכוהנים: "לברך את עמו ישראל באהבה", שזהו היסוד של הכוהנים – לאהוב את עמו ישראל).

מכאן נבין גם שפינחס במעשהו, וזו בעצם המשמעות של "קנאי", התכוון למסור את נפשו למען כלל ישראל. שהרי ידוע כי זמרי בן סלוא היה נשיא שבט השמעוני, שבט שנודע בתקיפותו וכוחניותו. כדי שמישהו יֵצא נגדו היה ברור שנדרשת לכך מסירות נפש של ממש.

כשבא פינחס לשאול את משה: "לימדתנו רבנו קנאים פוגעים בו?" השאלה שלו הייתה למעשה האם יש בינינו מישהו שהוא אוהב ישראל ללא גבולות, שזו המשמעות של המילה "קנאי" – מידת אהבת ישראל באופן קיצוני וללא גבולות, עד כדי קנאות.

אמר לו משה – "אתה ראוי".

נמצא שהקנאות כאן אינה מידה של אנשים שאינם שולטים בעצמם, אלא מידה של מסירות נפש למען כלל ישראל מתוך אהבת ישראל. והשכר שלה – שהקב"ה בוחר באותו האיש להיות שליח הציבור הנאמן.

לעניין זה אזכיר את כבוד מו"ר סבי הרב עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר זכה להנהיג אותנו בדור האחרון כיוון שהייתה בו מידת אהבת ישראל ללא גבולות וגם אחריו בכו כל בית ישראל.

גם כיום, כאשר אנו נדרשים לבחור את שליחי הציבור שלנו, המידה החשובה ביותר מעבר לכישוריו של האדם, היא מידת "אהבת ישראל" שיש לו לכל אחד ואחד, ובעל מידה זו הוא הוא הראוי להנהיג ולהיות שליח ציבור נאמן.

הכותב הוא רב ההסתדרות

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!