השאלה "כמה אני שווה?" מטרידה כל אחד ואחת מאיתנו. פעם בחודש אנחנו מקבלים את התשובה של המעסיק שלנו על השאלה הזו בתלוש המשכורת. השבוע האחרון הצטיין בהצטברות של אירועים ופרסומים השופכים אור על ערכה של העבודה בישראל. מי מרוויח יותר ומי פחות? מה חושב ראש הממשלה על עובדת שהעזה להרים את ראשה ולמחות? איזה ענף המאופיין בשכר גבוה מהממוצע, דווקא הצטמק? וגם שתי נקודות של אור ביחס למעמדו של העובד השכיר.
חצי מהשכירים בישראל הרוויחו פחות מ 6,246 שקלים המחודש
השבוע פורסם דוח של המוסד לביטוח לאומי שניתח את הנתונים שנאספו אצלו במהלך שנת 2014. לפי הביטוח הלאומי, השכר (ברוטו) החציוני במשק בשנת 2014 עמד על 6,246 שקלים בחודש והשכר הממוצע במשק עמד על 9,939 שקל בחודש. הפער שבין השכר הממוצע לשכר החציוני מעיד על אי השוויון בין השכירים בישראל. משמעות התרחקות השכר הממוצע מהשכר החציוני היא שהשכירים שבקצה הפירמידה מרוויחים יותר. הדוח מגלה גם כי שכר הנשים נמוך ב-32% בממוצע משכר הגברים. השכר הממוצע בתל אביב גבוה ב-20% מהשכר הממוצע בישראל בזמן שהשכר הממוצע בירושלים נמוך ב 16% מהממוצע הארצי.
במשק הישראלי ישנן שתי סיבות המובילות לתגמול גבוה על עבודה – או שאתה "גאון" בענף סיכוני או שאתה מאוגד. אם אתה מאוגד ומקבל שכר גבוה אתה כנראה עובד בחברה בה התפלגות השכר היא שטוחה יחסית.
52,000 משרות שכיר נוספו למשק ביוני האחרון – השכר הממוצע עלה באופן מתון
במקביל לפרסום דוח הביטוח הלאומי, פרסמה ביום רביעי האחרון הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני השכר של חודש יוני 2016. אמנם מדובר בנתונים מעודכנים יותר מנתוני הביטוח הלאומי, אך יש בהם פגם. בלמ"ס מקפידים לפרסם נתוני שכר ממוצע ולא מתייחסים לשכר החציוני. בעוד השכר החציוני מתאר עובדה אמיתית וברורה ביחס להתפלגות השכר (חצי מהעובדים הרוויחו פחות מ…) השכר הממוצע לא אומר הרבה, שכן לא ניתן להסיק האם עליית הממוצע נובעת מעליית שכר בקרב מקבלי השכר הנמוך או בקרב מקבלי השכר הגבוה. ובכל זאת כמה נתונים חדשים – השכר הממוצע בישראל עומד על 10,235 ₪ לחודש. הענף עם השכר הממוצע הגבוה ביותר הוא אספקת חשמל מים ושירותי ביוב עם שכר ברוטו ממוצע של 18,554 שקלים בחודש. ענף המידע והתקשורת הכולל בתוכו את חברות ההי טק, נמצא במקום השני עם שכר ממוצע של 18,448 שקלים בחודש. בתחתית הרשימה נמצאים ענפי האירוח והאוכל עם שכר ממוצע של 4,392 שקלים. במשק הישראלי ישנן שתי סיבות המובילות לתגמול גבוה על עבודה – או שאתה "גאון" בענף סיכוני או שאתה מאוגד. אם אתה מאוגד ומקבל שכר גבוה אתה כנראה עובד בחברה בה התפלגות השכר היא שטוחה יחסית.
שני נתונים נוספים בדו"ח הלמ"ס מעידים על כך ששתי הטענות המרכזיות של התעשיינים נכונות. מדובר בענף בו השכר גבה מהממוצע ועומד על 13,594 ₪ בחודש ובמקביל מספר המשרות בו קטן. ברבעון השני של 2016 מספר המשרות בענף ירדה ב 0.2%. ענף נוסף המאופיין ברמות שכר גבוהות מהממוצע שמספר המשרות בו קטן הוא ענף הביטוח והפיננסים. עם זאת מדובר בענף קטן בהרבה מהתעשייה.
חוסר השוויון בישראל נמצא בפער שבין הקצה העליון של הפירמידה לבין שאר האוכלוסיה
הכלכלן הראשי במשרד האוצר פרסם השבוע מדד חדש לבחינת אי השוויון בישראל. המדד שפותח על ידי ארגון ה-OECD מנתח את התפלגות ההכנסות בשיטה שונה ממדד ג'יני המוכר. בעזרת מדד זה, ניתן לזהות האם חוסר השוויון נמצא בין בעלי ההכנסה הנמוכה לכלל האוכלוסיה, או שמא בין בעלי ההכנסה הגבוהה והגבוהה מאוד לכלל האוכלוסיה. לצורך ההפשטה, בחברה של עשרה אנשים שההכנסה הממוצעת בה היא 100 שקלים בחודש, אם תשעה אנשים מקבלים שכר של 110 שקלים והאדם העשירי מקבל שכר של 10 שקלים אי השוויון מתרכז בפער שבין העשירון התחתון לשאר העשירונים. לעומת זאת אם באותה חברה יש 9 אנשים שמקבלים שכר של 90 שקלים ואחד שמקבל שכר של 190 שקלים הרי שאי השוויון מתרכז בפער שבין העשירון העליון לשאר העשירונים. מבחינת הנתונים של התפלגות ההכנסות במדינת ישראל, אשר בוצעה על ידי אנשי אגף הכלכלן הראשי, מתברר כי חוסר השוויון בישראל ממוקד בפער שבין העשירון העליון לתשעת העשירונים האחרים, ובאופן ממוקד יותר בפער שבין המאיון העליון ל 9.9 העשירונים האחרים. המאיון העליון מורכב ברובו מאנשים שהכנסתם לא מגיעה מעבודה אלא מהון. משמעות הדבר הוא כי ערכה של העבודה בישראל לעומת ערכו של ההון, נמוך מאוד. אם לנסח זאת אחרת, בישראל שורר מצב קיצוני בו רוב האוכלוסיה חיה מהכנסה נמוכה מאוד בעוד שמיעוט קטן של האוכלוסיה נהנה מהכנסה גבוהה מאוד.
