בסוף יוני התקיים בבריסל הכנס השנתי של ETUI, מכון המחקר של האיגודים המקצועיים האירופיים. נושא הכנס היה עולם העבודה במאה ה-21 ואיך הוא ייראה בשנים הקרובות, לאור השינויים הטכנולוגיים הגדולים שמתרחשים בשנים האחרונות. אחד הנושאים שנדון בכנס באריכות היה עולם "הכלכלה השיתופית" שהתנפח בשנים האחרונות למימדים עצומים וההשפעה של "הכלכלה השיתופית" החדשה על עולם העבודה.

תחת המטרייה הטכנולוגית הרחבה שמאפשר לנו הסמאטרפון, על האפליקציות הנלוות אליו, ישנם יותר ויותר שירותים שאנשים יכולים "לשתף" עם אנשים אחרים

נדמה לי שאת "הכלכלה השיתופית" כבר אין צורך להציג. הרי את החופשה האחרונה שלכם ביליתם בדירה של AirBnB, חברה שמוערכת ב-30 מיליארד דולר ונסעתם במונית של Uber שהשווי המוערך שלה עומד בעת כתיבת שורות אלה על סכום אסטרונומי של 40 מיליארד דולר ואף יותר.

למי שבכל זאת פספס את חגיגת השיתוף שפרצה כאן, להלן תקציר הפרקים הקודמים: תחת המטרייה הטכנולוגית הרחבה שמאפשר לנו הסמאטרפון על האפליקציות הנלוות אליו ישנם יותר ויותר שירותים שאנשים יכולים "לשתף" עם אנשים אחרים. בתמורה לתשלום ותוך שימוש באותן פלטפורמות טכנולוגיות נוחות ויעילות, שדואגות לגזור קופון, אנו יכולים להציע ולקבל מגוון רחב של שירותים ברשת. החל משרותי הלנה, הזנה, הסעה ועד לסיוע בניקיון, שיפוץ הבית וכלה בכתיבת עבודות אקדמיות ואף לאחרונה גם בייבי-סיטר לילדים.

התגובות להתפתחויות הללו נעות בין אופוריה טכנו-אופטימיסטית שמתארת את האופקים הבלתי מוגבלים של נוחות, חיסכון וקהילתיות שהטכנולוגיה החדשה מאפשרת, לבין חוסר אונים של ממשלות ורגולטורים שמרגישים (לעתים בצדק רב) שהם לא מצליחים להדביק את הקצב המסחרר של ההתפתחויות הטכנולוגיות איתן הם צריכים להתמודד. ולכן, לעתים קרובות, התגובה הראשונית שלהן היא קיצונית למדי. למשל, מספר גדול של מדינות, ובכללן ישראל, אוסרות או רוצות לאסור על Uber להפעיל את שרות ההסעות השיתופי שלה Uber-X, בטענה שמדובר בשרות שמסכן את שלום הנוסעים, טענה שאין לה אחיזה רבה במציאות.

במובן מסוים, כלכלת השיתוף, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברות כמו Uber מייצגת את האנטי-תזה לפירמה המודרנית, כפי שזו התגבשה ב-200 השנים האחרונות

בתוך הקצוות הללו של התגובה לסדר החדש, הייתי רוצה לנסות לאבחן בקצרה את המשמעות של ההתפתחות הטכנולוגית הזו על עולם העבודה כפי שאנחנו מכירים אותו, ועלינו, כמי שצריכים לעבוד בעולם מתחדש שכזה. בהנחה שאנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך, כדאי להקדיש רגע ולחשוב בצורה מפוקחת על האתגרים שעולם כזה מציב ואיך, אם בכלל, ניתן להתמודד איתם.

במובן מסוים, כלכלת השיתוף, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחברות כמו Uber מייצגת את האנטי-תזה לפירמה המודרנית, כפי שזו התגבשה ב-200 השנים האחרונות. ארגון העבודה של התאגיד המודרני מבוסס באופן משמעותי על העיקרון של יתרון לגודל.

למשל, חברת ענק כמו טבע מעסיקה "צבא" של רואי-חשבון, כלכלנים ועורכי דין, למרות שליבת הפעילות שלה היא בכלל ייצור תרופות. למה? כי מדובר בחברת ענק שבכל רגע נתון מבצעת מאות רבות של עסקאות שדורשות את המומחיות המגוונת ולכן לא יכולה להרשות לעצמה לבצע את כל השרותים האלה במיקור חוץ, מבלי שזה יפגע באופן רציני ביעילות החברה. התוצאה היא אלפי משרות בשכר גבוה ויציבות תעסוקתית משמעותית.

למה חברת שליחויות צריכה להעסיק שליחים שכירים ולשלם להם על זמני בטלה, אם היא יכולה בכל רגע נתון לגייס שליח שיבצע את המשלוח הספציפי הנדרש?

