דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
תיאטרון

תרבות / מחזמר חדש: הקרב התנ"כי על המלוכה מעיניו של המפסיד

יוצרי "המלך שאול" משוכנעים שהסיפור התנ"כי עושה לו עוול, ושהפוליטיקה של אז אינה שונה כל כך מזו של היום. הבמאי תום ווליניץ: "גם אנחנו, שחושבים את עצמנו לחזקים, יכולים ליפול למניפולציה של הכח"

מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.
מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.
אלעד מדן
אלעד מדן
כתב תרבות
צרו קשר עם המערכת:

כשהייתי בכיתה ח׳ היתה לי הזכות ללמוד תנ״ך אצל המורה נחמה, שנחשבה עילוי בחדר המורים. נחמה היתה מורה ותיקה לקראת פנסיה, אבל קלילה ולהוטה כמו התלתלים שהיו לראשה. היא לימדה אותי תנ״ך כמו שאיש לא לימד אותי לפניה – בלהט (עמידה על שולחן המורה היתה שיטת הוראה תכופה בכיתה), בחוצפה (5 דקות מתחילת השיעור הראשון היא שברה את המיתוס המכובס של רחב הזונה מכיתה ד׳) ויותר מהכל – בגובה עיניו של מתבגר בר-מצווה. מורים לתנ״ך כמו נחמה הם נדירים, אבל הם מזכירים לנו שהתנ"ך הוא לא רק ספר כבד שסוחבים לבית הספר. התנ"ך הוא גם הסיפור של כולנו, ויותר מכך – הוא סיפור שערורייתי.

נזכרתי במורה נחמה בירידת המסך של "המלך שאול", מחזמר תנ״כי טראגי על חייו ומותו של המלך הראשון של ישראל, שמוצג בימים אלה בתיאטרון צוותא. תהיתי אם יש ׳נחמות׳ בקהל, שנשארו כמוני פעורות פה מהמחטף הפוליטי שנעשה מול עינינו למלך שאול ומשחיטת הפרות (או האתונות) הקדושות שמלוות את עלילת המחזה.

״כל הסיפור של שאול בתנ"ך פשוט נוח מדי״, מוסיף תום ווליניץ, הבמאי היוצר של המחזמר, ״הכול מגדיל מדי את דוד – בעייני דוד חד-משמעית חיסל את שאול וכתב את הספר אחרת (לפי הגרסה התנ"כית דוד חס על חייו של שאול במערה, ושבסוף – שאול נפל על חרבו והתאבד ויהונתן נפל בקרב – א.מ). למרות זאת, קיבלנו החלטה שדווקא הווריאציה שלנו חייבת להיות נאמנה לסיפור התנ״כי אבל שעדיין תגיד עליו משהו.״

מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.
מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.

גישה זאת לסיפור שאול קיימת עוד מימי התלמוד, שבו נכתב – ״מפני מה לא נמשכה מלכות בית שאול? מפני שלא היה בה שום דופי.״ (מסכת יומא כב׳, ב׳). אמיר זלוטר, כותב המחזה, חש עוד בנעוריו שהתנ"ך עושה עוול למלך שאול, וחקר את הספר לאור גישה זו במהלך שירותו הצבאי. ״עוד לא פגשנו מישהו שהצליח להתקיל את אמיר בתחום חקר התנ״ך״, אומר תום ״חלק אמרו לנו שזה ניצול של סיפור תנ״כי לאג׳נדה פוליטית, שזה בעיניי קצת מצחיק, כי מתי התנ״ך לא מנוצל לאמירות פוליטיות? ברגע שנוגעים בהגמוניה של מישהו הוא נכנס למקום של מגננה״.

״כשאתה הולך לפסיכולוג אתה מדבר על אבא ואמא, כשאתה בא לטפל בחברה הישראלית, אתה חייב להתעסק בתנ״ך״, קובע תום. ״המחזה עוסק חד משמעית בחברה הישראלית. ראשית – במי מעצב את ההיסטוריה. שנית – בפוליטיקה; הסיבה שזה מחזמר והשחקנים מחליפים דמויות ותלבושות היא כי כדי לתת לצופים הזדמנות להסתכל על הפוליטיקה, על אותה החלפת מלכים, כפרפורמנס, כמופע. כשאתה מסתכל בחברה הישראלית ובספינים שמתרחשים בתוכה, בסופו של דבר העיסוק של הציבור הוא במופע, במשהו שהוא דומה לליגת ה-WWF של פעם או לאהדת קבוצת כדורגל, כשבפועל – ההחלטות האמיתיות שמתקבלות והמדיניות שנקבעת היא מאחורי הקלעים.״

מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.
מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.

