פסטיבל הג'אז בים האדום, פסטיבל המוסיקה הוותיק בישראל, חוגג השנה יום הולדת 30. מארגני הפסטיבל, שהחל את דרכו בשנת 1987, יציינו את המאורע ב-30 מופעים שונים ויחודיים של אמני ג'אז ישראלים. רבים מהם היו גם לג'אזיסטים בינלאומיים, מהם כאלה שחיים בארץ ויוצאים להופעות בחו"ל עם אמני ג'אז עולמיים ואחרים שמתגוררים בחו"ל והשתלבו בסצינה הבינלאומית, אך חוזרים תדיר להופיע בארץ בביקורי מולדת.

בחזרה להתחלה עם דני גוטפריד

באוקטובר 87' החל פסטיבל ג'אז באילת כאירוע קטן, כמעט מקומי. "הכל התחיל מעיריית אילת, שרצתה שיהיה כאן משהו מיוחד. רפי הוכמן, אז ראש העירייה פנה למשרד החינוך והתרבות, בראשות השרה שולמית אלוני. יוסי פרוסט, אז ראש מנהל תרבות במשרד השיב, בפשטות, כדרכו: "תעשו פסטיבל ג'אז", מספר הפסנתרן והיוצר עו"ד דני גוטפריד, מנהלו האומנותי של פסטיבל הג'אז מראשית דרכו ועד לשנת 2008. כיום גוטפריד הוא מנכ"ל 'עילם', העמותה הישראלית לזכויות מוסיקאים מבצעים.

גוטפריד התפנה לראיון מיד כשירד מהבמה באולם ה-'Red Note' לאחר שהשתתף בתוכנית 'סדנת ג'אז', תוכנית ותיקה של גוטפריד עם המתופף אהרל'ה קמינסקי ועם אלברט פיאמנטה בסקסופון וכלי נשיפה, והאורח המיוחד על הקונטרה-בס – גלעד אברו הצעיר בהרבה. הם נגנו בהרמוניה מופלאה "ג'אז ישראלי בגרסת המייסדים", אותו ג'אז שהקליטו אז, בתקליט הג'אז הראשון בארץ בשנת 1973.

שרת התרבות מירי רגב (במרכז), מימין – אלי דג'יברי, מאיר יצחק הלוי, אמיר הלוי, ליאור מוצ'ניק, יורי גיא רון (צילום: יוד צילומים אילת)

ההופעה המרגשת שזכתה לתשואות הייתה מוכרת לאוזן של רבים מחובבי הג'אז הוותיקים שנכחו במקום וכללה את אותן התלוצצויות בין הנגנים ואת אותם החיוכים על הבמה. "אנחנו פשוט נהנים מהנגינה ביחד", אמר קמינסקי, "זה אותו חיוך שראיתי אצלכם בקהל, חיוך של הנאה". ואכן, בשביל חלק מהנוכחים היה מדובר בנוסטלגיה, אך גם במופע עכשווי, שכן הקבוצה מופיעה בהרכבים שונים, עם חומרים דומים ברחבי הארץ.

ביציאה, המשיך גוטפריד לספר על ימי ראשית הפסטיבל: "מעיריית אילת צלצלו אלי בערך באפריל, והודיעו שיש פסטיבל. לקחו את אבי יפרח (נגן בס ישראלי, א.פ) כמפיק והודיעו לנו שיש 25,000 דולר, והמועד שנקבע הוא סוכות, כעבור כחצי שנה". אולי מתמימות, אולי מאהבת המוסיקה, השניים לקחו את האתגר וירדו לאילת. "טיילנו באולמות, בבתי מלון, לא מצאנו שום דבר שנראה לנו. פתאום אבי אומר – 'בוא ניסע לנמל'. המארחים שלנו לא הבינו מה הוא רוצה. אין שם כלום, שום מקום להופעות." אבל הם נסעו. מתיאורו של גוטפריד את הירקמותו של הפסטיבל עולים צלילים מרגשים של ראשוניות ומקוריות, שממשיכים להתנגן מזה שלושים שנה ועד לשבוע הנוכחי. "אבי מסתובב על הרציפים, בין המכולות ואומר 'כאן ניקח מכולות, נזיז עם המנופים, נעשה רחבות', והוא פונה למנהל הנמל ד'אז מנדי זלצמן ואומר לו: 'כאן יהיה פסטיבל'. זלצמן התלהב וכך התמקם פסטיבל הג'אז של אילת".