ויקי קנפו מוציאה את הנעלים מהארון
ביום חמישי פרסמה דפנה ליאל כי ראש הממשלה התייחס לויקי קנפו בשיחה עם כתבים כשאמר אם היא הלכה ברגל ממצפה רמון לירושלים היא יכולה ללכת לעבוד. אמירתו של נתניהו מעידה על הניתוק שלו מרוב החברה הישראלית, ועל חוסר הערך שנתניהו רואה באדם העובד. נתניהו כנראה לא מסוגל להעריך את כנפו בת ה-56 שעבדה מגיל 17 ועובדת היום בבית מלון. קנפו גם העידה על כך שהיא נאלצת לתמוך כלכלית גם בבתה ובעלה על מנת שיסגרו את החודש, זאת על אף ששניהם עובדים. סקר של עמותת לתת מעיד כי שיעור העובדים העניים בישראל עלה מ-37% ב 2010 ל-50% ב-2015. בישראל 2016 אדם עובד שמעז להרים את הראש ולמחות על מצבו ושל שותפיו למעמד, גורר בוז מראש הממשלה. כנפו בתגובה פרסמה אתמול פוסט קצר בפייסבוק בזו הלשון "אחרי 13 שנה מישהו הצליח לגרום לי להוציא את הנעלים מהארון. ועכשיו חברים… המשך יבוא". לויקי היקרה נגיד "באשר תלכי נלך".
נקודת האור בקצה העליון – בג"ץ מכשיר את חוק הגבלת שכר הבכירים
בית המשפט בישראל נוטה להעדיף את הזכויות הקניניות על פני זכויות אחרות. הוא מוכן לקבל עוולות וחוסר צדק, אך פחות מוכן לקבל פגיעה ברכושו או הונו של אדם כל עוד הושג על פי חוק. זו הסיבה שראשי המערכת הבנקאית האמינו שבג"צ עשוי לקבל את העתירה שהגישו נגד חוק הגבלת שכר הבכירים במערכת הבנקאית. אולם ביום רביעי האחרון החליט בג"צ בהרכב של שבעה שופטים בראשות השופטת מרים נאור, לדחות את העתירה לאחר שלא מצא עילה להתערב בחוק שקבעה הכנסת. מנגד, מתחו שופטי בג"צ ביקורת על הוראות המעבר של החוק שאפשרו לבנקים תקופה של חצי שנה בלבד להתארגן לשינוי המדיניות. חוק הגבלת השכירים הוא הפעם הראשונה שכנסת ישראל מציבה רף עליון לשכר, בנוסף לרף התחתון בצורת שכר מינימום. אמנם מדובר במגזר מצומצם מאוד (בכירי הבנקים בלבד) וברף גבוה מאוד – עד פי 35 משכר העובד הנמוך ביותר בחברה ו 2.5 מיליון שקל בשנה. אך יש בהחלטה זו אמירה חשובה ועקרונית המציבה קו אדום מוסרי לחזירות.
נקודת האור בקצה התחתון – שר האוצר ויו"ר ההסתדרות סיכמו על שורה של צעדים לצמצום ההעסקה הקבלנית
באותו הבוקר בו דן בג"צ בשכר הבכירים, הודיעו שר האוצר ויו"ר ההסתדרות כי סיכמו שעד סוף השנה יקלטו עובדי הנקיון ועובדי תאגידי הבריאות בבתי החולים להעסקה ישירה. בנוסף סוכם כי שר האוצר יפנה לשר הרווחה והתעסוקה בבקשה כי יחתום על צו הרחבה, שישווה את תנאי העסקה של עובדים סוציאלים במכרזים ממשלתיים לאלו של העובדים הסוציאלים ברשויות המקומיות. שיתוף הפעולה בין יו"ר ההסתדרות לשר האוצר בצורך לצמצם את ההעסקה הקבלנית בישראל מוביל לשינוי מגמה חשוב. הרעה החולה של העסקה קבלנית התפתחה בישראל בתחילת שנות התשעים והתרחבה בתחילת שנות ה-2000. בשנים האחרונות, התחזקה בתודעה הציבורית ההבנה כי מדובר בתופעה לא מוסרית וכי ההעסקה הקבלנית מחלישה את הקשר בין העובד למעסיק, וכפועל יוצא מחלישה את האחריות של מקום העבודה לתנאי העבודה והשכר של העובד ההופך לשקוף. חוסר ההגיון והמוסר של ההעסקה הקבלנית בולטים יותר כשמדובר בעובדי כתף אל כתף. עובדים המבצעים עבודה מקבילה באותו מקום אך נהנים מתנאי שכר וזכויות סוציאליות שונות מאחר ואחד מועסק באופן ישיר, והשני כעובד קבלן. תחילתה של המגמה לצמצום ההעסקה הקבלנית בישראל, היא סימן חשוב בהעלאת ערך העבודה. השלב הבא במאבק צריך להיות העלמת התופעה של מורי הקבלן המהווים יותר מ-10% מכח ההוראה בישראל.