ואכן התחושה שעולה בעת צפייה במחזמר מורכבת מרגשות שונים: מצד ראשון של התפעלות מתמשכת מהמקצב המהיר ורווי ההתרחשות הבימתית, מהשירים שנכתבו בזיקה ובמחויבות גדולה למקורות אך מסובבים אותם חזק לצביטה כואבת בלב היהודי של כל אחד, מרגעי ההתאהבות בכל אחת מהדמויות – לא משנה עד כמה נאלחות מניעיה, וממוקשי הצחוק שמוטמנים בין פסוקי המחזה לכל אורכו. ומצד שני – כעס על הציניות של מוסד המלוכה, על דמעות הצדיקים ועליזות הרשעים וחלחלה גדולה מכך שנתפסת גם אתה ברשת מנגינת כינורו של דוד. בדומה מאוד (ואולי מדי) לחוויית הדרמה הפרלמנטרית שעוטפת את חיי העם הזה ופורטת על נימיו. ואולי כמו בטיפול על ספת הפסיכולוג, לא בהכרח נסיים בתחושה נעימה.

״קיבלנו מאנשים הרבה תגובות שונות ומשונות״, מספר תום, ״למשל, אישה חרדית שבאה עם ילדיה, שמאוד כעסו על ההצגה – כי היא הפוכה מכל מה שהם למדו, אמרה לי שבעיניה חשוב לאתגר את האמונה. מצד שני, חברה טובה שלי שהיא דתייה מאוד אהבה את התיאטרון, אבל נפגעה מהיומרה ׳לחדש לה משהו׳ עם הגישה הזאת שדוד הוא הנבל של הסיפור ושאול הוא 'הבחור הטוב'"

המחזה התרקם כשאמיר פרסם קול קורא לעיבוד המחזמר שכתב לאחר תהליך של 5 שנים. הפנייה הגיעה לתום על גלי הפייסבוק והם נפגשו לתהליך ארוך של סילות והשחזה לכדי היצירה החדה שהיא היום. במהלך הדרך לוהקו שחקנים-זמרים, רובם חבריו של תום לספסל הלימודים  – אייר שטיימן, אסף פרי, בן פריד, גל בן ארצי, זוהר בדש, אביתר בר דוד ועמרי דגן, שהאחרון הוא הפסנתרן המלווה את המחזמר על הבמה לכל אורכו. אל התהליך הצטרפו אושר זיזמסקי שהלחין את 11 שירי המחזמר, ושני במאים שותפים – גילי בית-הלחמי ועומר שמר, שבמלאכה עדינה עיצבו את התנועה הבימתית, ומאי ברנע, שזיקקה בקפדנות את התפאורה המינימלית-אך-עוצמתית שעוטפת את העלילה. לאחר שעלה המחזה והופיע במספר במות, אימץ תיאטרון צוותא את המחזמר וכעת הוא מוצג שם באופן קבוע.

מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.
מתוך ׳המלך שאול׳. צילום: יוסי צבקר.

בירידת המסך נשארתי מחויך אך הלום, אך למרות האי-נוחות שהמחזה מציף, נשארתי עם דמותה של מיכל, בת שאול (אותה מגלמת במקוריות אייר שטיימן) – הדמות הנשית היחידה במחזה, המסמלת את קול ההיגיון, שלמרות דמותה החזקה ומאבק פמיניסטי עיקש, נופלת בקסם השווא של דוד. עם כל פריצות הדרך שמביא המחזה מהתייחסות חתרנית לדמותו של האל והנביא, דרך ביקורת מוסד המלוכה והכח, ועד למבט קרוב ונועז למערכת היחסים של דוד ויהונתן; כאב לי על כך ש-100% מהנשים במחזמר נשבות במניפולציה הגברית הטיפוסית אך כה מקסימה של דוד. ״אני לא במאה אחוז שלם עם הדמות של מיכל״, מוסיף תום, ״אבל היא באה להזכיר לנו את זה שגם אנחנו, שחושבים את עצמנו לחזקים, יכולים ליפול למניפולציה של הכח״.

"המלך שאול" מציג בתיאטרון צוותא בת״א, ההצגות הקרובות הן 29.7 וב-31.8.

 

 

 

 

 

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!