את השאלה איך זה מרגיש לסיים טור דה פראנס? אפשר להפנות בעברית רק לרוכב האופניים גיא ניב, שחצה ביום ראשון את קו הסיום של הטור בשדרות השאנז אליזה בפריז, לאחר שלושה שבועות מפרכים, בהם רכב כ-3,500 קילומטרים ב-21 קטעים שונים. ניב הוא הישראלי הראשון שמתחרה ומסיים את המירוץ שנחשב לקשה וליוקרתי בעולם.

"אמנם זו קלישאה, אבל סיום המירוץ היה באמת הגשמת חלום עבורי", אומר ניב, "וזו הייתה תחושה מדהימה. בהקפה האחרונה בשאנז אליזה הרשתי לעצמי להסתכל לצדדים, להבין איפה אני, ולהתענג על כל שניה.

"כל כך הרבה פעמים ראיתי את תמונות הסיום של הטור דה פראנס בטלוויזיה, וביום ראשון הייתי שם בעצמי. חשבתי על הילד שצפה בתמונות האלה במשך השנים, והבנתי שעשיתי את זה – אני כאן, בסיום הטור דה פראנס. כמובן שהגוף מותש ועייף ביותר לאחר מאמץ של שלושה שבועות, אבל באותם רגעים זה מרגיש נפלא".

"לסלק את השיח השלילי מהראש"

ניב השתתף בטור במסגרת "ישראל סטארט אפ ניישן", קבוצת הרכיבה הישראלית בבעלות המיליארדר היהודי-קנדי סילבן אדמס. הוא סיים את הטור במקום ה-139 מתוך 176 רוכבים, והקבוצה סיימה את הופעתה הראשונה בטור במקום ה-19 מתוך 22.

גיא ניב רוכב באחד הקטעים בטור דה פראנס 2020 (Photo by Tim de Waele/Getty Images)

אומרים שבשביל לסיים את הטור דה פראנס, או כל גראנד טור, צריך יכולת פיזית גבוהה מאוד, אבל בעיקר להיות חזק בראש. אתה יכול לתאר מה עובר בראש?
"זה מירוץ קשה, אני לא אשקר. יש הטוענים שזה אירוע הספורט הקשה והתובעני מכולם. כמובן שפיזית הייתי חייב להגיע מוכן, ועבדתי קשה בשביל זה, אך ההתמודדויות המנטליות שקורות לאורך מירוץ כזה הן למעשה הקשות והם שקובעות אם תעשה את זה או לא.

"צריך לקבל את הרגעים הקשים ולא להילחם בהם… ברגעים האלו אני לא חושב רחוק. בצעדים קטנים, ק"מ אחרי ק"מ… לעבור את העלייה הקרובה, הק"מ הבא"

"הגעתי מוכן להתמודד עם משברים. אתה פשוט יודע שכשאתה נכנס למירוץ של שלושה שבועות, יהיו גם רגעים קשים. וברגע שאתה מוכן לזה שהרגעים האלו יגיעו, הרבה יותר קל להתמודד איתם כשהם מגיעים. צריך לקבל את הרגעים האלו ולא להילחם בהם. להרגיע את הגוף, ולסלק את השיח השלילי שמנסה להתקיים בתוך הראש. ברגעים האלו אני לא חושב רחוק. בצעדים קטנים, ק"מ אחרי ק"מ, לעבור את הרגעים הללו שבהם הגוף לא מתפקד כמו שאתה רוצה. שאין אנרגיות, ושאתה למעשה די מרוקן.

גיא ניב (משמאל) מטפס באחד הקטעים בטור דה פראנס (צילום: Israel Start-Up Nation)

"המחשבות הן על לעבור את העלייה הקרובה, הק"מ הבא, ולדעת שיום למחרת כבר תחזור לעצמך ותרגיש טוב. זה הסטייט אוף מיינד, וזוהי דרך החשיבה שלי ברגעים האלה. העלייה האחרונה של שלב 17 הייתה לגמרי רגע כזה. התחלנו לטפס, ומיד הרגשתי שהרגליים מרוקנות, ושאין בי את האנרגיה שאני רגיל".

"בטיול הבר מצווה נסעתי עם אבא לטור"

למרות גילו הבוגר יחסית, ניב בן 26, הקריירה שלו לגמרי בתחילתה. הוא גדל ביישוב עצמון שבמועצה האזורית משגב ורכב בקבוצת "טים משגב". בתחילת 2017 עבר לקבוצת רוכבי הרים, שהקימה "סייקלינג אקדמי", כפרויקט צדדי לקבוצת אופני הכביש. כעבור כמה חודשים, באפריל אותה שנה, עבר לקבוצת אופני הכביש וצורף לסגל הקבוצה הראשונה. כחבר בקבוצה הוא השתתף בג'ירו ד'איטליה 2018 שהתחיל בישראל, אבל פרש בקטע החמישי בגלל מחלה. ב-2019 סיים את הג'ירו.