עכשיו, לאחר שנפלה ההחלטה על ייסוד הפסטיבל, צריך היה למלא אותו בתוכן. גוטפריד שמאז ומתמיד היה מעורה בסצינת הג'אז העולמית והיה מראשוני הנגנים המופיעים בארץ החליט: 10 מופעים ישראליים ו-10 זרים, שיתבשמו אלה מאלה ויכירו. גם כיום, לאחר שהפסטיבל מוכר בכל העולם, שאיפותיו נשמעות דמיוניות לנוכח הסכום המועט שהוקצב לו. "טסתי לניו יורק שם יש לי מאז ומתמיד חברים רבים איתם ניגנתי בהרכבים שונים. דיברתי איתם ואמרתי להם 'אין תשלום, תקבלו נסיעות, אש״ל, אולי קצת דמי כיס, אבל תהייה חוויה וג'אז מצויין', או בלשון ימינו 'כדאי לכם, יהיו חבר'ה ויהיה אחלה'. ובג'אז כמו בג'אז רבים אמרו כן. וכך הגיעו באותו פסטיבל ראשון המתופף מל לואיס, החצוצרן רד רודני ואחרים.

"החלטתי שאני רוצה לשלב עוד משהו קצת אחר, משהו קצבי, שיתאים גם למי שלא מכיר ג'אז, שיתן גם משהו שונה. בקיצור, רציתי להביא סלסה", מספר גוטפריד, "ואם כבר סלסה אז את השם הכי ידוע. אז השם העולמי בתחום היה טיטו פואנטה, אבל הוא גם היה ידוע בסכומים הגבוהים שמשלמים לו. החלטתי לנסות. חבר נגן מניו-יורק סידר לי פגישה אצל האמרגן שלו, הגעתי למשרד ופגשתי אדם מטופח עם צלב ענקי מזהב על חזהו. האמרגן צחק עלי כשאמרתי לו שאני רוצה להביא את טיטו פואנטה בשכר של 5,000 דולר לשתי הופעות, באילת". "אין לו חוזה אחד של פחות מ-15,000 דולר להופעה. אין סיכוי שהוא יחשוב על זה", אמר האמרגן, "אבל אני לא הייתי מוכן לוותר", וכך, חמוש בחוצפה ישראלית, פרס גוטפריד בפניו רעיון שעלה בדעתו: "טיטו נוצרי אדוק, נכון? וגם אתה", שאל את האמרגן העוטה את הצלב הענק על חזהו שהשיב לו: "בוודאי". "בארץ הקודש הרי לא הייתם אף פעם", המשיך גוטפריד, "תתקשר לטיטו ותגיד לו שאמנם כסף אין לנו הרבה אבל אם תבואו אני מבטיח לכם סיור בארץ ישראל, בבית לחם, ירושלים, נצרת – בכל המקומות הקדושים", וכך היה. "כשטיטו שאל איך קוראים לפסטיבל ידעתי ש'אילת' לא יגיד לו כלום. אבל פסטיבל הג'אז המפורסם בעולם הוא זה של הים הצפוני – The North Sea Festival. בספונטניות אמרתי לו: The Red Sea Festival. וכך הגיע לפסטיבל טיטו פואנטה, הקהל קם וקיפץ לקצב הסלסה וההצלחה הייתה ענקית. מאז התקבע שם הפסטיבל ל'ג'אז בים האדום' ומאז גם היה מקובל לשלב בפסטיבל מופע הנוגע בג'אז אך לא על טהרתו, למען הקהל הרחב", מסביר גוטפריד.

"בשנה הראשונה היו אולי 1,000 איש, אבל ראש העיר רפי הוכמן אמר לנו תמשיכו, "מסביר גוטפריד ומוסיף, "באותו אוקטובר היה קר. באו המלונאים והציעו להעביר את הפסטיבל לשבוע האחרון של אוגוסט, שבוע בו יש פחות תפוסה. וכך היה, מאז הפסטיבל מתקיים באופן מסורתי בשבוע זה, וכל חובבי הג'אז בארץ מחכים לו. בשנה השניה כבר היו כ-3,000 איש, בזאת שאחריה כ-8,000 ואחרי 8-10 שנים כבר מכרנו כ-80,000 כרטיסים", מספר גוטפריד. "כך היו הכנסות, התקציב גדל, משרדי הממשלה הוסיפו כסף ויכולנו להביא עוד ועוד הופעות משובחות ואמנים משמעותיים." בשנת 2007 הודיע גוטפריד על פרישתו מניהולו האומנותי של הפסטיבל. השופט (בדימוס) מאיר שמגר, יו"ר אגודת הידידים דאז ביקש ממנו להשאר עוד שנה ואז יפרשו ביחד, וכך היה. כעבור שנה הציע שמגר ליו"ר לשכת עורכי הדין אז, עו"ד יורי גל-און, לתפוס את מקומו והנהלת הפסטיבל מינתה לתפקיד המנהל האומנותי את אבישי כהן, נגן הבס הישראלי-בינלאומי.

