נשלחתי מממלכת גַמְדִילֶנד
בצו הודעת "דרושים",
שב"דבר ראשון" משוועים לסופרים.
לא היססתי, אפילו לא לרגע קט
"מצב חירום," אמרתי,
וחיש קל ארזתי.
אצתי, רצתי
והגעתי עד הלום –
לסדנת כתיבה מפגש ראשון.
הצטיידתי במחברת ספירלה צהובה עם שורות,
ובעוד מחברת שכל כולה חלומות.
בעט מיוחד, פיילוט כחול,
וחיש קל נתליתי באילן גדול.
הוצאתי מאמתחתי ערימה של זיכרונות
זנבות של מוזות, ועוד מקורות …
החל שיח ושיג עם עצמי
עם משהו שקראו לו צנזור פנימי.
שבוע עבר, וממש מתעייפות לי הידיים
אני כותב על כל דבר שזז לי בין העיניים.
למפגש השני הבאתי תמונות שתיים –
לא להאמין כמה פצפון הייתי בגיל שנתיים.
זיכרון ילדות משוחזר זה נושא די כאוב,
בייחוד להיזכר בחפץ שהיה כה אהוב.
שבוע עבר, ואני מטייל לתומי בשווקים
כותב כמעט על כל דבר שברא אלוהים.
במפגש השלישי לא ראיתי כלום.
ענק אחד כיסה לי את העיניים,
והגיש לי זירעוני יער לידיים.
הטעמים והריחות היו מדהימים
העלו בי געגוע לממלכת הגמדים.
שבוע עבר, מה אכתוב? עצמתי עיניים
מיששתי, והמילים זרמו להן מבין הידיים.
במפגש הרביעי לא ידעתי נפשי מרוב רגשות.
תוהו ובוהו של כעסים, שְׂנָאות, קְנָאות ואהבות,
ו"הכול הכול," אמר מישהו, "זה חומרים."
"כל מצב רוח כזה מתכנס בחדרי חדרים."
שבוע עבר, ואני בחוף הים ברגליים יחפות
כותב על גמדת, ואוסף הביתה צדפות.
במפגש החמישי הייתי כבר חסר אונים
מלחמת עולם של רגשות סותרים –
הרמוניה בשבילי זו אגדת ילדים,
אבל דיסהרמוניה יכולה להרוג גמדים.
שבוע עבר, ואני יושב בבית קפה
מאזין לפטפוטים, לכל הבל פה.
במפגש השישי אני הגמד היודע כול
לא מוגבל, אובייקטיבי ומספר הכול.
בסיפורים שלי אני כותב בעיקר על מְכשפות;
על הרגשות שלהן ועל הקסמים שהן עושות.
שבוע עבר, ואני מוצא עצמי בסרטים
כותב על דמויות אבל מרחיק עדים.
במפגש השביעי זו הייתה סימפוניה לקולות פנימיים;
האזנתי לגמד שבי, לצנזור –
הערצתי גמדים ללא דופי
ותיעבתי אנשים ללא אופי.
שבוע עבר, ואני מבקר במסעדות
כותב ותוהה על טעמם של חלזונות.
במפגש השמיני כבר הייתי עייף והחלתי לחלום
דמיינתי שענק ירוק קורא לי: "גש הלום!"
התעוררתי בבהלה והחלתי לרשום
שאני פוחד פחד מוות מענקים עד היום.
שבוע עבר, ולא היה לי מה לכתוב בכלל
הלכתי לספוג קצת תרבות בסוזן דלל.
במפגש השמיני הבנתי שיש לי כָפיל
שחור, קטן, מגעיל ועם אף ארוך כמו של פיל
קצת פחדתי לעמוד מולו והחלתי להתגמד
"אני גמד בן גמד," צרחתי, ויצא ממני שד.
שבוע עבר, וקרה לי דבר איום
רציתי לכתוב, אבל לא זכרתי שום חלום.
במפגש העשירי צעקו לי כולם: "הי גמד לאן?"
לא הייתה ברירה אלא להיות מספר מהימן:
הסברתי שהחלטתי להיות סופר, לכתוב לכולם
אבל בי נשבעתי, לא אתערב שלא לצורך לעולם.
שבוע עבר, ואני לא מפסיק לכתוב
מרגיש לי שהמילים עולות באוב.
במפגש האחד-עשר במונולוג עצמי
דיברתי הרבה מאוד על מי שאני.
אתוודה בפניכם בכנות הפעם:
שבועות שאני משרבט שרבוטים
אבל יצא לי אחלה סיפור של גמדים.
במפגש האחרון צעד הגמד-סוֹפר את צעדו הראשון.
הניח לרגע את העט הכחול,
וירד אט-אט מהאילן הגדול.
גילוי נאות:
בשבוע הבא אני חוזר לממלכת הגמדים
ללמד את כולם שלכתוב זה משחק ילדים;
הולכים לישון עם מחברת החלומות
ובבוקר השורות מאליהן מתמלאות.
שלכם,
בידידות
גמדיוּס.
