מרכז השלטון המקומי קיים אתמול (רביעי) ישיבת חירום של הנהלת השלטון המקומי בהשתתפות עשרות ראשי יישובים מכל רחבי הארץ, ביניהם ראשי הערים של תל-אביב, חולון וראשון לציון וישובים מהפריפריה כמו באר שבע, מטולה והמועצה האזורית יסוד המעלה, אשר בסיומה התקיימה מסיבת עיתונאים.

רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר שבע אמר: "מה שמדינת ישראל עושה בהחלטות שלה, זה באופן שיטתי, לאורך שנים, לקצץ כל הזמן במערכת החינוך, במוסדות הרווחה ובשירותים החברתיים, בתרבות ובחינוך המשלים, בספורט ובכל דבר, ואנחנו כאן נעביר מסר אחד – אנחנו לא קוסמים. נמצאים פה נבחרי ציבור שמתכננים לטווח הארוך, נכונים לכל משימה לאומית כשמתרגשת סערה. מי שנרתם בראש ובראשונה לטיפול במשבר הדיור אלו ראשי הרשויות – ומבטיחים להם בממשלה הרים וגבהות – לתושבים החדשים אמורים לחכות גנים ובתי ספר. שום דבר לא מחכה. מי שפוגש את האזרח זו תמיד תהיה הרשות המקומית. זה נשגב מבינתי, אנחנו לא רק ראשי רשויות, אנחנו שליחים של ממשלת ישראל ביישובים שלנו. את מי אנחנו משרתים? את אזרחי המדינה. ככל שיקצצו לנו, לא יפגעו בנו כאנשים פוליטיים, אלא יפגעו באזרחים. אם ההסתדרות יודעת לעשות את זה, אנחנו אולי הגוף הכי חזק במדינה וגם אנחנו יכולים. עד היום פעלנו באהבה גדולה למדינה ובאחריות, אבל עכשיו כבר אי אפשר יותר. מרסקים את השלטון המקומי במדינת ישראל."

רוביק דנילוביץ' צילום: דבר ראשון

לא להסטה ולא להסתה

בשלטון המקומי מתנגדים לסעיפים רבים בחוק ההסדרים ובקיצוצים בתקציב המדינה. בשל מגבלת ההוצאה, באוצר יוזמים הצעות שונות לחיזוק אוכלוסיות מוחלשות באמצעות גריעת הכנסות מאחרים. ההצעה להקים קרן ארנונה של מוסדות הממשלה – שתחולק לא לפי היישובים בהם נמצאים המוסדות, אלא לפי מפתח של דירוג כלכלי חברתי, התקבלה כהצעה לסכסך בין הרשויות השונות לכדי ריב על אותו תקציב, במקום להוסיף כספים כמענקי איזון לרשויות חלשות. מרים פיירברג, ראש עיריית נתניה מסבירה את ההשלכות: "נתניה נלחמת בציפורניים להיות עיר איתנה עם כל קליטת העליה ובעוד שאנחנו לא מוכרים על ידי מדינת ישראל כעיר קולטת עליה, ואני צריכה להגיע לבג"ץ נגד המדינה וזה חבל. סיימנו את השנה בקושי בעודף של 300,000 ש"ח. קרן הארנונה תוריד 7 מליון שקלים, ונתניה תהפוך מעיר מאוזנת לעיר גרעונית. פוגעים בנו בצורה דרמטית וברשויות אחרות אפילו יותר, שלא לדבר על קיצוצים במערכת החינוך." במרכז השלטון המקומי מציינים גם כי חלק מהרשויות שיפגעו מקרן הארנונה נמצאות דווקא בפריפריה. חיים ביבס, ראש מרכז השלטון המקומי אמר: "במקום שנהיה בעולם של תוספות לחינוך לתרבות ולספורט, אנחנו נמצאים בעולם של קיצוץ של 2 מיליארד שקל ורואים את הפגיעה בתשתיות. אם לא נהיה מאוחדים השלטון המקומי יקרוס".

חיים ביבס, יו"ר המרכז לשלטון מקומי. צילום: הדס פארוש, פלאש 90.

כאשר מדינת ישראל מסיימת את שנת 2016 בגירעון נמוך בהרבה מהתכנון ועם עודפי גביית מיסים בשלטון המקומי לא מצפים לקיצוצים אלא דווקא לתוספות. מרכז השלטון המקומי לא הוציא תחשיב מפורט של כלל הסעיפים בהצעת התקציב ובחוק ההסדרים המסבירים את הסכום שהם בחרו לציין של 2 מיליארד ש"ח, אך מירב הכסף המקוצץ הוא בתחום החינוך – שעת לימוד ארצית בכל בתי הספר מוערכת ב-500 מליון ש"ח, ו-600 מליון ש"ח בסכנת קיצוץ בסעיף בניית כיתות לימוד. ביבס הוסיף: "קיבלנו החלטה ביחד לנהל משא ומתן רציני עד ה-31 באוגוסט בצורה רצינית ולא כמו עד היום בצורה חובבנית. אנחנו נתחיל את השביתה הגדולה של ה-1 בספטמבר, כל המערכות המוניציפליות כולל החינוך, עד אשר יתקיים דיון רציני לביטול כל הקיצוץ ומתן תוספות לחינוך ולרווחה".

מה ימנע קיצוץ ומאיפה תבוא תוספת ?

לצד האחדות הראויה לציון בין רשויות חזקות לחלשות, נמנעו נציגי השלטון המקומי מלדרוש את הגדלת מסגרת הכללית של תקציב המדינה. בימים אלו עושים באוצר מהלכים מפותלים כדי להסיט כספים בין גופים ממשלתיים שונים למשרדי הממשלה, ובין השנים 2016 ו-2017, להקדמה ודחייה של תשלומים כדי להתכנס לתוך התוואי שמכתיבה מגבלת ההוצאה, ותביעות הרשויות הן עוד מכשול אחד להתגבר עליו מבין רבים. הטענות של הרשויות אינן מופרכות. התביעה מהרשויות להשתתף במימון תקציבי הרווחה בשיטת המאצ'ינג גורמת דווקא לרשויות חלשות לאבד תקציבי מדינה גדולים, בגלל שהן לא מסוגלות להעמיד את חלקן. בנוסף, ברשויות המקומיות מוחים על היטל ההטמנה שכל רשות מחוייבת לשלם על הטמנת פסולת, אשר הולך לקרן "שמירת הנקיון" ולא לתקציב המדינה. הקרן הוקמה כדי לממן מהלך של הפרדת פסולת ומחזור, שלא התבצע עד כה ונצברו בה כ1.5 מיליארד ש"ח, שהאוצר מתכנן להוציא מהם 40 מיליון בעבור תקצוב המשרד להגנת הסביבה. ברשויות אומרים, ובצדק, כי בכך נוצר מצב בו כספי הארנונה לא משרתים את התושבים, אלא מממנים משרד ממשלתי כאשר במקביל האוצר מקצץ בתקציב שלו. עם זאת, הדרישה מהאוצר להגדיל תקציבים מסויימים, ללא דרישה מקבילה להגדיל את כלל מסגרת התקציב, תוביל בכל מקרה לקיצוץ במקום אחר.