שלום לכם,
במאה ה-21 המילה דאגה לעובד נדחקה למסדרון אפל בארגון. מהי דאגה לעובד ומדוע דווקא היום היא רלוונטית יותר מתמיד?
אני רואה קשר ישיר וברור בין תפוקת העובד לבין תחושותיו האישיות, שהרי לא ניתן להפרידם.
עובד עשוי לסחוב עמו תסכולים אישים ותחושת מחנק כי ענייניו האישים אינם פתורים, כמו למשל בעיות עם השכר, אי הכרה בפועלו, אי הכשרתו לעתיד, היעדר פעילות תרבותית מטעם הארגון ועוד.
כל אלו שוחקים את העובד ומפחיתים באופן הדרגתי את תפקודו האופטימלי, ובסופו של דבר הארגון נפגע והעובד חש חוסר מיצוי וחוסר עניין.
אצלנו בטבע כפר סבא שמנו לעצמנו מטרה והיא "דאגה", כיוון שדאגה מביאה להזדהות, והזדהות מביאה למודעות, ומודעות מביאה לטיפול. זו שרשרת הפעולות בה חברי לצוות הוועד ואני נוקטים.
כן, זה נכון שקשה להעניק דאגה וטיפול בזמן קצר ולכמות עובדים כה גדולה כמו בטבע כפר סבא, אבל העובדים יודעים שיש כתובת, שיש מי שישמע אותם וינקוט עבורם בפעולה.
לפני כמה חודשים נקראתי לעניין שדווקא קשור לעובד קבלן שכביכול אינו קשור כלל לטבע, למעט העובדה שהוא מתייצב יום יום במסירות לעבודה באתר טבע בכפר סבא.
והנה, חברת הקבלן של העובד התחלפה וכמו בסרט רע התבשר העובד שהוא אינו ממשיך עם החברה החדשה.
מכיוון שהוועד בכפר סבא יצר לעצמו תדמית חיובית וכזו שעומדת לצד כל עובד, מיוצג, ולא מיוצג, עובד מאורגן ועובד קבלן, מצא לנכון אותו עובד לפנות אלי.
כמי שהיה לפני שנים עובד קבלן בטבע כפר סבא החלטתי שאת אותה אנרגיה ואותו רצון לעזור לעובד השייך לטבע אפגין גם כלפי העובד שאינו מיוצג על ידי הועד. מבחינתי כל עובד וכל אדם שמגיע לעבודה יזכה לתמיכה אנושית ועזרה.
לשמחתי לאחר מאמצים לא קטנים ומעורבות של גורמים בהסתדרות, שיננו את רוע הגזרה והעובד הוחזר לעבודתו.
היום העובד מאושר מתמיד ובא לעבודתו ללא דאגות ובמסירות מעוררת פליאה. בכך הוא תורם את תרומתו החשובה לארגון.
לסיכום: דאגה לעובד > יוצרת אמון > ואמון מביא כל ארגון לתוצאות תפוקתיות טובות יותר > והדבר מוכח.
להתראות בפוסט הבא!
