על פי חוק גיל הפרישה הקיים, גיל הפרישה של נשים בישראל, צפוי לעלות באופן הדרגתי עד ל-64. זאת בשל מנגנון אשר נקבע בחוק לפני כחמש שנים. המנגנון אמור היה לאפשר דיון ציבורי מעמיק בסוגיית גיל הפרישה לנשים בדרך של הקמת ועדה ציבורית אשר תגיש מסקנותיה לשר האוצר, דיון במסקנות כפי שיוגשו על ידי השר לוועדת הכספים והכרעה של הוועדה. 'השוט' מעל התהליך הציבורי הראוי הזה, שכאמור נקבע בחוק, היה עלייה אוטומטית של גיל הפרישה לנשים.

הוועדה הציבורית אמורה הייתה לקיים דיונים ולהגיש מסקנותיה על לסוף יוני 2016 – כך נקבע בחוק. אך, באופן שאינו מפתיע ביחס לקיום החוק על ידי משרדי הממשלה, הוועדה רק הוקמה בשלהי חודש מרץ (בראשה עומד ראש אגף התקציבים, אמיר לוי). מסקנות לא הוגשו, ומן הסתם גם ועדת הכספים לא תוכל לעמוד בסד הזמנים הקבוע בחוק – קביעת עמדתה עד סוף ספטמבר 2016.

המנגנון האמור להעלאת גיל הפרישה לנשים נקבע בעקבות ניסיונו של שר האוצר ב-2011, ד"ר יובל שטייניץ, להעלות את גיל הפרישה של נשים מ-62 ל-67. בעקבות ההתנגדות הפרלמנטרית, שהובלה על ידי חברות כנסת מהקואליציה והאופוזיציה כאחת, התקבלה הפשרה הכוללת את הקמת הוועדה הציבורית כאמור, יחד עם מנגנון הכניסה האוטומטית של עליית גיל הפרישה.

כעת ישנם שלושה תרחישים אפשריים. הראשון הוא כי הוועדה לא מגישה מסקנות לשר האוצר וגיל הפרישה של נשים עולה בסוף 2017 ל- 64 באופן אוטומטי. השני נסמך על חוות דעתה של היועצת המשפטית של ועדת הכספים, עו"ד שגית אפיק, שקובעת כי במידה ושר האוצר לא יגיש את המלצתו לוועדה לא יתבצע תיקון אוטומטי של גיל הפרישה. התרחיש השלישי הוא שהוועדה מגישה בשבועות הקרובים המלצה לשר האוצר להעלות את גיל הפרישה ל-64 או אף ליותר מכך, שר האוצר מגיש לכנסת ולוועדת הכספים את ההמלצה עד ל-30 לספטמבר כקבוע בחוק, ועד לסוף 2016 ההצעה מאושרת.

בכתב המינוי של הוועדה הציע שר האוצר לוועדה לשקול מודל שיעלה את גיל הפרישה (הן של נשים והן של גברים) באופן אוטומטי עם העלייה בתוחלת החיים.

מדוע משרד האוצר רוצה להעלות את גיל הפרישה לנשים?

הטיעון המרכזי בעד העלאת גיל הפרישה לנשים נגזר מהעליה בתוחלת החיים ומתוך כך הארכת התקופה בה משולמת הפנסיה וקצבת זקנה. לנשים בישראל תוחלת חיים ממוצעת גבוהה משל גברים והיא עומדת היום על כ-86 שנה. לכן תקופת הגמלאות הממוצעת שלהן עומדת על 24 שנה לעומת 17 שנה אצל גברים. להעלאת גיל הפרישה שני יתרונות מרכזיים, האחד עבור הנשים והשני עבור המדינה. העלאת גיל הפנסיה תאפשר חישוב של יותר שנות עבודה ופחות שנות קבלת קצבה כאשר קובעים את שיעור קצבת הפנסיה החודשית. אם נשים תעבודנה שנתיים נוספות הן תוכלנה לקבל קצבת פנסיה חודשית בשיעור מוערך של 5% יותר. היתרון השני והמשמעותי יותר הוא עבור קופת המדינה שתחסוך קרוב למיליארד שקל בתשלומי ביטוח לאומי כנגד כל שנה של עליה בגיל הפרישה לנשים. קצבת הזקנה היא ההוצאה הגדולה ביותר של הביטוח הלאומי ומהווה 38% מהקצבאות המשולמות על ידו. פקידי האוצר רואים בהעלאת גיל הפרישה כפתרון לגירעון האקטוארי של הביטוח הלאומי שעל פי ההערכות צפוי להביא לכשל ביכולת לשלם קצבאות החל משנת 2042.