מתי התחלת להאמין שתגיע להישג הזה?
"החלום התחיל למעשה בגיל 13. בקיץ 2007 נסעתי עם אבא שלי לצפות בטור דה פראנס. זה היה הטיול בר מצווה שלי. אני זוכר כמה האירוע הזה נראה לי מטורף ומרשים, ורציתי להיות שם בעתיד בעצמי. כמובן שבשלב זה של החיים בכלל לא ידעתי או הבנתי מה זה באמת יצריך, ומה הן המשמעויות האמיתיות של להגיע לטור דה פראנס, אבל שם החלום התחיל".

גיא ניב בטיול בר המצווה בצרפת, במקום בו התחיל החלום על הטור דה פראנס (צילום: אלבום פרטי)

מה שהגשמת החלום הזה מצריכה, הוא יודע היום, זו שגרת אימונים מפרכת של בין 3 ל-7 שעות ביום. הרוכבים מנסים לדמות לא את הקילומטרים, אלא את שעות הרכיבה ואת האינטנסיביות של המירוץ. האימון ממוקד בקטעים ספציפיים – טיפוס, עליות קצרות וארוכות. לפעמים רוכבים במישור מאחורי אופנוע, שמדמה מהירות של מירוץ. הם גם עושים הרבה עיסויים.

גם תזונה היא עניין חשוב ברכיבה. כדי לטפס בהרים צריך משקל קל. אז יש ימים שרוכב אוכל מעל 5,000 קלוריות, ויש כאלה שהוא אוכל פחות מ-1,500. רוכב אוכל ארוחות קטנות במהלך היום, כדי שלא יהיה כבד.

ניב החליט ללכת על קריירה מקצועית כרוכב אופניים, בעת שירותו בצה"ל, כספורטאי מצטיין. "אז החלטתי שאני הולך על זה בכל הכוח", הוא אומר. "עם כניסתו של סילבן אדאמס לקבוצת האופניים הישראלית, ב-2017, הבנתי שהפרויקט הזה כאן כדי להישאר, וכאן כדי לאפשר לרוכבים ישראלים להגיע לרמות הכי גבוהות שיש. וזה היה השלב שבו החלטתי שאני עושה את המעבר מרוכב שטח לרוכב כביש, ומתפקס כל כולי על רכיבת כביש. הבנתי שזה הזמן, שזו ההזדמנות להגיע לרמות הכי גבוהות שיש, ולנסות להגשים את חלום הילדות שלי להגיע לטור דה פראנס".

מה אתה אומר לילדים שראו אותך ורוצים אולי יום אחד להיות שם?
"המסר הוא להאמין, לחלום, ובעיקר לעבוד קשה עבור החלומות שלנו. החלום הזה נראה דמיוני בהמון שלבים במהלך חיי. אבל העובדה היא שהגעתי לכאן, וזה קרה. היום, החלום הזה יותר מציאותי לדור הרוכבים הישראליים הצעיר. הם רואים שעשיתי את זה, ושזה אפשרי.

גיא ניב וסילבן אדאמס, הבעלים של קבוצת ישראל סטארט אפ ניישן, בסיום הטור דה פראנס (צילום: נועה ארנון, באדיבות Israel Start-Up Nation)

"הם צריכים לדעת שזה ענף קשה, שמצריך אינסוף עבודה קשה ומסירות. אבל זה גם ענף מדהים ויפה, שייתן להם המון לחיים; ושאם הם יעבדו קשה ויאמינו, הם לגמרי יכולים לחשוב על עצמם שם כמשהו אפשרי וריאלי. קבוצת ISN כאן כדי להישאר, וכדי לקחת את הרוכבים הישראליים לרמות הכי גבוהות שיש".

"זכות גדולה להתאמן ולרכב לצד כריס פרום"

לאחרונה החתימה הקבוצה הישראלית את הרוכב הטוב בעולם כריס פרום, שיתחרה במסגרתה החל מ-2021. פרום זכה בטור דה פראנס ארבע פעמים בעבר (ב-2013, 2015, 2016 ו-2017).

עד כמה הצטרפותו של פרום מרגשת אותך?
"זה מדהים מבחינתי. אנחנו מקבלים לקבוצה את אחד הרוכבים הגדולים בהיסטוריה, וזו תהיה זכות גדולה להתאמן לצידו, ללמוד ממנו, ולרכב עבורו במירוצים שנעשה יחד. זה כמובן יוסיף לקבוצה ממד של לחץ והציפיות יעלו, אבל מבחינתי זה האתגר הספורטיבי הכי גדול שיכולתי לבקש. אני משוכנע שזה ירים אותי, את שאר הרוכבים הישראלים, ואת הקבוצה כולה לרמה אחרת".

