בתחילת הדרך עוד חשבנו שבמהלך דיסקרטי וסטרילי נוכל להחתים את העובדים על טפסי הצטרפות ולחזור לכתוב שורות קוד ולמוצרים השונים שאיתם אנחנו עובדים. חשבנו שלעולם לא ידעו שאנחנו אלה שהתחילו הכל ולכן חשבנו שלעולם לא "יחפשו" אותנו. דמיינו לעצמנו תהליך חלק: החתמת שליש מהעובדים לפחות, הכרה ביציגות, משא ומתן קליל, חתימה וזהו.
התברר שטעינו, אפילו בבסיס. מלכתחילה אין שום סיבה שהליך ההחתמות יתבצע בדיסקרטיות, בטח לא במקרה של סאפ. למה? ראשית, משום שלא גנבנו דבר. אין סיבה בעולם שנחתים עובדים במחשכים כמו גנבים בלילה כי התאגדות היא חוקית וזכות לגיטימית של כל עובד בישראל. אז למה שנתחבא אם לא גנבנו דבר?
שנית, דווקא היציאה הפומבית עם שמותינו על הפלייר היא זו שתאפשר להסתדרות להגן עלינו במידת הצורך. הבנו גם שדווקא מהלך דיסקרטי הוא שיסכן אותנו עד מאוד והוא שיאפשר למעסיק לחסל את ההתאגדות – אם יחפוץ בכך.
באוקטובר 2014 נערכה פגישת המו"מ הראשונה החגיגית בהשתתפות יו"ר ההסתדרות במשרדי סאפ ברעננה. בפגישה זו סיפרה ההנהלה ש"פה זה הייטק, והייטק זה סיפור אחר לגמרי". זה הנרטיב של ההנהלה.
בינינו, הייטק זה לא סיפור מאד שונה ממקומות עבודה אחרים. העיקרון הוא אותו עיקרון: בכל מקום המעסיק הוא זה שרוצה למקסם רווחים ומנגד ניצבים עובדים שרוצים ביטחון תעסוקתי ושלא יתייחסו אליהם כשקופים. האמירה שהייטק זה סיפור אחר היא כזו שמטרתה להוציא לעובדים את הרוח מהמפרשים, לייתר את ההתארגנות אבל בלי לצאת נגדה באופן גלוי.
ולא, אל תתבלבלו, אין מעסיק בארץ או בעולם ששמח שעובדיו מתאגדים. הם תמיד יילחמו בכך בצורה כזו או אחרת, גם אם יספרו דברים אחרים, ובוודאי שיספרו. הם חושבים על התדמית של החברה והמותג וגם על בתי הדין לעבודה – אם יידרשו להגיע לשם. הם יספרו את כל מה שנכון לספר אבל זה רק לפרוטוקול.
מאז פסק דין פלאפון, מעסיקים נזהרים הרבה יותר ובצדק. הם מוגבלים בפעולות הגלויות שהם יכולים לעשות וגם באמירות שלהם ביחס להתארגנות. ההתנגדות להתארגנות והעלבון ממנה קיים בהחלט – הוא פשוט מתבטא בדרכים מעט יותר מתוחכמות. למשל, במשא ומתן. אבל זה כבר לפוסט הבא.