הטור "השיבה להודו" שכתב חברי, דני ואזנה, עסק בהעברת עבודה להודו וייבוא עובדים הודים לארץ, מתוך מטרה של המעסיקים להילחם בהתארגנות בעולם ההייטק.

מתוך היכרות עמוקה עם ההייטק בארץ, אני גם יכול להמר על התגובות: חלק מהעובדים בהייטק יקבל את העניין בסוג של השלמה. הם יגידו שזה חלק מהעניין ועלינו להמשיך בעשייה. כך נמנע הבאת הודים לארץ או ייצוא עבודה לחו"ל. חלק אחר יגיד: "אתם רואים? בגלל שהתאגדתם, מביאים מהנדסים הודים מחו"ל ומעבירים לשם עבודה". החלק הזה הוא החלק שפוחד, שמקבל בלי לשאול שאלות, בלי לרדת לעומק.

יש לי כבוד לעמדות האלה, גם לאלה שמשקפות פחד. רק צריך לומר ביושר: עבודה עברה להודו מאז ומעולם וזה אפילו הגיוני. עבודה הודית בהייטק עולה רבע מעבודה ישראלית ופעם זה עלה אפילו פחות. אמנם ההודים התייקרו מהר והתאימו את עצמם לשוק, אבל עדיין – על כל מפתח ישראלי אפשר להעסיק ארבעה מפתחים הודים. לא נעים לנו לשמוע ולהכיר בזה אבל אלה העובדות.

לכן, אין מקום להאשים אותנו, עובדים בהייטק שהתארגנו. אנחנו באים למנוע תהליך שכבר החל. למשל, תהליך שבו חברות אמריקאיות רוכשות חברות ישראליות שפיתחו ידע רב, בעזרת כספי המדען הראשי (שאלו כספי המיסים של כולנו), ולאט לאט החלו להעביר את הידע הזה להודו כי שם פשוט הרבה יותר זול. מדובר בתהליך שחייב להיעצר ואם המדינה לא נלחמת בו, אז אנחנו, ועדי ההייטק החדשים, נעשה כל שביכולתנו כדי למנוע זאת ולשמר את הידע והעבודה בארץ.

יגידו אנשי השוק החופשי, הליברלים, הניאו-ליברלים – "נו? מה אתם רוצים? זה הכי הגיוני, הם עולים רבע". התשובה היא פשוטה: האיכויות של איש תוכנה ישראלי שונות לחלוטין ביחס לאנשי תוכנה אחרים, הודים, בולגרים ואחרים. אנחנו טובים בליצור דברים חדשים, לחשוב מחוץ לקופסה, להשתגע, להעז.

כדאי להבין את התהליך: איש התוכנה הישראלי יפתח את ההתחלה עם מעט שורות קוד סופר חכמות ואז יעביר להודים כדי שימשיכו, יפתחו אוטומציה של בדיקות וימשיכו לדאוג למוצר. אנחנו הישראלים צריכים כל הזמן להיות בפסגת הטכנולוגיה וכל הזמן להמציא. לכתוב קוד פשוט ולתחזק מוצרים כולם יודעים: ההודים, הבולגרים, הסינים ועוד. לכן חשוב שנתעסק כל הזמן בתחומים שלנו ממילא יש יתרון מובהק בהם.

אז מה בעצם קרה? איך הכל השתבש? חלק מהעניין קשור בזה שתעשיית ההייטק בארץ התבגרה, המנכ"לים בחלקם כבר אינם אותם צעירים בועטים וחסרי פשרות שמושכים ארגון מוטרף אחריהם, אלא אנשים מיושבים יותר, מרובעים יותר, זהירים מאוד שלא מוכנים לקחת סיכונים ולכן מעדיפים שעובדיהם יעשו עבודה שבעצם יכולה להיעשות גם ע"י הודים ובולגרים. כך בדיוק אנו מאבדים את היתרון התחרותי שלנו. וחבל כי מה שאנחנו עושים, אלה דברים שאחינו בגולה יכולים רק לחלום עליהם.

הדברים שאני אומר לא נובעים מזלזול בהודים או משנאת אדם. כמי שעובד בחברה גלובאלית כבר 17 שנה וזכיתי לעבוד עם כל העמים, אני יודע שכל עם הוא שונה כמו שכל אדם הוא שונה, כמו שכל אחד מילדכם הוא שונה. את השונות הזו אנחנו צריכים לנצל שוב בהייטק הישראלי.

אנקדוטה לסיום: בשנת 93-94 הסתובבתי בהודו ונפאל כחצי שנה והתאהבתי בארץ המוטרפת הזו. הודו היא ארץ נטולת שירותים סוציאליים שבה הכל מסתמך על התא המשפחתי שידאג לזקנים. במהלך נסיעה ברכבת שארכה 36 שעות, שוחחתי עם הודי מבוגר ממני שהתעניין במערכת שלנו בארץ. סיפרתי לאיש החביב שאנחנו עובדים, משלמים מס הכנסה, ביטוח לאומי ומקבלים מהמדינה בחזרה. לא כמו בשבדיה אמנם, אבל זו בגדול השיטה. הוא הסתכל עליי במבט המום ושאל: "בשביל מה?"

"בשביל מה, מה?" אמרתי. "בשביל מה לשלם כל כך הרבה כסף למדינה כדי לקבל בחזרה? תשמור לעצמך את כל הכסף ותדאג לאמא שלך ואבא שלך לבד", הוא אמר. באותו רגע זה נשמע מאוד הגיוני, אבל אז הרכבת האטה ושוב נגלה לי המראה של מיליוני ההומלסים הכי מאושרים בעולם.

אז בסוף השבוע אני חוזר להודו, עם המשפחה, עם הילדים, עם חברים. כי כתוב גם בתורה "הודו לה' כי טוב" ומכיוון שלא אהיה פה בקרוב אני רוצה לאחל לכל קוראינו שנה טובה, שתהיה שנה מצוינת, שנת בריאות, אושר, הצלחות, שמחה, התאגדויות וכל מה שרק עושה לכם טוב.

היו שלום, גד