1950: האם מפא"י תחדש את רוח החלוציות?

שלושה חודשים לאחר שהקימה מפלגת פועלי ארץ ישראל חטיבה חדשה למשימות לאומיות, הקדישה ועידת המפלגה דיון מיוחד ליוזמה החדשה – כך דיווח "דבר" ב-20 לאוגוסט 1950. הגוף החדש נקרא שח"ל – שירות חלוצי לאומי, ועד לוועידה כבר הצטרפו אליו 400 חברים. התכנית היא שחברי השח"ל יישלחו "לגבול, ליישובי משלט, למעברה, למשכנות העוני", ו"יתערבו בתוך יישובי העולים, ותוך כדי חיי עבודה משותפים, ינחילו להם ערכי שפה ותרבות… ויקנו להם כיצד לחיות חיי ישראלי וזקוף-קומה במולדת" – כדבריו של חבר במטה השח"ל, יוסף פרבר.

הקריאה להתנדב הופנתה ל"חברים ממרכז החיים של התנועה, מבין עובדי ההסתדרות והמדינה" ולרבים "אשר אך זה מקרוב סיימו את שירותם בצבא". בוועידה נחשף כי 80 מתנדבי שח"ל יצאו בקרוב לחופי הים שבערבה כדי להניח יסודות לעיר החדשה – אילת. דן ידין, ממתנדבי השח"ל, דיבר בוועידה "נגד העייפות המדומה של הדור הצעיר" ו"תבע קנאות, שמירה על האופי שחושל באש הקרבות". ראש הממשלה דוד בן גוריון אמר כי "החלוציות איננה חובה, החלוציות היא זכות" ואמר למתנדבים שאינם צריכים להירתע מכך שהם מעטים. בסיום דבריו של בן גוריון הציע החבר אהרונוביץ לשיר את השיר "תחזקנה" ועשרת אלפי משתתפי הועידה פתחו בשירה.

חברי השירות החלוצי הלאומי יישלחו "לגבול, ליישובי משלט, למעברה ולמשכנות העוני". "דבר", 20.8.1950. הקליקו לצפייה במסך מלא

1958: האזנת שיא לחידון התנ"ך העולמי

בשעה אחת אחר חצות של הלילה בין ה-19 ל-20 לאוגוסט 1958 הוכתר עמוס חכם כחתן התנ"ך העולמי הראשון – כך דיווח "דבר" דבר בבוקר שלמחרת. חכם, יליד ירושלים בן 30, היה חתן התנ"ך הארצי ו"אחד האנשים הפופולריים בישראל" שזכה עד כה בדירה בת 2 חדרים ובמקרר חשמלי. הוא התחרה מול 15 חתני תנ"ך עולמיים בחידון העולמי, שנערך בפעם הראשונה. האירוע בהשתתפות הנשיא, ראש הממשלה ובכירים נוספים שודר בשידור חי ב"קול ישראל" וריתק אליו אזרחים רבים, כולל נהגי מוניות שהשמיעו ברחוב את השידור ממכוניתם. העיתון מדווח ש"קהל המבקרים בבתי הקולנוע, בעיקר בהצגה השנייה, הצטמצם בשיעור ניכר" וש"בכמה מקומות עבודה אף היו אתמול הימורים על תוצאות התחרות".

במקום השני הוכתרה סימון דימון, פרוטסטנטית בת 40 מצרפת (שזכתה לכינוי "סימונה מדימונה"), ובמקום השלישי הברזילאית אירנה סאנטוס, בת 29 וחברה בכת האדוונטיסטים (שומרי שבת), שהיתה האישה היחידה בתחרות חידון התנ"ך בארצה. בשלוש השאלות הזהות שהוצגו למתמודדים בשלב הגמר התבקשו המתמודדים להזכיר ארבעה משלים בתנ"ך העוסקים בצמחים, אילו ספרים בתנ"ך מכילים בפרקם האחרון דברי שבח לאישה או לנשים בכלל, ובאילו מקומות בספרי הנביאים והכתובים מוזכרת מנורת שבעת הקנים, שנהיתה לסמל מדינת ישראל.

בכמה מקומות עבודה היו הימורים על תוצאות התחרות. "דבר", 20.8.1958. הקליקו לצפייה במסך מלא

1972: סודה של האחות זהבה

האחות זהבה, שמטפלת במאות ואלפי חברי קופת החולים הכללית, הקסימה את הסופר אהרון מגד. מגד, ששימש גם עורך ספרותי ב"דבר", פרסם ראיון איתה בגיליון העיתון מה-15 באוגוסט 1972. "שמעתי רבים האומרים שדי להם במבט שלה, במשפט מעודד, כדי שלא יזדקקו לרופא", כתב מגד, ותהה מה סודה של האחות המופלאה. "עוד לא ראיתי אדם שאתה מגלה אמון כלפיו, ולא יחזיר לך אמון", סיפרה לו זהבה, שעובדת במקצוע כבר 32 שנה. האם לא היו לך בעבודתך הארוכה אכזבות כגון כפיות תודה או גסות רוח, שאל אותה מגד. "אף פעם לא התרגזתי", סיפרה האחות זהבה, "וגם אינני זוכרת שמישהו התרגז עלי. כשאתה מגיש לאדם את העזרה שהוא מבקש – לא יתרגז, יהיה אסיר תודה לך בליבו". אך למרות זאת, זהבה מסתכלת קדימה בדאגה – "אין המשכיות למקצוע האחות. העבודה היא עבודה פיזית קשה, מפוצלת לשתי משמרות, למעשה – 12 שעות ביום, והשכר מועט… צעירות אינן נמשכות ללימוד המקצוע, וקשה להאשימן על כך", בגלל השכר ובגלל שהעבודה מקשה על אימהות. "הכרח הוא לשנות את מדיניות השכר, שאם לא כן, המשך לא יהיה, והרי בפיקוח נפש אנו עוסקים!", כתב מגד.

"אין המשכיות למקצוע האחות. העבודה היא עבודה פיזית קשה, מפוצלת לשתי משמרות, למעשה – 12 שעות ביום, והשכר מועט". "דבר", 15.8.1972.