מי בצה"ל מוסמך לקבוע כי מחבל שזה עתה ביצע פיגוע, אינו מסוכן עוד? שאלה זו עמדה לבירור ביום הדיונים אתמול (חמישי) במשפטו של 'החייל היורה' אלאור אזריה. כזכור, אזריה מואשם בהריגת מחבל שכוב על הארץ, דקות לאחר שהמחבל ביצע פיגוע דקירה. סגן ראש אגף המבצעים של מגן דוד אדום רונן בשארי, שהעיד מטעם ההגנה במשפט, טען כי קיים פער משמעותי בין הגישה שהיתה נהוגה במגן דוד אדום לבין אופן הפעולה של צה"ל בזירת האירוע בחברון.

בשארי, שכתב לאחר אירוע הירי דו"ח על התנהלות חברי הצוות הרפואי בשטח, אמר בעדותו שנהלי צוותי הרפואה מורים שלא לגעת במחבל עד שמגיע חבלן ו"מזכה" אותו – כלומר קובע בוודאות שהוא אינו מסוכן, ורק אז ניתן להעניק לו טיפול רפואי במידה והוא חי. מנגד, הוראותיו של מפקד חטיבת יהודה בזמן האירוע בחברון, אל"מ יריב בן עזרא, היו שכל חייל יכול "לזכות" מחבל.

בשארי ציין כי בעקבות האירוע, ההנחיות של צה"ל השתנו בהוראת מפקדי הגיזרה, בתקופה שקדמה לאירוע. ההנחיות החדשות קבעו ש"כל גורם אג"מי", כלומר כל חייל בשטח, יכול להכריז כי הזירה אינה מסוכנת ולאפשר טיפול רפואי. בשארי רמז כי המצב בו "זיכוי" מחבל יכול שיבוצע גם על ידי רב"ט מהווה לדעתו נוהל לא בטוח.

לאחר מכן ביקר התובע במשפט, סא"ל נדב וייסמן, את התנהלות מד"א, ובעיקר את תפקודו של נהג האמבולנס עופר אוחנה, שהגיע לזירה ועל פי החשד בעט את הסכין לעברו של המחבל. וייסמן טען כי אנשי צוות הרפואה במד"א לא טיפלו במחבל כמו שהיו אמורים לעשות, ולראייה ציין כי בסרטונים שצילם אוחנה בזירת האירוע, הוא נשמע אומר ש"את המחבל צריך לשרוף". "אני שואל אותך, כשאיש מד"א אומר שצריך לשרוף בן אדם, האם זה מבטא רצון לטפל באותו בן אדם?", אמר וייסמן לבשארי, שהשיב לו "לא יודע להניח הנחות. אוחנה טיפל בעשרות אירועים קשים והציל את חייהם של לא יהודים. אתה רומס את כבודו וזה לא לעניין. ההתבטאויות שלו, ואין מחלוקת, היו לא לעניין. הן לא מוסיפות ולא גורעות מהתחקיר המקצועי. ברגע שהתנצל, הוועדה ראתה בזה הודאה והפרשיה הסתיימה. אבל מה הקשר בין הביטויים האלה לבין הטיפול?"

מחלוקת פתולוגית: "ייתכן שהמחבל היה מת כשאזריה ירה בראשו"

עד נוסף מטעם ההגנה היה הפרופסור יהודה היס, לשעבר מנהל המכון לרפואה משפטית. בעדותו ניסה היס לערער על הנחת המוצא של התביעה, לפיה המחבל נהרג מהירי של אזריה. וטען כי ייתכן שהמחבל היה מת כאשר אזריה ירה בראשו. היס טען כי קיים סיכוי שהמחבל נפטר עקב כשל מערכתי בריאות, שיכול להוביל למוות, עקב הירי הקודם לעברו. הוא ציין שתי סיבות אפשריות לכך – 'חזה אוויר בלחץ', ותסחיף אוויר שמאלי או ימני.  לאורך השעות הארוכות של עדותו טען היס כי "אם אתה (התובע – מ.ר) מייצג את המדינה, אתה צריך לקחת את כל האפשרויות בחשבון, ולכן חובה להתייחס לאופציה הזאת".

פרופ' יהודה היס הגיע להעיד במשפטו של החייל אלאור אזריה (צילום: דבר ראשון).

היס טען גם כי נתיחת הגופה שנעשתה על ידי ד"ר הדס גיפס לא נעשתה באופן נכון, וכי היו בה חלקים חסרים שאינם מאפשרים לוודא את כל הסיבות למות המחבל. הוא טען כי "בגלל המחסור במידע מתוך ביצוע הנתיחה, איני יכול לחוות דעה מלאה על סיבת מותו של המחבל."

גיפס, פתולוגית מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר שניתחה את גופת המחבל, קבעה כי סיבת מותו של המחבל הוא הירי של אזריה, והוכיחה זאת על ידי העובדה שבזמן הירי ליבו של המחבל עדיין פעם. היס ניסה לערער זאת, על ידי סברתו כי תמיד יכולה להיות אפשרות שהמחבל נפטר מסיבות אחרות.  "רופא חייב להפעיל את שיקול דעתו ולא רק להסתמך על תוצאות המעבדה. בכל מיקרה שבהן יש נזק לריאה חייבים לקחת בחשבון אפשרות של תסחיף אויר שמאלי וימני של הלב".

כזכור, היס שימש כראש המכון לרפואה משפטית, ובהמשך כפתולוג הראשי של המכון, במשך קרוב ל-25 שנה, עד שהודח מתפקידו על ידי סגן השר (בזמנו) ליצמן. הרקע להדחה היה הדיווחים ארוכי השנים על פעולות לא תקינות בלשון המעטה במכון בראשותו, אשר כללו שימוש ברקמות גופותיהם של המנותחים, כולל טענות לסחר באיברים, קצירת איברים ואיחסונם ללא דיווח למשפחות הנפטרים ואף התאמה של חוות דעת מקצועיות לדרישות הפרקליטות. במשפטים שונים שנערכו מאז הדחתו נפסקו למשפחות המנותחים על ידי היס והמכון בראשותו פיצויים במיליוני שקלים.