שר התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץ, יצא ביום רביעי האחרון בהודעה דרמטית: ארבע מתוך שש היחידות הפחמיות לייצור חשמל בתחנת 'אורות רבין' בחדרה ייסגרו, ובמקומן יוקמו תחנות כח המונעות בגז טבעי. ההחלטה התקבלה בשמחה לא רק בקרב תושבי האזור – הסובלים מזיהום האוויר החמור בישראל – אלא גם מצד משרדי הבריאות, הגנת הסביבה ואפילו משרד האוצר. 

לצד העובדה שתשמש לקידום ההפרטה במשק החשמל בניגוד לאינטרס הציבורי, יש מקום לברך על ההחלטה שאמורה להצעיד את ישראל לעתיד אנרגטי נקי יותר. עם זאת, היכולת של משק הגז, בתצורתו הנוכחית, לקיים את בהבטחה, עדיין לא ברור.

קשיים בהספקה

ההכרזה על סגירת התחנות הפחמיות נשענת על הנחת היסוד של הממשלה, שבשנים הקרובות יהיו לישראל לפחות שלושה מאגרים פעילים שיספקו גז, כאשר מערך אספקה מסועף בעל יתירות (כלומר, כושר הספקה מעבר לביקוש) יקדם את ישראל לביטחון אנרגטי – זמינות גז אמינה.

מותר לתהות אם זו לא תחזית אופטימית מדי. בינתיים, יש לאספקת הגז גיבוי בדמות האנייה המגזזת מול חופי חדרה והיכולת להפעיל את תחנות כוח המונעות בגז באמצעות סולר, אך מדובר בגיבויים חלקיים להם עלויות כבדות בדמות החזקת מלאי הגז באנייה, החזקת מלאי הסולר והפגיעה ביעילות יחידות הייצור במקרה של החלפת דלקים.

השאלה הגדולה היא האם יהיו אכן שלושה מאגרים פעילים וכיצד הם יחוברו ליבשה. השר שטייניץ הצהיר כי כל ההחלטה הנוכחית קשורה ב"התקדמות במתווה הגז", וציין את האישור הפורמלי לתכניות הפיתוח של מאגר "לוויתן". מבקרי המתווה סבורים כי הגישה העומדת בבסיסו – הקלות ליזמים בתמורה להאצת פיתוח המאגרים – לא יכולה להוכיח את עצמה ורק מעניקה יותר ויותר יתרונות לבעלי המאגרים על חשבון המדינה, מבלי להציב סנקציות אפקטיביות.

בעלי מאגר "לוויתן" לא יקבלו החלטת השקעה סופית עד סוף השנה הנוכחית. בלי החלטה כזאת, חשוב לציין, לא תוכל לצאת לפועל סגירת התחנות הפחמיות. לבעלי המאגרים יש כבר מספר חוזים מצומצם לטווח הארוך, בהיקף של כמה מיליארדי דולרים, שלא מצדיקים, בעיניהם, החלטה על פיתוח המאגר ומימושה.

הגורם המשמעותי יותר מבחינתם הוא הצניחה העולמית במחירי הגז והנפט והקשיים הכלכליים של חברת נובל אנרג'י, שמחזיקה במקביל ל"לוייתן" גם במאגר "תמר" הפעיל והרווחי שמוכר גז במחיר יציב, שבמצב העניינים העולמי נחשב לגבוה מאוד. מבחינת נובל, האינטרס הוא להשאיר את מאגר "תמר" במעמדו המונופוליסטי לזמן ארוך ככל שניתן, בתקווה שעד אז מחירי הגז הטבעי בעולם יחזרו לעלות, והיא תוכל לפתח את "לוויתן" ליצוא בכמויות גדולות, ולא רק למכירה בשוק המקומי.

שר האנרגיה מבין זאת היטב, שכן בהצהרה על סגירת התחנות בחדרה הוא הוסיף ואמר כי משק הגז הטבעי צריך להתפתח גם בתעשייה ובתחבורה. זהו איתות לתעשיינים ולפעילים בתחום התחבורה כי המדינה תתמוך בהסבה לגז ופריסת תשתית ההולכה שלו. אם ענפים אלו יצטרפו לחוזים עתידיים מול נובל, הסיכוי לפיתוח המאגרים יגדל.

אבל עד שכל זה יקרה, ההחלטה הנוכחית מאפשרת ליזמים דווקא להקשיח עמדתם דווקא מפני שהיא קודמת להחלטות שלהם על השקעות, ואם תחנות הכוח הפחמיות אכן ייסגרו, אין לממשלה חלופה מידית ומעשית לעבודות הפיתוח של היזמים הפרטיים. ייתכן שהתגברות התלות בגז היא בדיוק הסיבה להתחיל ליצור חלופה כזו, אחרת אחיזת היזמים הפרטיים במשק האנרגיה בישראל רק תלך ותתהדק.

קשיים בהובלה

מכשול נוסף בפני פיתוח המאגרים וחיבורם לישראל הוא סוגיית ההולכה. כיום, המדינה נשענת על צינור אחד בלבד, וזה מצב מסוכן ביותר. בתחום היבשה, כל תשתית ההולכה מופעלת ע"י החברה הממשלתית "נתיבי הגז הטבעי לישראל"  (נתג"ז), שהניחה צינור מחופי חדרה אל המקשר הימי במרחק 10.5 ק"מ מהחוף. הצינור הזה הוא דוגמה ליכולת המקצועית של נתג"ז כחברת ביצוע.

במשרד האנרגיה פותחים כעת מחדש את המים הטריטוריאליים של ישראל לחיפושי גז ונפט. במצב הנוכחי, גם אם יימצאו מאגרים חדשים על ידי זכיינים חדשים, העובדה שצינורות ההולכה הם בבעלות נובל אנרג'י משמעותה שכל יזם שירצה לפתח מאגר נוסף, יישלח לשאת ולתת עמה על התחברות לצנרת. כך תשלוט נובל לא רק בהפקה,  אלא גם בהולכה.

אך אם תחליט המדינה לפתח בעצמה מערכת הולכה בים, אולי אפילו לרכוש את הצינור הנוכחי, ייווצרו התנאים לתחרות על המחיר בין היזמים, ללא יתרון מובנה, של שליטה בתשתית ההולכה, לאף אחד מהם. בניית מערכת כזו כרוכה, אמנם, בהשקעה כספית של מיליארדי שקלים, אך היא תחזיר את עצמה לאורך השנים באמצעות גביית תעריפי הולכה.

הסוגיה של הולכת הגז בים בתרחיש של ריבוי מאגרים, לא עלתה עדיין לדיון ציבורי משמעותי. אך היא נוגעת גם למאגרים שהתגלו כבר – לוויתן, כריש, תנין ותמר. בוודאי אחרי שבמסגרת מתווה הגז ויתרה המדינה ליזמים על החובה להניח צינור שני ממאגר תמר, זאת תמורת ההאצה בפיתוח "לוויתן" – שהדרך אליו, כאמור, עדיין רחוקה.