בערב שבת התכנסו כשישים מעובדי מפעל גדות לקבלת שבת חגיגית ועצובה בשערי המפעל שהיה עבור רבים מהם בית שני. 52 מתוך 110 עובדי המפעל אמורים לקבל בקרוב מכתבי פיטורין. הם לא יודעים מי ברשימה ומי יוכל להמשיך לעבוד, אך השלימו עם העובדה שעתידו של המפעל להיסגר וברור להם שגם מי שיוכל להישאר לעבוד יפוטר בחודשים הקרובים. הנהלת המפעל החליטה לתת לעובדים המפוטרים את הפיצויים המגיעים להם לפי חוק. העובדים דורשים מהבעלים, יצחק תשובה, שיכניס את היד לכיס ויאפשר לעובדים, רבים מהם בני חמישים ושישים, לסיים את עבודתם במפעל באופן מכובד.
דוד עמבר (64) סב לארבעה נכדים, עובד במחלקת האחזקה של המפעל כבר 46 שנים. הוא הגיע לעבוד במפעל בשנת 70 כילד בן 17 בעקבות אביו. לדבריו, "כל החיים שלי פה. אני לא יודע מה זה להיות דוד עמבר שלא עובד בגדות. לאן אני יכול ללכת בגילי? מי יקבל אותי עכשיו לעבודה? אני לא יודע אם אני ברשימת המפוטרים, אבל גם אם לא, המפעל הזה בקרוב יסגר. חצי שנה גג. הוועד שלנו פנה למפעלים באזור, ניסה למצוא מקומות שיקלטו את העובדים. מצאנו מקום לשבעה עובדים, אבל רוצים רק את הצעירים. מה יעשו עם אחד כמוני?"
עמבר תאר את ההיסטוריה של המפעל שהיה לדבריו לאורך השנים מפעל רווחי מאוד. "כשאני הייתי צעיר זה היה אחד מארבעה מפעלים בעולם שידעו לייצר חומצת לימון. אני זוכר את החרם הערבי בשנות השבעים שייצר לנו קשיים גדולים. אבל שרדנו את זה. זו הייתה תעשייה שגילגלה הרבה מאוד כסף. לפני כמה שנים הבעלים רצו להתרחב. החליטו להקים מפעל בסין. חשבו שיעלה להם 20 מליון שקל. בסוף העסק נגמר ב-100 מיליון שקל. ההפסדים התחילו להצטבר וזה התחיל לאכול את המפעל.
"בשנים האחרונות מחירי הסוכר עלו. הסוכר הוא חומר הגלם המרכזי שלנו, וזה קיצץ את הרווחים של המפעל. המנכ"ל הקודם (דן מסיקה, ע.כ.) ניסה להבריא את המפעל. הוא היה בן אדם אמיתי שהבין שתחתיו עובדים בני אדם. הוא פיטר פה שלושים עובדים, אבל התייחס לכל אחד מהם בכבוד ואפילו אפשר למבוגרים שבהם לצאת לפנסיה מוקדמת. לפני שנה בערך הגיעה לפה המנכ"לית הנוכחית, מדובר בקבלנית חיסול מפעלים. עכשיו אנחנו מבינים שהכניסה שלה לפה הייתה כדי לסגור את המפעל. היא חיסלה את כיתן בערד ואת חיפה כימיקלים."
איך נראית העבודה במפעל שעומד לקראת חיסול?
"קיצצו פה בכל דבר. והכי חמור קיצצו המון כסף בדברים שקשורים לבטיחות. אחרי שפיטרו עובדים, כל עובד שנשאר היה צריך למלא את החלל ונוצר פה לחץ עצום. הלחץ גורם לתקלות ולתאונות. למזלנו לא היו פה נפגעים בנפש. מעבר לזה אנחנו הולכים עם הראש באדמה. זו אווירה קשה מאוד."
