מהו המטבע שנעשה בו השימוש הרב ביותר ברשת? איך זה קשור לוויתור שלנו לעצמנו? ואפילו מתנה קטנה לקוראים שיצלחו את הפוסט הזה עד סופו…
הפרטיות עלתה לראש הכותרות בעת האחרונה ולא סתם. היא הפכה להיות אחד החששות הגדולים של בני האדם במאה שלנו. אנחנו בוחרים לשתף כמעט הכל, תמונות של עצמנו, עדכונים על מצבנו, מה אנחנו אוהבים, מה אנחנו מחפשים ויש מי שיגיד שאפילו את כמיהות הלב המוסתרות ביותר שלנו ועם זאת אנו חרדים לפרטיותנו. סביב הדלפות של מידע אינטימי יותר (ראו פריצה לשירות adultfriendfinder כדוגמא) ואינטימי פחות (סיסמאות לשירותים יום יומיים בהם אנו משתמשים) והממשלה שעוקבת אחרי כמעט כל צעד שלנו (כמו שאדוארד סנודן חשף על שיטות המעקב של ה-NSA) יש מי שטוענים שזהו סוף עידן הפרטיות.
אל מול כל אלה קמים להם כל יום שירותים שמבקשים להצפין את התקשורת שלנו או לשמור על הפרטיות שלנו ברשת, אלה הפכו כל כך פופולריים (אפילו בתוכנות כמו ואטסאפ), שהם מהווים איום לכאורה על ממשלות וגופים שטוענים שהשירותים הללו ישמשו את מי שמבקשים את רעתנו. הפרטיות, שיש שיטענו שהיא רעיון חדש שקיים במערב בסך הכל כ-250 שנה הפכה להיות גורם משמעותי בקיומנו, אותה הפרטיות שגזורה מהשורש העברי פרט מציינת בדרך כלל במקורות גרגרים בודדים של פרי. האם זהו רצוננו הכמוס? להיות גרגרים בודדים בעולם? או שמע זוהי תגובת נגד לעובדה שאנו רוצים לשתף את הכל אך לא לשאת באחריות על כך?
על הוויתור העצמי או הוויתור על עצמי
המשחק "פוקימון גו" שעלה לאחרונה לכותרות ויש שיגידו "שבר את האינטרנט" הוא משחק מבוסס מיקום שמאפשר לשחקן לתפוס פוקימון בכל מקום בעולם, להילחם מול חברים ובאופן כללי לבזבז את זמננו (האמנם?) בהליכה בחוץ בתקווה להתקל באיזה יצור דמיוני ונדיר. "פוקימון גו" הוא נושא שלם לפוסט אחר אבל אחד הנושאים שעלו בעקבותיו לכותרות הוא הדרישה של המשחק להכנס לחשבון הגוגל שלנו ולכל המידע המאוחסן בו. החברה המפתחת את המשחק עשתה טעות קטנה בקוד שדרשה ממי שרצה לשחק את המשחק באייפון לתת לחברה גישה מלאה לחשבון הגוגל שלו. גישה מלאה? בשביל מה? החברה הוציאה מהר תיקון שחסם את הגישה ודרש פרטים בסיסיים בלבד. אך מה על כל המהומה? הרי כמעט לכל שירות שאנחנו משתמשים בו היום אנו נותנים גישה עמוקה לחיינו, אם מדובר בתמונות והחברים שלנו לפייסבוק או את היסטוריית החיפוש שלנו לגוגל ואפילו את הקבצים הרגישים שלנו לדרופבוקס. כל אלה דורשים חלק מהפרטיות שלנו בתמורה לשימוש בשירות ואנו מסכימים כמעט ללא בעיה. כל אפליקציה שנתקין בטלפון תדרוש גישה לחלקים שונים בטלפון הסלולרי שלנו, עצם מעצמנו, בשר מבשרינו.
מקס סצ'רמס, סטודנט למשפטים ואקטיביסט אוסטרי למען פרטיות יצא לקמפיין נגד פייסבוק בנושא העברת המידע שלנו מאירופה לארצות הברית (ובעיקר לרשויות החוק של ארה"ב) והגיש תביעה לבית המשפט באירלנד (מקלט המס של רוב חברות הטק האמריקאיות באירופה), שהועברה לאחר מכן לבית המשפט של האיחוד האירופי, נגד פייסבוק על הפרה של חוקי הפרטיות באירופה. התביעה הובילה לכך שהאיחוד האירופי בחן מחדש את החקיקה הישנה שלו (בת כ-16 שנים) ונאלץ להודות שהחוקים שלו לא מתאימים למציאות הנוכחית ושהחברות מזלזלות בפרטיות המשתמשים. לכן הוחלט להעביר חוק חדש שיקשה על זרימת המידע. החוק נכנס לתוקף ב-1 לאוגוסט 2016 והשפיע על כ-4,000 חברות בינלאומיות שנדרשות עתה לתהליך יקר בהרבה כדי להעביר מידע על אזרחי אירופה החוצה. אך בראיון לבלומברג סצ'רמס נשמע מודאג וטען שהחוק לא יעזור ושהוא נועד, למרות הכל, להכשל. יש כאלה שמשווים אותו לסנודן בבלאגן שהוא גורם לאותן חברות ולממשלת ארה"ב אך הוא מבטיח להמשיך במאבק על הפרטיות ויודע שהחברות לא יוותרו בקלות על מקור לחמם.