כריס פרום,הזוכה בג'ירו דאיטליה 2018 "זכות גדולה להתאמן ולרכב לצד אחד הגדולים בהיסטוריה" (צילום: AP Photo/Gregorio Borgia)

לאן אתה שואף להגיע?
"השאיפה היא להמשיך להתקדם, ולהמשיך לשבור תקרות זכוכית אישיות. יש לי עוד הרבה שאיפות, אני עוד רחוק מלמצות את עצמי. החלום הגדול הוא כמובן זכייה בשלב בטור דה פראנס".

"הנהג הישראלי לא מספיק יודע איך לכבד ואיך להתנהג עם רוכבי האופניים. חייבים לשנות את זה, כדי לשמור על כולנו"

איך אתה רואה את עתיד ענף האופניים בארץ?
"ענף האופניים בארץ נמצא בעלייה מתמדת, בעיקר במה שקשור לתחום העממי. לצערי, בתחום התחרותי הכמויות עדיין לא מספקות. אין בארץ מספיק מירוצים (ומתחרים). אלה תהליכים שלוקחים זמן, ויצירת תרבות ומסורת. אנחנו בדרך הנכונה, אבל זה ייקח עוד כמה שנים.

"צעד חשוב ומשמעותי, שכולנו בענף חייבים להתגייס אליו, הוא שינוי תרבות הנהיגה והיחס לרוכבי האופניים בכבישים. המצב רחוק מלהיות טוב, ואין בישראל מספיק כבישים בטוחים. ובעיקר – הנהג הישראלי לא מספיק יודע איך לכבד ואיך להתנהג עם רוכבי האופניים. חייבים לשנות את זה, כדי לשמור על כולנו, וכמובן כדי שהורים ירגישו בטוחים כשילדים יוצאים לאימון. לקחתי את זה כמטרה אישית, ויצרתי קשר עם שר הספורט בנושא. אני מקווה מאוד שנצליח להרים קמפיין כזה שישנה ולו במעט את היחס לרוכבים בכבישים".

"בירידות עוברים את ה-100 קמ"ש"

"מבחינת קושי ספורטיבי אני חושב שזה הדבר הכי קשה שספורטאי ישראלי עשה", אומר רן מרגליות, רוכב אופניים ויזם חברתי, שהיה שותף להקמה של קבוצת 'ישראל סייקלינג אקדמי'. "יש ענפי ספורט קשים אבל אין שום דבר שמשתווה לטור, זה באמת אירוע הספורט הקשה בעולם והפסגה של ענף האופניים".

רן מרגליות מדריך רוכב צעיר (צילום: אילן שחם)

מה הופך את זה לקשה כל כך?
"הגוף שלך בגראנד טור משתנה, היכולת הפיזית, המטבוליזם. אתה חייב ללמוד להכין את עצמך טוב, אבל אתה הולך אל הלא נודע. מדובר במשחק מאוד ארוך. יש עליות, יש שינויי טמפרטורה, ובעיקר – ענף האופניים זה ענף בלי זמן פציעות. אם נפלת, יש לך פנצ'ר, או היה לך יום רע, אין לך יכולת לעצור. גם אם שברת כתף, אתה חייב להיות בתוך מגבלת הזמן.

רן מרגליות: "מה שמיוחד בגיא זה בעיקר הראש. הוא לא הרוכב הכי מוכשר שיש, אבל מבחינה מנטאלית הוא מסוגל לעמוד באתגר הזה כמו שאף רוכב ישראלי אחר לא יכול"

"הסיפור הוא של אינטנסיביות מאוד גבוהה. הם רוכבים מאוד מהר, מהירות שיכולה להגיע לממוצע של 38 קמ"ש בכל הטור, אבל זה כולל טיפוס באלפים. בירידות עוברים את ה-100 קמ"ש. המסלול של הטור גם משתנה כל שנה, רק היום האחרון בפריז נשאר תמיד קבוע. השילוב של האינטנסיביות וגם היוקרה והפופולריות שלו הופך אותו לדבר שיש מעטים בעולם שמסוגלים לסיים. יש מעט ספורטאים שיכולים לעמוד בזה".

מה יש בגיא ניב שהפך אותו לאחד שהצליח לסיים את הטור דה פראנס?
"מה שמיוחד בגיא זה בעיקר הראש. הוא לא הרוכב הכי מוכשר שיש, אבל מבחינה מנטאלית הוא מסוגל לעמוד באתגר הזה כמו שאף רוכב ישראלי אחר לא יכול. אין לו ניסיון כל כך רב. העובדה שהוא סיים את הטור היא כנגד כל הסיכויים. להיות בן אדם שמסוגל לסיים את הטור זה שילוב של הרבה ניסיון וחוסן מנטלי שאתה צובר עם הזמן. גיא הוא מטפס במשקל נמוך וזה עזר לו. יש רוכבים יותר חזקים ממנו, אבל לא טובים במה שהוא טוב בו".

