לפני הכול גילוי נאות. אני מאוד אוהב את אלון עדר ולהקה ורוצה שכמה שיותר אנשים יאהבו את אלון עדר ולהקה. למה? כי מגיע להם ומגיע לכם.
הלהקה לא מרבה להופיע, לפחות לא באזור המרכז, למרות שכמו שאומר עדר בשיר קפק (אזהרת תוכן בוטה) מתוך פרויקט הסולו שלו "קסיו זעם" – "אני אמור להיות על הבמה כל יום". במוצאי שבת האחרונים זרמו כמה מאות אנשים, ביניהם כותב שורות אלה וזוגתו ע., למועדון הבסקולה שעל גדות התחנה המרכזית הישנה בתל אביב להופעה הראשונה שלהם בתל אביב מאז אפריל ולקראת תקליט חדש.
לא יודע איך בעצם אנשים נחשפים ללהקה הזאת. אנחנו שמענו ב-88FM, משם עברנו ליוטיוב משם עברנו לדיסקים. אז אולי יש פה באמת עניין של מעבר מפה לאוזן. המנהג המבאס של להתחיל הופעות שעה וחצי אחרי פתיחת הדלתות (זה אמנם לא המקום, אבל מי כל כך נהנה מהנוהל הזה שהוא עדיין מתקיים?) נתן לנו קצת זמן לבחון את הקהל ולנסות להבין מי הגיע. ובכן, כמות נאה של אנשים מבוגרים, המון בני נוער או כאלה שהם מספיק צעירים בשביל להיראות קצת כמו בני נוער והרבה מאוד סנדלים.
בסביבות עשר וחצי עלתה הלהקה, סוף סוף, לבמה. ספי ציזלינג, שעל החצוצרה, לא הגיע אבל השיר שפתח את ההופעה – "כל טיפה של רגש" שהוא שיר מצוין עם חצוצרה דומיננטית – הראה שהצליל של הלהקה הזאת כל כך עשיר (בכל זאת, אין המון הרכבים עם כינור מחוץ לצפת) שחסרונו היה מצער אבל כמעט לא מורגש.
משם המשיכה הלהקה לבצע שירים טובים ואהובים כמו "העתיד" (אולי השיר הכי יפה בעברית על הורות), "קשה בלילה בלי אדם" של אברהם חלפי, "את עוד תהיי איתי" וכמובן "קצת אהבה לא תזיק" המתבקש. כמו שאמרה ע., הוא אמנם שיר טחון אבל בצדק.
עדר לא מרבה לתקשר עם הקהל, אבל הפעם הוא הבהיר שיהיו גם שירים חדשים כדי לוודא שאנחנו בסדר עם זה. ואם תהיתם, היינו לגמרי בסדר עם זה. כי זה אומר שזכינו לשמוע את "הרבה להגיד" (הסינגל הראשון מתוך האלבום המתקרב) ו"אל תעזבי אותי" (הסינגל השני) ובעיקר "אזרח השמש ממזרח" שמבחינתנו יכול להיכנס לתקליט גם בגרסה הזאת:
יהלי סובול בא להתארח. עם ביצועים מהנים ל"סוס" ו"אל תנדנד את הסירה" מאלבום הסולו של סובול "סוס" וביצוע מצוין וחזק של "הסרט ששיחקנו בו נדם".
אלון עדר הוא אמנם הפרצוף של ההרכב, אך כפי שהוא שב ואומר בראיונות מדובר בלהקה על אמת. אז בשלב מסוים נדב הולנדר, הבסיסט, עבר לקלידים וביצע את "יומבו" המתוק מתוך "סיכום החיים עד עכשיו" והגיטריסט רן דרום שר יחד עם עדר את "בואי נחמה" שלו. שיר שמי שלא מתרגש ממנו צריך לעשות חשבון נפש.
לסיכום, הרעידה הלהקה את הבסקולה עם "יש" המטלטל. אחריו נשארנו קצת חסרי אוויר אך מסופקים ומוכנים לעוד שעה של הופעה, לפחות.
אני מאמין אדוק בזה שאתה אף פעם לא שומע מוזיקה כמו ששמעת כשהיית בן 16. טוב, לא יודע לגביך, אני בוודאות לא שומע מוזיקה כמו בגיל 16. אלון עדר ולהקה החזירו אותי קצת לאותו מצב האזנה. אז תעזבו הכול, לכו לקנות את כל האלבומים וחפשו הופעה קרובה למקום מגוריכם.