רוח הג'אז שורה על הנמל

מאז אותו פסטיבל ראשון החלה המסורת. תושבי אילת מחכים לפסטיבל השנתי וכך גם חובבים הג'אז מכל רחבי הארץ. מי שמגיע בכל שנה פוגש בכל פעם פנים מוכרות: המבקרים הקבועים מירושלים, מתל אביב ואפילו מראש פינה בצפון מחייכים זה לזה, מחליפים דברים. מדובר בהיכרות רבת שנים של מפגשים בנמל, בג'אז.

בכל שנה ישנם שינויים קטנים בקונספט הבסיסי. השנה חזר הפסטיבל לארבעה אולמות בגדלים שונים. האולמות עשויים כמובן ממכולות שכמו באותו פסטיבל ראשון הוזזו לכדי יצירת מרחבים סגורים. בחלל המרכזי הנמצא בין אותם אולמות מתרחשת עיקר האווירה הפסטיבלית. 'פורום פקטור', החברה שמפיקה את הפסטיבל זו השנה השנייה יזמו את הקמתם של "רחובות" ממכולות. אם בשנה שעברה היו אלה ממש הפרדות בין האיזורים השונים, הרי שהשנה יצרו רחבות ענקיות, בהן ניתן להאזין למוסיקת ג'אז שמנגנות להקות צעירות, לאכול בשלל דוכני האוכל הפרוסים וללגום כוס יין או בירה צוננת. אם מביטים סביב, נראה שהמבקרים הקבועים יושבים בדיוק באותן נקודות, כמיטב המסורת, משוחחרים ונהנים מהאווירה, ומהבריזה הנפלאה שזכינו לה השבוע.

מתחם הפסטיבל (צילום: איה פלשקס).

30 שנה ויומולדת

"לרעיון הזה היו שתי אפשרויות: או שזה יהיה פלופ ענק או הצלחה אדירה" מסביר אלי דג'יברי, מנהלו האומנותי של הפסטיבל. "חשבתי על רעיון ל-30 שנות הפסטיבל וכך עלה הרעיון של 30 מופעים, אחד לכל שנה, שכולם עם נגנים, יוצרים, פרופורמרים ישראלים". הרעיון של דג'יברי התבסס על כך שכבר שנים שהג'אז הישראלי נמצא במעמד בינלאומי מכובד. "אלי הגיע עם הרעיון כבר למחרת הפסטיבל ה-29", מספר מנכ"ל תאגיד התיירות העירוני באילת. "בחשיבה של כלל השותפים, אנשי ההפקה, תאגיד התיירות העירוני, אגודת ידידי הפסטיבל הפעילה מאוד, הוא בנה את הפסטיבל הנוכחי". ד'ג'יברי מסביר את מה שנראה לו כמובן מאליו: "כששואלים אותי מה זה ג'אז ישראלי אני אומר שזה מוסיקאי ישראלי שמנגן ג'אז. כשגדלתי הקשבתי כמעט רק לג'אז, וכמוני רבים אחרים. זה לא משנה אם הקשבתי בישראל או שילד אחר הקשיב בהארלם. אבל כמובן שתמיד יש השפעות, לנו יש השפעות ממוסיקה כמו של יוני רכטר, שלום חנוך, מרגלית צנעני ואחרים".

בפסטיבל הנוכחי הגשים דג'יברי את אופן החשיבה הזה והקהל הרב שגדש בישיבה ובעמידה את מתחם ה'פורט ארנה', האולם הגדול, זכה להאזין למופע מיוחד של יוני רכטר בו ביצע מספר שירים עבריים כמו "שיר העמק" של סמבורסקי, אותו עיבד לג'אז. ולא די בכך הרי שהוא גם אירח את הזמרת הוותיקה אסתר עופרים.