מיה (38) ויגאל (45) נישאו לאחר שהכירו במפעל. מיה עובדת באבטחת איכות ויגאל הוא ראש צוות במתקן הפרוקטוז. יש להם שני ילדים והם גרים בנהריה. הם מספרים על החששות שלהם:
"זה קשה מאוד. אנחנו מפחדים להיכנס למעגל העוני" אומרת מיה, "זה קשה למצוא עבודה בצפון. אנחנו עכשיו צריכים לחשוב איך אנחנו שורדים ומה עושים הלאה. חרב הפיטורים מרחפת מעל עובדי המפעל הזה כבר כמה חודשים. בגל הפיטורים הזה הבנו שקו האל חזור נחצה והמפעל הולך להיסגר. אז החלטנו לסגור אותו בעצמנו. חוסר הוודאות הוא קשה מאוד. אני עצבנית מהמתח. אני רואה על הילדים שלי, איך הם נפגעים מהמתח הזה."
רבים מהעובדים הביאו לארוחה גם את הילדים. הגדולים מבין ילדי המפעל יושבים יחד בשולחן. הם מכירים אחד את השני מטיולים משותפים, חופשות ומביקורים אצל אבא בעבודה. מרדכי קיסרי (25) בנו של צביקה, משרת כטכנאי קשר ומערכות ניווט בחיל האוויר. אביו עבד במפעל 35 שנה כמלגזן. "גדל פה", הוא מספר, "העבודה של אבא במפעל הניחה אוכל על השולחן שלנו. זה מאוד קשה לראות את אבא ככה, בחוסר ודאות ממה יחיה. במידה מסויימת אני גדלתי פה".
צליל אברבנאל (20), בתו של יאיר שעובד 30 שנה במפעל מספרת: "אני גאה במחאה שלהם. הם החליטו לעמוד אחד לצד השני ולהילחם יחד על הכבוד שלהם ועל הקיום שלהם. הערב הזה אולי נראה קשה, אבל אני מלאת גאווה באבא שלי. בסופו של דבר הם מפרנסים משפחות. אני מאוד רוצה שהפרק הזה של החיים שלו ייגמר בטוב. אבא שלי מאוד גאה בעבודה שלו פה. מי שהרוויח במשך שנים מהעבודה הזו (מתייחסת ליצחק תשובה, ע.כ.) ראוי שידע לכבד את העובדים שלו. גם ביום שנפרדים מהם."
בשלב מסויים בערב הזה שהאווירה בו קצת מחוייכת וקצת עצובה, מבקש אילן, יו"ר ועד העובדים להגיד כמה מילים. "אני רוצה להודות לחברים מההסתדרות, מחברת החשמל ומבתי הזיקוק שעוזרים לנו לעמוד פה. זה יום עצוב, אף אחד לא רוצה לשבת לארוחת שישי על הכביש ליד שער המפעל הסגור. אנחנו נכנסים פה למאבק קשה. יכול להיות שלא נקבל את דרישותינו. חשוב לי שתדעו שזה לא אסון. אנחנו נסתדר. אנחנו ננהל את המאבק הזה עד הסוף. אבל עם ראש מורם."
ניכר שדבריו של אילן מפיגים קצת מתחושת החרדה אצל חלק מהאנשים. הם סומכים עליו, והם גם יודעים שאין להם מה להפסיד.
אסתר אלדן מנכ"לית מפעל גדות מסרה בתגובה כי "אנו מצרים על החלטת העובדים להפסיק את הליך ההידברות שהתקיים בין ההנהלה לעובדים וההסתדרות ולבחור בדרך של השבתות וחסימות. על אף מאמצים מרובים שיושמו בשנים האחרונות, מפעל גדות מפסיד מזה תקופה ארוכה ובמטרה להימנע מסגירתו המוחלטת אין מנוס מביצוע הליך הבראה שיאפשר לשמור על מקום עבודתם של רבים מקרב עובדי המפעל. אנו קוראים לוועד העובדים, יחד עם נציגי ההסתדרות, לחזור לשולחן המשא ומתן ולדון בתנאי הפרישה של העובדים. הנהלת המפעל הביעה את נכונותה לתשלום פיצויים מוגדלים, בשיעורים גבוהים מאלה הקבועים בחוק ומאלה המקובלים בשוק העבודה. אנו נחושים להמשיך ולנקוט בכל הצעדים הנדרשים ליישום התכנית האסטרטגית אשר תביא לייעול הפעילות גדות ובכך תאפשר את המשך העסקתם של שאר עובדי המפעל".
