עם כל הכבוד לכל הענפים והמקצועות האולימפיים, מלכה יש רק אחת: "אתלטיקה". כבר בתקופת יוון העתיקה מקצועות האתלטיקה היו המוקד והלב הפועם של המשחקים, וגם בעת החדשה העיניים נשואות לתחרויות באצטדיון האולימפי. כוכבים כמו ג'סי אוונס, פאבו נורמי, קרל לואיס, פלורנס גריפין ג'וניור ושלי אן פרייזר שברו את שיאי היכולות האנושית והציתו את הדמיון.
גם בטוקיו 2020 האתלטיקה תמשוך הרבה תשומת לב. מצד אחד, תקופת הקורונה שיבשה את עונת האתלטיקה, ומצד שני – מאז ינואר 2020 נשברו שבעה שיאי עולם. מתברר, שלמרות החששות, הקורונה לא עשתה כל כך רע לאתלטים, והציפיות כרגיל גבוהות. הכוכבים הפורשים, יוסיין בולט ומו פראח, כבר נכנסו לספרי ההיסטוריה, ואת מקומם תפסו כוכבים צעירים חדשים, שרוצים לכתוב אותה מחדש. אחת מהן היא קופצת המשולשת מוונצואלה, יולימאר רוחאס.
***
האתלטית בת ה-25 היא כישרון נדיר. במשחקי הנוער של דרום אמריקה, כשהייתה בת 15, היא התחרתה בקפיצה לגובה וזכתה במדליית הזהב. שנתיים אחר כך הוסיפה למגוון שלה גם את הקפיצה לרוחק, ורק ב-2014 התחרתה בפעם הראשונה בקפיצה המשולשת. בגיל 19 כבר שברה את השיאים הלאומים של ונצואלה בקפיצה לרוחק ובקפיצה משולשת, ואז החליטה להתמקד רק באחרונה. החלטה שהתבררה כטובה מאוד.
בכוונה להשתפר, היא כתבה הודעה פרטית בפייסבוק לקופץ הרוחק האגדי, איוון פדרוסו. האתלט הקובני נחשב לאגדה בקפיצה לרוחק עם ארבע מדליות זהב מאליפויות עולם, ומדליית זהב מהמשחקים האולימפיים בסידני 2000. להפתעתה, פדרוסו הכיר אותה, החמיא לה וכתב שישמח לאמן אותה. רוחאס ארזה את עצמה ועברה להתאמן בספרד. ומאז, כמו שאוהבים לומר, הכול היסטוריה.
בריו 2016, רק בת 20, היא זכתה במדליית הכסף. הישג שיא היסטורי לאתלטית מוונצואלה, ובסך הכל מדליה שנייה באתלטיקה למדינה מדרום אמריקה. מאז, התקיימו שתי אליפות עולם ובשתיהן היא זכתה בזהב. אבל ההישג הכי חשוב שלה היה לפני שנה וחצי. רגע לפני פרוץ הקורונה, רוחאס קפצה 15.43 מטר, ושברה את שיא העולם באולם, שהחזיק מעמד 16 שנה.
שבירת השיא והשנתיים המוצלחות שלה הקנו לה את התואר החשוב ביותר של התאחדות האתלטיקה הבינלאומית: ספורטאית השנה בעולם. והיא, כמובן, הספורטאית הראשונה מונצואלה שזוכה בתואר הזה.
***
בטוקיו ניצבת רוחאס בפני אתגר נוסף: אין קהל, ורוחאס, על 192 הס"מ שלה, כוכבת על המסלול, נוהגת להפעיל את הקהל ולקבל ממנו תשומת לב ומחיאות כפיים. היא מאוד אמוציונאלית – צועקת, רוקדת, מדברת לעצמה. הנוכחות שלה מחשמלת. קשה להוריד ממנה את העיניים. אלא שעכשיו אין קהל, ויהיה מעניין לראות איך היא תתמודד עם הדממה.
ונצואלה משתתפת במשחקים האולימפיים מאז 1948, וזכתה עד כה ב-18 מדליות אולימפיות, שלוש מהן מזהב, ואף לא אחת מהן הושגה על ידי אישה. יולימאר רוחאס רוצה לשנות את זה: "כשאפרוש", הכריזה בעבר, "אני רוצה שיזכרו אותי כספורטאית הכי גדולה בהיסטוריה של ונצואלה ושל העולם". בטוקיו יש לה הזדמנות לרשום עוד פרק בדרך לשם.