הדמוקרטיה הישראלית נשענת ברובה על המורשת הבריטית ממנה למדו אנשי הישוב בתקופת המנדט את סדרי השלטון. כל תלמיד תיכון יודע לדקלם את רעיון האיזונים והבלמים של שלוש הרשויות השלטוניות בישראל. הכנסת היא הריבון הנבחר על ידי העם לחוקק את החוקים. הממשלה, תפקידה להוציא לפועל את החלטות הכנסת ובית המשפט פוסק הלכות כשהמציאות והחוק מתנגשים. הרעיון הזה עומד בבסיסה של השיטה הדמוקרטית הישראלית. מדובר בחיכוך מתמשך בין שלוש המערכות הללו כשכל אחת משתמשת בכוחה על מנת לממש את ייעודה. אך התיאוריה הזו אינה חסינה ויש גם מציאות. הגשמת רעיונות מתבטאת בפרקטיקות היומיומיות, בשיטות הפעולה המתפתחות לאורך זמן.

ישנם מספר רגעים שעבור הכנסת הם ההגשמה האולטימטיבית של תפקידה. כשהיא בוחרת את ראש הממשלה ואת הממשלה, כשהיא מצביעה על התקציב, כשהיא נותנת את אמונה בממשלה או לוקחת אותו. בשגרה, ועדות הכנסת הן אחד הביטויים המשמעותיים לאופן בו הכנסת מממשת את תפקידה כריבון. דרכן היא מפקחת על הרשות המבצעת, על ביצוע ההחלטות והחוקים. ועדות הכנסת הן גם הקו שנפרס בין בחירות לבחירות בו יכול הציבור להשמיע את קולו בפני נבחריו.

גפני, יו"ר ועדת הכספים. צילום: פלאש 90

גפני, יו"ר ועדת הכספים. צילום: פלאש 90

בחודשים האחרונים היינו עדים למאבק בין הרשות המחוקקת לרשות המבצעת. ועדת הכספים בראשותו של ח"כ משה גפני (יהדות התורה) ביקשה לממש את הפיקוח שלה על שינויי התקציב שמבצע משרד האוצר. במהלך השנה, לאחר ההצבעה על התקציב נדרשים שינויים, זה טבעי ומתבקש שתקציב של מעל ל-300 מיליארד ש"ח הכולל כ-4,500 סעיפים ידרוש שינויים ותיקונים במהלך השנה. הבעיה נוצרה כשחברי הכנסת "חשדו" כי אנשי אגף התקציבים מכינים את התקציב כשהשינויים בו מתוכננים מראש. כך הם מגישים לכנסת לאישור תקציב אחד ובפועל שואפים לממש תקציב אחר. חברי הוועדה הצביעו בסוף שנת 2015 על נוהל להגשת בקשות להעברות תקציביות. הנוהל כולל הגשה של היסטוריה תקציבית של הסעיף המדובר וכן נימוקים לצורך בהעברת התקציב. בדרך התערב גם בג"צ בשיטת העברות הכספים בין תקציבים ותמך בצורך בנוהל מסודר.

באגף התקציבים במשרד האוצר לא אוהבים שמתערבים להם בעבודה ובטח שלא חברי הכנסת – הנחשבים בעיני הפקידות כפופוליסטים, בעלי גחמות וחסרי אחריות לגבי אוצר המדינה. באוצר סירבו לשתף פעולה עם הנוהל החדש. כדי לשבור את הנוהל ביקשו באוצר מוועדת הכספים לאשר העברות שיו"ר ועדת הכספים יתקשה להתנגד להן כשהן מוגשות ללא הפירוט הנדרש בנוהל. העברה תקציבית לטובת בחורי ישיבות, העברות לצורכי ביטחון דחופים והעברות המיועדות לניצולי שואה ערב יום השואה.

גפני החליט לקחת את הקרב על מעמדה של הוועדה ועל השקיפות הציבורית עד הסוף. במהלך החודשים האחרונים, בתמיכתם של חברי הוועדה מהקואליציה ומהאופוזיציה, מנע גפני אישור של העברות תקציביות והעברת עודפי תקציב במיליארדי שקלים.  

בשבועות האחרונים העימות הזה הגיע לשיאים חדשים כשלקראת סוף מאי, במהלך ישיבה על התקציב הדו שנתי, אמר גפני כי "העברות לא מסבירים, רוצים חוק הסדרים ענק, תקציב אחת לשנתיים ובסוף גם יש נומרטור. מה יהיה לנו לעשות פה? שיביאו לנו מוצצים ויסגרו את הבניין הזה".

אז כנראה החליטו באוצר כי צריך להיפטר מהנודניק שתוקע את העבודה. בשבוע שעבר פורסם בכלי התקשורת כי כחלון שלח את מנכ"ל משרדו, שי באב"ד לשאת ולתת עם גפני כדי לפנות אותו מוועדת הכספים. כחלון תפר עסקה בה גפני מקבל את משרד הכלכלה. גפני סירב. לפי פרסום של 'בחדרי חרדים' את התסכול של כחלון שמעו חברי הממשלה ביום ראשון האחרון כשאמר על גפני "אני לא מסוגל יותר לעבוד עם גפני. נמאס לי מההתנהלות. אי אפשר שזה ימשיך. חמור שהדברים מתנהלים בצורה שתוקעת את העבודה."

יכול להיות שמאחורי סירובו של גפני עומדים העקרונות עליהם הוא נאבק, יכול להיות שמדובר באינטרסים אחרים, השורה התחתונה בכל מקרה, שכבודה וכוחה של הרשות המחוקקת נשמר.  

במהלך השבוע האחרון הבינו, כנראה, באוצר כי הגיע הזמן לרדת מהעץ. ביום שני הגיעו נציגי אגף התקציבים עם בקשה להעברה תקציבית למשרד הרווחה ולמשרד התיירות. את הישיבה התחיל גפני כשהוא מלין על פניות שהוא מקבל מראשי רשויות ושרים המאשימים אותו כי הוא תוקע תקציבים. אבל הפעם הבקשות היו מנומקות וכללו את כל הנתונים הדרושים בכתב. גפני היה מרוצה. נראה כי באוצר ירדו מהעץ. בהמשך השבוע דווח כי כחלון התנצל בפני גפני וגם קיבל את דרישתו להגדיל את תקציבי הישיבות בכמאה מיליון שקלים נוספים. דיווח נוסף דיבר על הסכמת אגף התקציבים באוצר לפעול על פי הנוהל בנושא ההעברות. לא בטוח האם גפני מחויב יותר לוועדת הכספים ולתפקידה הדמוקרטי או לתקציבים המועברים למגזר החרדי. בכל מקרה הוא יכול לסכם שבוע טוב מבחינתו.