בתום דיון ממושך ולאחר נאומי מחאה רבים מצד חברי האופוזיציה, אישרה מליאת הכנסת בקריאה ראשונה את הצעת חוק-יסוד: תקציב המדינה לשנים 2017 ו-2018 בהוראת שעה. 58 חברי כנסת תמכו ו-46 התנגדו, וההצעה תועבר לוועדת הכספים להכנתה לקריאה שנייה ושלישית.
חברי הכנסת עלו בזה אחר זה לגנות את ההצעה לצמצם את כוחם באמצעות תקציב דו שנתי. הביקורות החריפות נבעו מכך שהממשלה מובילה את הכנסת להעביר חקיקה שמנטרלת כ-50% מכוח ההשפעה של הכנסת על התקציב. אישור התקציב נתפש על ידי רבים ככוחה העיקרי של הכנסת בשל האפשרות להפיל את הממשלה במקרה של אי אישור תקציב. בתקציב דו שנתי, לכנסת יש רק פעם אחת בשנתיים להשפיע על התקציב במקום פעם בשנה.
ח"כ יאיר לפיד, שכאשר היה שר האוצר ביטל את התקציב הדו-שנתי ופוטר מבלי שהצליח להעביר את תקציב 2015 כתקציב חד-שנתי כפי שתוכנן, ביקר קשות את רעון התקציב הדו-שנתי. לדבריו, התקציב הדו-שנתי שהופעל בשנים 2011 – 2012 היה כישלון, כיוון שהוביל לגרעון לא מתוכנן בסדר גודל של 40 מיליארד שקלים, וגרם לעלייה באבטלה לשיעור של 6.5%.
כזכור, לפיד נכנס לתפקידו כשר אוצר בממשלת נתניהו הקודמת באמצע שנת 2013, ולאור העובדה ש-2013 הייתה שנת בחירות, ותקציב המדינה נוהל כ"טייס אוטומטי" בידי משרד האוצר, הוביל שר האוצר לפיד לתקציב דו-שנתי לשנים 2014-2013, אך התחייב לבטל את רעיון התקציב הדו-שנתי. במהלך הדיונים על תקציב 2015, שתוכנן על ידי לפיד ומשרד האוצר כתקציב חד-שנתי, התגלע הקרע בקואליציה ולפיד פוטר על ידי נתניהו בדצמבר 2014, לפני אישור התקציב.
לפיד התייחס לשאלה מדוע אין מגלים בציבור התנגדות גדולה לתקציב הדו-שנתי, ואמר: "אנחנו מנסים להבין למה לציבור לא אכפת כשעושים דברים נגדו. התשובה היא כנראה שהוא לא מכיר את הפרטים. תקציב דו-שנתי זה ביטוי של כלכלנים, שאנשים שעוסקים, בצדק, בחייהם הפרטיים לא יודעים מה הוא אומר".
ח"כ יוסי יונה (המחנה הציוני) אמר בדיון: "האם יודעים על מצבי חירום שמצדיקים הוראת שעה? האם יש מצב חירום כלכלי או בטחוני שבגללם צריך להצביע באמצעות הוראת שעה? להיפך, אתמול עמד כאן ראש הממשלה ואמר כמה מצבנו מצויין. אולי יש נימוק אחר משכנע? בואו נבדוק וננסה לתקופת נסיון, אבל כבר היינו באופרה הנסיונית הזו וזה לא עבד. זה (התקציב הדו שנתי – א.ר.) נכשל 3 פעמים".
ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת): "כל-כך קשה פה לדבר על הבמה בגנות תקציב דו-שנתי כי בעצם כולם מסכימים שזה רעיון לא מוצלח; כל המומחים מסכימים, השרים מסכימים, הגורמים בתוך משרד האוצר מעריכים שהדבר הזה בעייתי, בבנק ישראל יש ביקורת מאוד גדולה. הסיבה שנתניהו הולך על תקציב דו-שנתי היא פשוט מכיוון שהוא מעוניין להקטין את כוחה של הכנסת".
ח"כ עיסווי פריג' (מרצ) הזכיר כי ישנה רק מדינה אחת נוספת בעולם אשר אימצה את רעיון התקציב הדו-שנתי והיא בחריין, בעלת האופי הדמוקרטי המפוקפק. את פעולות הממשלה השווה ח"כ פריג' לתוכנית הישרדות.
ח"כ מיקי לוי (יש עתיד) פנה לקואליציה ואמר: "אתם מכוונים אקדח אל עבר ראשה של הכלכלה הישראלית ולוקחים את הציבור בישראל כבן ערובה. מדובר בהוראת שעה ל2017-2018 זו הוראת השעה החמישית שמתקנת חוק יסוד זה. תיקון חוק יסוד בהוראת שעה, אתם מבינים מה זה עושה לדמוקרטיה הישראלית?"
מצד התומכים היה קשה למצוא חברי כנסת שהתנדבו לדבר. מי שהציג את החוק בפני הכנסת היה סגן שר האוצר, ח"כ איציק כהן (ש"ס), אשר בחר להקריא מעל הדוכן את דברי ההסבר להצעת החוק כפי שנכתבה על ידי משרד האוצר. "כיוון שהתקציב יהיה תקציב דו-שנתי הכולל שתי שנות תקציב מלאות" הוקרא, "מוצע לקבוע מנגנון "התכנסות", שבמסגרתו יתבצע עדכון תחזיות בסמוך לתחילת שנת 2018, ומנגנון התאמות במקרה בו, בעקבות עדכון תחזית ההכנסות, יווצר פער גדול מהתכנון התקציבי".
יש לציין שלמנגנון זה צפויות שתי משמעויות. הראשונה היא כי היתרון התיאורטי של תכנון ארוך טווח בהוצאות המשרדים הופך ליתרון בעירבון מוגבל, ומנגנון ההתכנסות מחייב את הגדלת הרזרבה התקציבית. זהו קיצוץ של 3.5 מיליארד ש"ח (עפ"י החלטת הממשלה). אם כל זה לא יספיק, על הממשלה להניח על שולחן הכנסת חוק תקציב חדש לשנת 2018 עד יום ט"ו בשבט התשע"ח (31 בינואר 2018).
השילוב בין תקציב דו-שנתי למועדי הפלת הממשלות ומועדי הבחירות הרבות בשנים האחרונות יצרו את הסיטואציה שהכנסת הצביעה ב-7 השנים האחרונות רק 4 פעמים, במקום 7 פעמים (ב-2009, שנת בחירות, על 2009 ו-2010; ב-2010 על תקציב 2011 ו-2012, התקציב הדו-שנתי המלא היחיד שנוסה עד כה, והוכתר ככישלון; ב-2013, שנת בחירות, על 2013 ו-2014 יחד, וב-2015, גם היא שנת בחירות על 2015 ו-2016 יחד).
מכיוון שחוק יסוד: משק המדינה מחייב הגשת תקציב פעם בשנה, על מנת להעביר את התקציב כדו-שנתי הממשלה מעבירה פעם אחר פעם את חוק יסוד נגדי, בהוראת שעה מיוחדת, בפרקטיקה חקיקתית שזוכה לביקורת רבה.