אתה מדבר על ניסיון, אבל המנצח של הטור השנה, טדיי פוגאצ'אר, הוא בן 21.
"נכון, אבל צריך לזכור שהוא ניצח גם בשנה שעברה בספרד. הוא לא רוכב קלאסי. אגב, רצינו להחתים אותו בהתחלה בקבוצה הישראלית, אבל זה לא צלח. יש סיבה שמסורתית מגיעים לשיא בגיל מאוחר יותר, כי צריך את הניסיון והמבנה הגופני האידאלי. רוב הרוכבים מגיעים לשיא בסביבות גיל 30".

"הסמים עשו שם רע לענף"

ענף הרכיבה סבל בשנים האחרונות משערוריות סמים. המפורסמת שבהן הייתה הדחתו של לאנס ארמסטרונג, בעקבות הפרשה שהסעירה את עולם הספורט. כל הישגיו של ארמסטרונג בוטלו, כולל שבע הזכיות שלו בטור דה פראנס, והוא הושעה מתחרויות לכל חייו.

לאנס ארמסטרונג זוכה בטור דה פראנס בשנת 2004, לפני שהודה בשימוש בסמים בכל שבע זכיותיו בטור דה פראנס (AP Photo/Christophe Ena)

"הסמים בהחלט עשו שם רע לענף", אומר מרגליות, "כשיש הרבה כסף ותהילה זה הולך גם למקום הזה. ב-2010 היה שינוי מהותי בענף. הפסיקו את בדיקות הסמים ועברו לבדוק חריגות בערכי הדם. בעצם בונים לכל רוכב פרופיל ביולוגי, ואם רואים חריגה משמעותית הוא מורחק. זה יוצר מצב שגם אם יש רמאים, היתרון שלהם קטן יותר. עדיין לא עולים על הכל, אבל זה צמצם מאוד את התופעה. רואים את זה גם בכך שהמהירויות של הרוכבים ירדו מאז".

"זה ענף שמקדש עבודה קשה ומסוגלות"

מרגליות, שהיה בין אלו שהביאו את הג'ירו דה-איטליה לישראל ב-2018, משקיע כיום את מרבית עיסוקו בחינוך ובהנגשת ענף האופניים לבני נוער. לדעתו יש עוד הרבה מה לעשות כדי שענף האופניים יהיה ענף פופולרי בארץ.

"כשהג'ירו הגיע לישראל זה נתן לכל אחד לצאת החוצה ולהרגיש שהוא חלק מהמירוץ. הבעיה היא שהילדים שיצאו לרחובות לא יצאו לרכב אחר כך. כי לא יצרו מסגרות וחוגים לאופניים".

מרגליות הקים בשנתיים האחרונות את עמותת "ברטלי – נוער בתנועה", שמפעילה מרכזי רכיבה בכפרי נוער ופנימיות, ואקדמיה לרוכבים צעירים מצטיינים בבן שמן. "הפרויקט הוא על שמו של ג'ינו ברטלי, רוכב אופניים ואלוף הטור דה פראנס, שהציל מאות ילדים במלחמת העולם השנייה, באמצעות סרטיפיקטים שהחביא על האופניים שלו", אומר מרגליות.

רן מרגליות וחניכים בפרויקט 'ברטלי רוכבים בתנועה' (צילום: אילן שחם)

"הרעיון הוא שהרכיבה היא כלי מקשר מאוד חזק בין בני נוער, שמגיעים ממקומות שונים, וזו דרך להוביל שינוי ולהקנות מיומנויות. המטרה להביא אותם ממקום של חניכים למקום של הדרכה בשנת שירות בהמשך. הרכיבה היא פאשן. אני לא מבטיח לילדים להיות בטור דה פראנס, אבל אני יכול להשתמש בכלי הזה להעצים אותם להוביל לתת להם כלים טובים לחיים. זה ענף שמקדש עבודה קשה ומסוגלות".

איך אתה רואה את העתיד ענף האופניים בארץ?
"החתמתו של כריס פרום תביא דברים נהדרים לשמה של ישראל בעולם הרכיבה, אבל לא בטוח שתתן לישראלים להתפתח. דווקא הסיפור של גיא הוא הסיפור החזק פה. בחור ישראלי שעבד קשה והצליח להגיע לפסגה הכי קשה שיש בספורט. זה סיפור שילדים ובני נוער יכולים יותר לתחבר אליו".