ביום חמישי האחרון פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את נתוני ההוצאה הלאומית לחינוך בהשוואה בין לאומית. הנתונים שפרסמה הלמ"ס עולים בקנה אחד עם בדיקת 'דבר ראשון' שפורסמה עם תחילת שנת הלימודים.
מן הנתונים עולה תמונה מורכבת. מצד אחד בשנת 2013 עמדה ההוצאה הלאומית על חינוך על 6.8% מתמ"ג, וזאת לעומת ממוצע של 5.8% במדינות ה-OECD. ישראל מדורגת במקומות הגבוהים ביחס למדינות המושוות וניצבת בראש הטבלה ביחד עם פינלנד, שוודיה וארה"ב.
עוד ציין הדוח שחלקן של הוצאות הממשלה לחינוך מסך כל הוצאות הממשלה בישראל היה 11.5% – גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 11.3%. חלקן של הוצאות המגזר הממשלתי לחינוך יסודי, על-יסודי ומכינות קדם-אקדמיות מתוך כלל הוצאות המגזר הממשלתי בישראל היה 9.3%, גבוה מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 8.2%.
ביחס להוצאה כאחוז מתוך התמ"ג, ביקש הדוח לציין שבהשוואה להוצאה הלאומית לחינוך במדינות ה-OECD יש להתחשב בעובדה, שאחוז הצעירים באוכלוסייה בישראל גבוה יחסית לזה שבארצות החברות ב-OECD. כך ששיעור התלמידים באוכלוסייה גבוה יחסית. כתוצאה מכך ההוצאה לתלמיד בישראל קטנה יותר. בשנת 2013, אחוז האוכלוסייה בגיל 24-0 בישראל הגיע ל-43.4%, לעומת 26.8% בממוצע במדינות OECD אחרות.
הדוח התייחס להוצאה גם דרך השוואת ההוצאה הממוצעת לתלמיד במחירים בין-לאומיים קבועים (שווי כוח הקנייה PPP) והראה כי בישראל ההוצאה הממוצעת לתלמיד בכל דרגי החינוך נמוכה מהממוצע במדינות החברות ב-OECD. בישראל, ההוצאה לתלמיד במוסדות חינוך יסודי ועד חינוך גבוה, עמדה על 7,840$ (במונחי שווי כוח הקנייה – PPP) והייתה נמוכה מהממוצע במדינות ה-OECD שעומד על 10,493$ ודומה יותר להוצאה באסטוניה (8,107$) ובצ'כיה (7,493$). ההוצאה לתלמיד בחינוך היסודי נמוכה מהממוצע במדינות החברות ב-OECD ב-18%.
חלקה של ההוצאה הציבורית במימון ההוצאה לחינוך בישראל הסתכם בשנת 2013 ב-77.9%. כלומר שמעל 22% מההוצאה על חינוך בישראל מגיעה מהכיס הפרטי של המשפחות. חלקה של ההוצאה הציבורית מסך ההוצאה הלאומית לחינוך במדינות אחרות נע בין 61% (צ'ילה) ל-98% (פינלנד)
גם בחינוך העל-יסודי ההוצאה לחינוך לתלמיד בישראל הייתה נמוכה מהממוצע במדינות ה-OECD. בהונגריה ובמקסיקו ההוצאה הייתה נמוכה מזו שבישראל; הוצאה גבוהה במיוחד לתלמיד, הייתה באוסטריה, בארצות הברית, בנורווגיה, בהולנד ובבלגיה.
במוסדות לחינוך גבוה בישראל, ההוצאה לחינוך לתלמיד הייתה נמוכה ב-4% מהממוצע במדינות ה-OECD. בכמה מדינות (ניו זילנד, ספרד, צ'כיה, מקסיקו, קוראה הדרומית, הונגריה ואיסלנד) הייתה ההוצאה לתלמיד נמוכה מאשר בישראל.
בכל הקשור להוצאה הלאומית על חינוך אקדמי, תמונת המצב מתהפכת – חלקן של הוצאות המגזר הממשלתי לחינוך על-תיכוני וחינוך גבוה מסך כל הוצאות המגזר הממשלתי בישראל עמד על 2.2%, נמוך מהממוצע של מדינות החברות ב-OECD ב-3.1%.
עוד מציין הדוח כי הלימודים הגבוהים ממומנים בישראל באופן פרטי, בשיעור ממוצע גבוה בהרבה ממדינות ה-OECD, ומגיע בישראל ל-49.7% מעלות הלימודים לתלמיד. גבוה מהממוצע של מדינות ה-OECD שעומד על 30.2% ונמוך יותר מהמדינות: ארצות הברית – 63.7%, ואוסטרליה 57.5%. לעומת זאת, ישנן מדינות שבהן המימון הפרטי נמוך במיוחד: איסלנד – 8.8%, אוסטריה – 5.4%.
בשבוע שעבר הציג המל"ג תוכנית שש שנתית שתגדיל באופן משמעותי את ההוצאה הלאומית על חינוך אקדמאי. מדובר בהסכם שש-שנתי שנחתם עם משרד האוצר המבטיח את העלאתו המדורגת של בסיס התקציב של מערכת ההשכלה הגבוהה במאות מיליוני שקלים. התכנית תיושם החל מהשנה הנוכחית. במהלך השנה יגדל בסיס התקציב בכ-450 מיליון ש"ח. בשנה השישית והאחרונה ליישום התכנית, תשפ"ב (2021-2022) יגדל בסיס התקציב בכ-1.8 מיליארד ש"ח ויעמוד על כ-12 מיליארד ש"ח.
