מלי אלפסי ויוסף כהן, מובילי התביעה הייצוגית של תושבי גבעת עמל כנגד רמ"י (רשות מקרקעי ישראל) ועיריית תל אביב, הסכימו להצעת הפשרה שהוצעה להם בסוף יולי על ידי שופטת המחוזי בתל אביב מיכל אגמון-גונן. על פי ההצעה, הקבוצה המיוצגת תכלול 120 משפחות גרעיניות שהתגוררו בשכונה עד למכירתה ליזמים פרטיים בשנת 1961, שיפוצו בשיעור השווה לערך דירה ממוצעת באזור.
"אני תקווה כי המשיבות ובעלי הקרקע יאמצו את המתווה כדרך לפתרון שתביא לריפוי הפצע ועשיית צדק היסטורי אם לא עם המתיישבים הראשונים, אזי עם צאצאיהם", כתבה השופטת אגמון-גונן בהחלטתה, אולם הדרך לסיום הפרשה עדיין ארוכה. רשות מקרקעי ישראל והעירייה נדרשו להביע את עמדתן ביחס להסכם לאחר שידונו בו עם בעלי הקרקע עד תחילת נובמבר. על פי הצעתה של השופטת אגמון-גונן, החברות היזמיות המחזיקות בקרקע, שנכון לעכשיו עדיין אינן צד בדיון – הן שיצטרכו לשלם את רוב הפיצויים.
גם במידה ותתקבל ההסכמה העקרונית של המדינה ושל בעלי הקרקע למתווה הפשרה – המתווה מנוסח כעת במושגים כלליים מאוד. אלפסי הבהירה ל'דבר ראשון' כי הסכמתם לפשרה היא הסכמה מסוייגת שיש בה שורה של תנאים באשר לפרטי ההסכם. תשובות מדויקות לדבריה, יינתנו באחד בנובמבר עם קבלת תגובת המדינה והיזמים. "יש פה למעלה מאלף שאלות, וזה נושא מאוד מורכב, נערכנו ונעזרנו באנשים מקצועיים כמובן. יש פה 'כן, אבל…', אמרנו כן לשופטת, אבל יש לנו גם 'אבל' ביחס למתווה. זה חייב להיות הסכם הוגן לשני הצדדים", אמרה אלפסי, והבהירה שהיא לא מאמינה שהיזמים והיועמ"ש יסכימו למתווה פיצויים שבסופו יישארו חלק ניכר מהמשפחות החיות בשכונה בשטח. "הם יצטרכו למצוא פה פתרון קולקטיבי לתושבי גבעת עמל כולל אלו שנזרקו ללא טיפול".
נוסחת 120 המשפחות מבוססת על מסמכים מהליך הפרטת קרקע השכונה לחברת ב.פ. דיור בשנת 1961, שבהם מכירה המדינה בזכאותן של 120 משפחות לדיור חלופי. אולם השאלה מי הן אותן משפחות דורשת בירור. היבט נוסף שצפוי לעורר מחלוקת בין התובעים לבין המדינה ובעלי הקרקע יהיה מה הוא השטח שבאמצעותו יחושב ערך הדירה הממוצעת באזור לצורך הפיצויים. השופטת אגמון-גונן הבהירה כי שטח זה יכלול בכל מקרה את הפרויקט הנבנה בשטח השכונה ואת שיכון צמרת הצמוד לה, אולם ברור שסוגיה זו צפויה לעורר מחלוקות, בדרך למיצוי הצעת הפשרה.
סיפורה של שכונה
בשנת 1947 נשלחו על ידי מוסדות היישוב וההגנה משפחות שהתגוררו באזורים המופצצים של תל אביב ליישב את הכפר הנטוש ג'אמוסין, במטרה להרחיקם מאזורי הקרבות, ולהבטיח שתושבי הכפר לא ישובו. דובר בתחילה על פתרון זמני אולם כבר בתום הקרבות החלו תושבי השכונה לפעול לשם הסדרת פתרון קבע למצבם, ופנו בנושא לראש הממשלה בן גוריון. בשנת 1949 הודיעה הממשלה כי בכוונתה לדאוג לתושבים למגורי קבע, אולם תכנית זו לא יצאה אל הפועל, והתושבים נותרו בינתיים בשכונה. מבחינה פורמלית הפכו אדמות השכונה לנכסי נפקדים, והועברו אל מנהל מקרקעי ישראל.
חלקים מקרקע השכונה הופרטו בשנת 1961 ונמכרו לחברת ב.פ. דיור. דיירי השכונה לא שותפו בהסכם המכירה שכלל הכרה בזכויותיהם לדיור חלופי שווה ערך לבתיהם. גם הסכם זה לא ייושם בפועל, ועם הזמן גדלה אוכלוסיית השכונה, הן בבני המקום והן בדיירים נוספים שעברו אליה. לכל אורך השנים ניהלו תושבי השכונה מאבק להכרה בזכויותיהם בקרקע והעניין חזר ועלה גם על ידי אנשי ציבור מכל רחבי הקשת הפוליטית.
בימים אלו, מתנהלים הליכי תביעות לפינוי וסילוק יד נגד רבים מתושבי השכונה. במקביל מובילים חברי הכנסת שולי מועלם, דב חנין ואילן גילאון הצעת חוק שעברה כבר בקריאה טרומית, לפיצוי תושבי גבעת עמל. גם הצעת חוק זו מתייחסת למי שגר בגבעת עמל טרם שנת 1961.
מגישי העתירה הם מלי אלפסי ויוסי כהן, שניהם נולדו בשכונה להורים שעברו אליה משכונות תל אביב במהלך מלחמת העצמאות. בעתירתם ביקשו השניים כי בית הדין יורה לפצות את תושבי גבעת עמל הן על הנזק הממוני אשר נגרם להם בגין אי קיום ההתחייבות, וכן על עגמת הנפש שנגרמה לתושבים בשל פינויים הכפוי ובשל הזנחתה של השכונה במטרה להמאיס עליהם את החיים בה.