מעט מאוחר יותר, מאולם ה'סי-קלאב' עלתה מוסיקה מקפיצה שריכזה סביב הפתחים גם סקרנים מהרחבה החיצונית: קבוצת 'יאמן בלוז' אירחה את מרגלית צנעני. הרוח החיה בקבוצה, רביד כחלני, בן ה-38, בן להורים יוצאי תימן, למד שירה תימנית מסורתית מילדות, ואת רוב הטקסטים הוא מבצע בערבית-תימנית. הוא התנסה מעט במשחק, בשירת אופרה, ואת כל ההשפעות, מתימן ועד סטיבי וונדר גיבש לסיגנון ייחודי משל עצמו שהביא לקבוצה שלו. הוא מנגן בגיטרה ובגימברי, כלי נגינה שהגיע ממערב אפריקה, עיבודים מקוריים עם צליל ג'אז-פאנקי. בגלל הסגנון הייחודי והמגוון זוכה ההרכב להצלחה בינלאומית וגם כאן, מהרגע שעלו על הבמה, עמד הקהל על רגליו מכיוון שפשוט לא ניתן היה לשבת בהופעה שכזאת ללא תזוזה. כשמרגול הצטרפה הגיעו התשואות למרחוק ואפילו ראש העירייה, מאיר יצחק הלוי, שהוריו עלו מתימן, קם ממקומו והצטרף בצעד תימני מסוגנן לריקודים.

מרגול וימן בלוז (צילום_יח"צ: בועז סמוראי).

באולם ה'רד נוט' הסמוך הופיע ההרכב הותיק 'משיכת יתר' בו חברים גורי אגמון, עמיקם קימלמן, ירון גוטפריד, אריה וולניץ, ורוני הולן, שהקימו אותו לפני כ-30 שנה. בשנת 1989 יצא אלבומם הראשון, שהיה גם אלבום הג'אז הראשון בארץ שיצא בתקליטור. 19 שנה חלפו מאז שניגנו כהרכב. "אלי ד'ג'יברי פנה אלינו ואמר: אולי תנגנו ביחד בפסטיבל? אז אמרנו טוב, והנה אנחנו כאן", סיפר הבסיסט אריה וולניץ מעל הבמה, והוסיף כי לכבוד האירוע אספו הקלטות שישבו על המדף ולא נכנסו לתקליטור הראשון. "גיבשנו אותן וכך הוצאנו אלבום כפול חדש, שניתן להשיגו רק בפסטיבל". הערב המרגש כלל מוסיקה ישנה ששמרה על רעננותה, וכמה קטעים מעובדים מחדש, והקהל הנרגש גמל למופיעים בתשואות, והתקבץ לשיחות של אחרי, בסיום המופע.

היום השני של הפסטיבל עמד בסימן הציפייה למופע של שלום חנוך עם האורקסטרה של אבי ליבוביץ'. לחגיגה הצטרף כמפיק-על יוסי פיין, בסיסט ישראלי בעל קריירה בינלאומית שניגן עם מוסיקאים כלו ריד, גיל אוונס, דיוויד בואי, ועוד רבים וידועים. שוב הציף הקהל את האולם הגדול, והנוכחים רקדו במעברים, ושרו עם שלום חנוך המוכשר שהשתלב ברוח הג'אז ששרתה בכל, עם העיבודים המדהימים של יוסי פיין, שבעצמו רקד וקיפץ על הבמה תוך שהוא מנצח על התזמורת.

מופעים נוספים שצפויים להתקיים במהלך הימים הקרובים הם של שלומי שבן, מרינה מקסימיליאן, קותימן ואחרים ואת הפסטיבל יסגור אמן העל צ'יק קוריאה שיופיע כשלצידו מנהלו האומנותי הקודם של הפסטיבל, הבסיסט הישראלי הבינלאומי אבישי כהן.

להקת משיכת יתר (צילום: איה פלשקס)

מחוץ לנמל אילת

בכל שנה יוצא הפסטיבל גם מחוץ לגבולות נמל אילת. השנה למשל, ניגנו במשך שעתיים בכל ערב, קבוצות מפרוייקט הצעירים של הפסטיבל. בכמה מסעדות באילת הופיעו הרכבים מקומיים, כך גם 'בחוף של מוש' לקראת השקיעה, בריף הדולפינים, וכמובן בג'אם-סשן המסורתי שהתקיים בשעות הלילה מאוחרות, לאחר תום המופעים, הפעם במלון 'קראון פלאזה'.