"זה הכל בעניין הכסף" (Meja)
ובכל זאת אחד הגורמים שעדיין אנו חרדים ביותר לפרטיותו הוא הכסף שלנו והשימוש שלנו בו. לא בכדי הפכה שיטת "Follow the money" לאחת משיטות החקירה של רשויות החוק והעיתונאים ופרפרזה מצוטטת בסרטים פופולריים. אם תעקוב אחרי הכסף יש סיכוי טוב שתגיע לשחיתות או לעבריין. אך מה אם אני רוצה לקנות או למכור ולא רוצה שכולם ידעו מה בדיוק עשיתי? זוהי אחת הסיבות שלשמן הומצא הביטקוין.
הביטקוין הוא מטבע קריפטוגרפי מבוזר ובעצם לא תלוי בממשלות העולם, דבר המאפשר לו חופש מסוים. הביטקוין הומצא בשנת 2008 על ידי סאטושי נקאמוטו (שם בדוי לרוב הדעות) והשימוש הראשון במטבע נעשה בינואר 2009.כל אחד יכול לכרות או לקנות ביטקוין לשימושו הפרטי על אף שהוא אינו מוכר בחוק (ברוב העולם) והחוקיות שלו מוטלת בספק ונמצאת לרוב באיזורים האפורים. מלבד הביטקוין הומצאו מספר של מטבעות וירטואלים נוספים אך הוא זה שהכי תפס. חסידיו טוענים שבזכות היותו מטבע שמתוכנן כך שלא יסבול מאינפלציה והעובדה שהוא אינו מנוהל באמצעות מדיניות מוניטרית (ללא שום ממשלה או בנק מרכזי) הוא אמצעי עדיף על המטבעות הקיימים כיום.
הביטקוין הוא לא בדיוק מטבע אנונימי כיוון שכל עסקה הנעשית בו חייבת להיות גלויה ופומבית (מה שמאפשר שמירה על רמת אמון מסוימת במטבע ואת האפשרות לקיים עסקאות ללא גיבוי של גוף חיצוני גדול) הוא מאפשר לשמור על פרטיות פיננסית (לפחות למשתמש מנוסה) כיוון שכתובת ה"ארנק" שלך לא משויכת אליך ישירות. לצורך ההבנה אולי אגיד שהדרך הפרטית ביותר להחליף כסף היא במזומן, כיוון שאין שום רקורד של העסקה והצדדים לא חייבים להכיר אחד את השני. בכרטיס אשראי לעומת זאת פרטי העסקה ידועים רק לצדדים בעסקה ולחברת האשראי אך כך גם פרטי הצדדים עצמם כיוון שנדרשות תעודות מסוימות כדי להוציא אשראי. בביטקוין המצב הפוך, העסקה ידועה כולל מתי התרחשה ומה היה הסכום אך הצדדים יכולים להשאר אנונימים אפילו אחד לשני.
בגלל המבנה הזה טוענות רשויות החוק במדינות רבות וגם בישראל שהמטבע משמש בעיקר להלבנת הון, מרמה, עסקים לא חוקיים ואפילו ירחיקו עד כדי לתאר אותו ככלי בשימוש הטרור (ראו הודעת בנק ישראל מ2014 שנועדה להזהיר את הציבור מהביטקוין). מצד שני הביטקוין משמש למסחר באיזורים המוסתרים יותר של הרשת (Deep Web), במקומות שאנשים רוצים להעביר כסף מעבר לים אבל שלא יוכלו לקשר אותו ישירות אליהם, אם בשביל רכישת סחורות אסורות או סתם כדי לשמור על פרטיותם.
