"היינו הארבעה היחידים שידעו לשחות. ביד אחת משכתי את הסירה, והתקדמתי עם היד השנייה ושתי הרגליים. היינו שלוש וחצי שעות במים קרים. הגוף שלי כמעט…נגמר. אני לא יודעת איך לתאר את זה". כך סיפרה השחיינית האולימפית יוסרה מרדיני, שהייתה בת 17 כשנמלטה אשתקד מהתופת הסורית, לעיתון 'אינדיפנטד' הבריטי.
יוסרה שגדלה בדמשק, נמלטה עם אחותה שרה הגדולה ממנה בשנתיים, ללבנון באוגוסט 2015. לאחר כחצי שנה במחנה פליטים בלבנון, היגרו השתיים לטורקיה. בטורקיה עלו על סירה רעועה, שאמורה לשמש עד שישה אנשים, יחד עם עוד כ-20 פליטים. מי הים הסוער חדרו לסירה כבר מרגע היציאה. לאחר כחצי שעה יוסרה, שרה ועוד שני אנשים קפצו למים הקרים של הים האגאי ודחפו את הסירה לאורך כשלוש שעות, עד לחופו של האי היווני לסבוס. "הייתי מרגישה אשמה אם מישהו מהסירה שלי היה טובע" אמרה יוסרה לעיתון דיילי-מייל. "זה היה מפחיד מאוד לאנשים שהיו על הסירה אך אני לא פחדתי" הוסיפה שרה.
יוסרה ואחותה החלו את אימוני השחייה שלהן בגיל 3. אביהן שימש במקצועו כמאמן שחייה בדמשק. בשנת 2012 השתתפה יוסרה באליפות העולם בשחייה בטורקיה, אך לאחר מכן הפסיקה להתאמן בשל התנאים הקשים תחת מלחמת האזרחים בסוריה. "המלחמה הייתה קשה, לפעמים לא ניתן היה להתאמן בגלל המלחמה" אמרה יוסרה לדיילי-מייל, "ולפעמים היו פצצות בבריכה בה התאמנו". מרגע שהשתיים הגיעו ליוון הן ביקשו להגר לברלין, שם חיכה להן מאמן השחייה סוון ספנרקרס, ולהירשם לנבחרת הגרמנית שתתחרה באולימפיאדת טוקיו ב-2020. אלא שהקמת נבחרת הפליטים הראשונה בהיסטוריה, תאפשר ליוסרה להתחרות כבר באולימפיאדה בריו, לצד 9 פליטים נוספים מסוריה, דרום סודאן, אתיופיה וקונגו.
"אני רוצה לספר לכולם כמה שאני מתגעגעת לדמשק". אמרה יוסרה במסיבת עיתונאים בריו, "אני מבקשת שתחשבו על החלומות שלכם, כי אנשים רבים שוכחים את חלומותיהם".