עוד יוזמה חדשה היא ה'ילדוג'אז', מופע ג'אז לילדים והורים, בשעות הבוקר. "60 ילדים הגיעו לכל אחד מהמופעים, האזינו לג'אז וקיבלו הסברים וסיפורים – צעד ראשון לדור הבא של חובבי הג'אז", ציין אילן פקטור ממפיקי הפסטיבל. הוא הוסיף כי השנה "הקהל הכפיל את עצמו וזה התבטא היטב בכמות הכרטיסים הכפולה שנמכרה" וכי "למוצ"ש, לערב הראשון של פסטיבל הג'אז (הידוע כערב החלש יותר בכל פסטיבל, א.פ.) נמכרו מראש כ-3,500 כרטיסים, ועוד כרטיסים במקום, וזאת כמובן בנוסף למעל 1,000 איש שהגיעו להתבשם מהאווירה הכללית ולהנות במרחבים הכללים".

אבל לכל העוסקים במלאכה לא די בפעילות הענפה. היטיב להביע את הדברים ראש העירייה מאיר יצחק הלוי: "החלום שלי הוא פסטיבל שבו נגיע לעוד ועוד פינות מוסיקליות ברחבי העיר, בכל מיני פינות ומקומות, להנאת האורחים והתושבים", וחלק חלום נוסף: "אולי גם ארתה פרנקלין תגיע". את החלומות הללו אולי תסייע להגשים שרת התרבות והספורט מירי רגב שביקרה בפסטיבל השנה והבטיחה כי משרדה "יעשה הכל כדי להמשיך ולסייע לעיר אילת. אילת היא העיר הדרומית ביותר, הפריפריאלית ביותר והיא נמצאת גם כל הזמן בתחרות מול עקבה", אמרה.

מכינים את דור העתיד

זו כבר השנה השלישית בה מתקיים במהלך הפסטיבל 'פרויקט הצעירים'. "אני עסוק בזה כל יום כל השבוע כל השנה", מספר עו"ד יורי גל-רון, איש ג'אז בנשמתו ויו"ר אגודת ידידיי הפסטיבל מאז העביר אליו השופט שמגר את השרביט ב-2008. "אגודת הידידים דומיננטית מאוד, אנו עושים כל שיכולתנו לעזור, מפעילים קשרים בכל העולם, מתפנים לכל צורך של הפסטיבל, של המארגנים, של ההפקה וכמובן של העיר. דרך הפסטיבל היינו למעין אגודת ידידיי העיר אילת", הוא מוסיף בחיוך.

גל-רון מאמין בכל ליבו בטיפוח דור העתיד. "אלי ד'ג'יברי הוא שבא עם הרעיון לפני שלוש שנים ואנחנו באגודה אימצנו אותו בכל לב. יש צוות מיוחד שעובד על נושא סדנת הצעירים במשך כל השנה, וחמישה ימים לפני הפסטיבל מתקיימת הסדנה. נוער בגילאי 14-19, שעברו אודישנים ובדיקות התאמה מוקדמות מתכנסים בבית ספר שדה אילת. מורי הסדנה הם אמנים המופיעים בעצמם בפסטיבל. הם נפגשו מדי יום לשיעורי נגינה בהרכב, סדנאות כלי, כיתות אמן וג'אם סשן לילי. הרכבים ממשתתפי הסדנה הופיעו במתחם הכללי של הפסטיבל והביאו איתם ג'אז רענן ומעולה, והרכבים צעירים נוספים הופיעו ברחבי העיר."

"הסדנה הנה חלק מ'תוכנית הצעירים', פרויקט החזון של אגודת ידידי הפסטיבל אשר שמה לה ליעד לטפח את דור העתיד של נגני הג'אז בארץ", מסביר יו"ר האגודה. "מנהלי תכנית הצעירים של הפסטיבל הם שוחרת הג'אז יעל הדני והמורה הוותיק ונגן הסקסופון ארז בר נוי "שעשו עבודה מופלאה", מוסיף גל-רון.

כדי להגשים את הרעיונות פועל עו"ד יורי גל-רון במרץ בכמה כיוונים: "להגדיל ולהעצים את מספר החברים באגודה, לנהל אותה כגוף כלכלי רציני וכך להביא לתוצאות".

עוד שני ערבים נותרו לפסטיבל, אפשר להספיק להגיע למופעים, להנות מהאירועים המגוונים, להתבשם מהאווירה, ולחגוג את יום ההולדת ה-30 של 'פסטיבל ג'אז בים האדום', הוותיק והטוב.