לעומת זאת, "הכלכלה השיתופית" החדשה מייצגת את האנטי-תזה של עולם תאגידי הענק. לפי חזון נביאי "הכלכלה השיתופית" הכול ניתן להעברה למיקור חוץ, רק צריך ליצור את האפליקציה הנכונה. כך למשל, סטארט-אפ אחד בקליפורניה רוצה לעשות הכללה לכלכלת השיתוף וליצור עולם מושלם ללא פירמות. שמו של הסטארט-אפ הוא wonolo, ראשי תיבות של work.now.locally והרעיון שלו הוא פשוט עד כדי טריוויאלי. האפליקציה של wonolo מאפשרת לאנשים פרטיים או לחברות לפרסם משימות לביצוע והמשתמשים יכולים "להתחרות" ביניהם על ביצוע המשימה לפי פרמטרים של זמן ועלות. על פניו, לפחות מצד היצע העבודה, האפליקציה רוצה ליצור את שוק העבודה, כפי שזה מתואר בספרי הלימוד של תלמידי כלכלה.

בשוק עבודה כזה יש הרבה פרטים לא מאוגדים שמתחרים ביניהם באופן שוטף ויומיומי על משימות שונות שהאפליקציה "משליכה" לעברם. בעצם, wonolo, מבקשת לייתר חלק גדול מהפונקציות שקיימות בחברות המודרניות. למשל, למה חברת שליחויות צריכה להעסיק שליחים שכירים ולשלם להם על זמני בטלה, אם היא יכולה בכל רגע נתון לגייס שליח שיבצע את המשלוח הספציפי הנדרש? או על אותו עיקרון, איזו סיבה יש לחברה להחזיק מעצבים גרפיים, אנשי מערכות מידע או יועצים משפטיים אם כולם ניתנים לגיוס מידי בלחיצת כפתור?

"תאגידים שיתופיים"

נשאלת השאלה האם גן העדן הטכנולוגי של מבקשי השרות הוא הגיהינום של ספקיו? הרי ברור שקבוצת הספקים תהיה לעולם ענייה יותר מקבוצת המבקשים. הנהג של Uber יהיה לעד עני יותר מהנוסע. או שלא, אבל לפחות כרגע זה המצב בוודאות.

לפי המחקרים שבוצעו עד היום, עולם הכלכלה השיתופית לא מצליחות לספק הכנסה יציבה סבירה לאורך זמן וחלק גדול מעובדי "הכלכלה השיתופית" משתכרים שכר מינימום ומטה, במושגים שעתיים. בשוק העבודה המקרטע של העולם המערבי, היצע העבודה באפליקציות הללו הוא עצום וכל משימה נחטפת תוך כמה דקות.

מי שכרגע נהנה ממצב העניינים החדש הם אנשי הכלכלה הגלובלית, אנשי האחוזון, שחיים בערים הגדולות ויכולים להרשות לעצמם לצרוך את השירותים.

אז האם מדובר בגמישות מבורכת, אינדיבידואליזציה והגשמה עצמית של העובדים או שמא אנו חוזים בהיווצרותו מחדש של צבא המילואים של האבטלה, כפי שחזה מרקס לפני 150 שנה? עדיין מוקדם לקבוע באופן נחרץ. אבל העובדה שמדובר במקור הכנסה שאין בצדו כל יחסי עובד-מעביד, ביטחון תעסוקתי, זכויות סוציאליות ואפשרות אפקטיבית להתאגדות מרמזת שלא מדובר בעתיד ורוד במיוחד לאנשים שהכנסתם מבוססת על "כלכלת שיתוף".

מי שכרגע נהנה ממצב העניינים החדש הם אנשי הכלכלה הגלובלית, אנשי האחוזון, שחיים בערים הגדולות ויכולים להרשות לעצמם לצרוך את השירותים. הם והתאגידים הגדולים שיוכלו להשתמש בפלטפורמות חדשות על מנת להעמיק עוד יותר את תהליכי מיקור החוץ ולהמשיך "להגמיש" ולדלל את מצבת העובדים הקבועים שלהם.

במצב עניינים זה, תהליך הקיטוב הדרמטי שאנו חווים בשוק העבודה המערבי רק ילך ויגבר. קבוצה מצומצמת של עובדים ועצמאיים תיהנה משכר נאה, ביטחון תעסוקתי גבוה ואפשרויות צריכה נוחות ובלתי מוגבלות ואילו יתר העובדים יצטרכו להיות פרילנסרים תלויי אפליקציות, ללא קביעות, ודאות או זכויות. המצב החדש הזה הוא אחד האתגרים הגדולים של האיגודים המקצועיים והממשלות ויהיה מעניין לעקוב אחרי ההתפתחויות והפתרונות האפשריים.

נ.ב – לא בכדי, לכל אורך הפוסט "הכלכלה השיתופית" מובאת במרכאות כפולות. זאת, על מנת לא לבלבל את Uber ודומיה עם כלכלה שיתופית אמיתית, עולם מפואר של קואופרציה ובעלות עובדים שנקדיש לו בהמשך פוסטים בעמוד זה.

הכותב הוא מרכז תחום מחקר ומדיניות בהסתדרות. עם זאת, בלוג זה מייצג את דעתו האישית ולא את עמדת הארגון