דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
23.2°תל אביב
  • 21.8°ירושלים
  • 23.2°תל אביב
  • 21.6°חיפה
  • 22.7°אשדוד
  • 26.0°באר שבע
  • 32.8°אילת
  • 30.0°טבריה
  • 23.1°צפת
  • 24.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל

יצחק, מצרים, ברלין ומילקי

בראשית, פרק כו'

יש רעב בארץ.
אברהם, כשהיה רעב בארץ, ירד למצרים.
גם בנו יצחק חושב על זה:

א)וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר הָיָה בִּימֵי אַבְרָהָם וַיֵּלֶךְ יִצְחָק אֶל-אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ-פְּלִשְׁתִּים גְּרָרָה:
ב)וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה וַיֹּאמֶר אַל-תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

יצחק מחליט, בשונה מאביו אברהם, לא ללכת למצרים ולהישאר להתמודד עם הקשיים בארץ.
הוא מתארח אצל אבימלך מלך גרר ומצליח מאוד:

יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה׃
יג) וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי־גָדַל מְאֹד׃

ההצלחה גוררת קנאה.
הרועים של אבימלך מחבלים בבארות המים של יצחק:

יד) וַיְהִי־לוֹ מִקְנֵה־צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים׃
טו) וְכָל־הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר׃

אבימלך מבקש מיצחק לעזוב את גרר משום שאין אפשרות להכיל אותו עם כל עושרו.
יצחק עוזב ומחפש מקום חדש בארץ.
הוא פותח בארות מים שבעבר היו של אברהם ותושבי המקום סתמו אותן.
אנשי גרר עוקבים אחריו וסותמים את הבארות האלה.
יצחק מתעקש ומחפש מקום בארץ שבו יוכל לחיות בשקט.
והוא מוצא, חופר באר ברחובות ואחר כך בבאר שבע.
אבימלך מגיע אליו לבאר שבע והם נשבעים שם שלא להילחם זה בזה:

ל) וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ׃
לא) וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר וַיִּשָּׁבְעוּ אִישׁ לְאָחִיו וַיְשַׁלְּחֵם יִצְחָק וַיֵּלְכוּ מֵאִתּוֹ בְּשָׁלוֹם׃
לב) וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק וַיַּגִּדוּ לוֹ עַל־אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ וַיֹּאמְרוּ לוֹ מָצָאנוּ מָיִם׃
לג) וַיִּקְרָא אֹתָהּ שִׁבְעָה עַל־כֵּן שֵׁם־הָעִיר בְּאֵר שֶׁבַע עַד הַיּוֹם הַזֶּה׃

הבאר מקבלת את השם 'שבעה' על שום השבועה בין אבימלך ליצחק לשלום, ומשם קבלה בירת הדרום את שמה עד היום.
———-
הרצון ללכת לחו"ל כי שם החיים יותר קלים, או לפחות נראים יותר נסבלים, מסתבר שלא התחיל במילקי של ברלין.
יצחק לא נשבר ונאבק להישאר בארץ למרות הרעב, הקנאה, החבלות והאיומים.
לתשומת לב הישראלים הצעירים – אין לנו ארץ אחרת, והנגב (עם באר שבע בירתו המתפתחת) עוד מחכה לנו. וגם הגליל ועוד הרבה מקומות אחרים במדינה.
זה ייחודו של יצחק למול אברהם ויעקב– האחיזה בקרקע ובארץ ישראל ובארות המים כסמל לאחיזה באדמה.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!