גם בנק ישראל תומך בהעלאת גיל הפרישה לנשים. נגידת הבנק, קרנית פלוג, שהתבטאה בנושא בעבר, רואה באופן חיובי את העלאת גיל הפרישה לנשים. בכנס שנערך לפני כשנה בכנסת, המליצה פלוג להעלות את גיל הפרישה לנשים וציינה כי עם העלאת גיל הפרישה מ 60 ל 62 (בשנת 2003) הוכפל שיעור הנשים העובדות בגילאי 60-64 מ 25% ל כמעט 50%.

מה הבעיות בהעלאת גיל הפרישה לנשים?

הבעיה המרכזית בהעלאת גיל הפרישה לנשים נובעת מדחיקתן של עשרות אלפי נשים לחיים בעוני. נשים רבות המקבלות השלמת הכנסה, לא ייהנו מהגדלת הקצבה במשך שנתיים נוספות. נשים רבות שיפרשו לפני גיל 64, בין אם מבחירה ובין אם לאו לא תוכלנה לקבל פנסיה או קצבת זקנה באותו הזמן.

הבעיה השנייה מצויה בעובדה כי נשים נוטות לעבוד במקצועות שוחקים יותר מגברים (גננות, מורות, מנקות וכו'). במקרה זה הפגיעה היא כפולה. גם עבור הנשים העובדות שתאלצנה למשוך שנתיים נוספות ויותר עד לגיל הפרישה, גם אחרי שתש כוחן וגם עבור מי שמקבל מהן שירותים. על אף הניסיון הנצבר עם הגיל, רוב ההורים והתלמידים יעדיפו שהמורה בבית הספר או הגננת בגן תהיה בשיא כוחה, ותעשה עבודתה ברצון, ולא בכפייה. כך גם באשר למקצועות אחרים – זה לא טבעי ולא צודק לראות סבתא לנכדים שנאלצת לעבוד בניקיון.

הבעיה השלישית, או לפחות כך אמור היה לראות זאת משרד האוצר, תהיה דווקא בעלות השכר בשירות הציבורי. שם יאלצו להחזיק עובדות שעלות העסקתן גבוהה יותר במשך שנים נוספות.

הבעיה הרביעית צפויה להיות בעבודה הסמויה שעושות נשים רבות לאחר גיל הפרישה. הסבתות שטיפלו בילדי ישראל במהלך אוגוסט האחרון בזמן שהקייטנות נגמרו מכסות על היעדרם של שירותים חברתיים ראויים במדינת ישראל. מלבד הארכת גיל הפרישה, ישנו חוק אחר שמתגלגל פה כבר שנים ולא מיושם. דחייתו של יישום חוק יום לימודים ארוך נסמכת במידה רבה על אותן סבתות בפנסיה. וכשהן תאלצנה לעבוד עוד שנתיים, שלוש, חמש נוספות, מי יוציא עשרות אלפי ילדים מהגן באחת בצהריים?

כדי לאפשר את הארכת גיל הפרישה יצטרך שר האוצר לתת את דעתו לבעיות שעלולות להיווצר עם ההחלטה. חוסר התייחסות לבעיות האמורות עלול להוביל לפגיעה גם בנשים העובדות וגם בכלכלה הישראלית.

האבסורד של ההתפתחות הטכנולוגית

במדינת ישראל עובדים יותר מכל מדינה אחרת. שבוע העבודה בישראל הוא מהארוכים בעולם עם 43 שעות שבועיות. מספר ימי החופשה השנתיים הוא מהקטנים בעולם עם 24 ימים בשנה. גיל הפרישה לגברים, 67, נמצא ברף העליון של המדינות המערביות. מחקרים רבים הראו מתאם בין הקטנת מספר שעות העבודה השבועיות לגדילה בפריון העובדים. בשנים האחרונות מתקיים דיון ער, הן באקדמיה והן אצל מקבלי ההחלטות על המקצועות שיעברו אוטומטיזציה ובהן יחלפו מכונות ומחשבים את העובדים האנושיים. קוראים לזה בשם המאיים "מקצועות בסכנת הכחדה". האנושות יכולה לייצר היום הרבה יותר בפחות שעות עבודה מבעבר. מגמה שצפויה להתרחב באופן משמעותי בעשורים הקרובים. אותה התפתחות טכנולוגית שמאפשרת לנו לחיות יותר שנים אמורה לאפשר לנו לעבוד פחות ולייצר יותר. אם כך מדוע, ככל שהטכנולוגיה מתפתחת, מוצאים עצמנו נאלצים לעבוד יותר? יותר שעות ביום, יותר ימים בשנה, יותר שנים במהלך החיים.