אך האם מטבע מבוזר שלא מבוסס על אמון הממשלות חייב להיות לא חוקי כדי לשמור על מעמדו ועל האפשרות לפרטיות? שאלה זאת כנראה תיבחן בקרוב לאחר שרק לפני שבועיים, ב18.7.16, עבר בכנסת ישראל חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (שירותים פיננסיים מוסדרים), תשע"ו-2016, החוק עוסק באשראי חוץ בנקאי ונושאים מעניינים נוספים אבל החלק החשוב לעניינינו הוא דווקא סעיף ההגדרות שם ניתן למצוא תחת ההגדרה ל"נכסים" את סעיף מספר 7: "מטבע וירטואלי" כאשר הכוונה היא ככל הנראה לביטקוין (או שאולי דוגיקוין תפס פתאום?). זוהי כנראה הפעם ראשונה שמדינת ישראל מתייחסת למטבע וירטואלי או לביטקוין בחקיקה רשמית וככל הנראה מתוך רצון להכניס רגולציה לנושא. הרגולציה המתוארת בחוק קובעת קודם כל שביטקוין הוא נכס פיננסי ממש כמו מזומן או שיק, שנית החוק מכיר בכך שזוהי לא מזימה להלבנת הון ולכן גם צורת תשלום לגיטימית. אך כמו כל רגולציה (זאת בכל אופן תכנס לתוקף רק ב-2018) ככל הנראה המדינה תדרוש בעתיד להכיר את הצדדים לעסקאות ולדרוש רישוי שלהם ובכך בעצם תבטל את אותה הפרטיות שאולי פעם התאפשרה בזכות המטבע הוירטואלי. לרווחת הקוראים צירפתי מטבע וירטואלי בסוף הפוסט שאולי יהיה שווה משהו יום אחד.
והאם המטבע באמת פרטי או מאפשר שמירה על פרטיות מסוימת? התשובה לא ברורה. רק לאחרונה פורסם על תפיסתו של מייסד האתר KickAss Torrents שהיה אחד מאתרי ההורדות הגדולים ביותר מאז סגירתו של Piratebay Torrents בדצמבר 2014, ואולי אף הגדול שבהם. כחלק מהמידע שנחשף בכתב האישום של ארתור ואלין, צעיר אוקראיני שנחשד כמנהל ומייסד האתר, עולה שחברת אחסון ביטקוין אמריקאית בשם CoinBase שיתפה פעולה עם רשויות החוק ומסרה למחלקה לביטחון המולדת של ארצות הברית את פרטי הארנק המלאים ואף את הקשר הישיר לואלין עצמו, פרט שצריך להדליק נורה אדומה לכל מי שחושב שהמטבע באמת באמת פרטי.
נורה אדומה נוספת שאולי צריכה להידלק סביב המחשבה שהמטבע פרטי כי הוא יושב במחשב שלנו והמדינה לא יכולה פשוט לקחת לנו אותו או להפחית בערכו אפשר לראות בידיעה שפורסמה אתמול (רביעי 3.8.16) על פריצה לאחת מחברות אחסון הביטקוין (או "בורסת ביטקוין") הגדולות בעולם בשם Bitfinex. לפי פרטים ששחררה החברה, בעקבות פריצה שבוצעה למערכות שלה, נגנבו כמעט 120 אלף מטבעות ביטקוין מחשבונות של משמשים בשווי שעמד בעת הגנבה על כ-66 מיליון דולר אמריקאי. זוהי פריצת\גניבת הביטקוין השניה בגודלה מאז נגנבו ביטקוין בשווי 350 מיליון דולר מ Mt. Gox בתחילת 2014. הפריצה אמש אף הביאה לירידה של כ-20% בערכו של הביטקוין שעמד על ₪2,336 וירד עד ל-₪1,845 לביטקוין. אף גם ללא פריצות ערך הביטקוין משתנה תדיר ותנודות גדולות, הוא היה שווה בעבר כ₪38 והגיע כבר עד לשיא של כ-1200 דולרים.
יש לך לפרוט לי פרטיות?
אך העיסוק דווקא במטבעות הוירטואליים ובפרטיות סביב השימוש בהם משכיח חלק מהבעיה האמיתית שהפרטיות שלנו הפכה למטבע עובר לסוחר. אנחנו סוחרים בה יום יום כאילו הייתה מטבע, משלמים בה לפייסבוק כדי לראות קצת תמונות של חתולים, משלמים איתה לגוגל כדי שיעזרו לנו למצוא את דרכנו ברשת הגדולה ומשלמים איתה למיקרוסופט בשביל ה"זכות" להשתמש במערכת הפעלה למחשב. לפעמים אנחנו חושבים שאם נשלם כסף ממשי יחסך מאיתנו הצורך בויתור על הפרטיות אך לרוב זה לא נכון. יתר על כך אנחנו לא מוותרים על הפרטיות, אנחנו משתמשים בה כמשאב, כמטבע, אנחנו קונים איתה מוצרים ולכן כמו בשימוש בכל מטבע אנחנו צריכים ללמוד לחשב את ההוצאות שלנו ולעבוד קשה יחד כדי שערך המטבע הזה שנקרא הפרטיות של בני האדם יהיה בעל ערך גבוה. אנחנו גם נדרשים להמשיך ולדאוג שאלה המנסים להוריד את ערך הפרטיות לא דוחפים אותנו להקצנה בצורך וברצון הזה כי בסופו של יום, האם באמת אנחנו רוצים להיות גרגרים בודדים או האם ברצוננו לחיות בחברת בני האדם האחרים?
לרווחת הקוראים מצורף מטבע וירטואלי: (רק ללחוץ מקש ימני בעכבר ולשמור למחשב)
