שופטי בית המשפט העליון מסרו הבוקר (רביעי) את החלטתם בשלושה ערעורים בעניינו של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט. אולמרט מרצה כרגע עונש מאסר של 17 חודשים בגין קבלת שוחד ושיבוש הליכי חקירה בפרשת הולילנד, אך פרשות אחרות שבהן עמד לדין – פרשת ראשונטורס, פרשת מרכז ההשקעות ופרשת טלנסקי – חיכו למילה האחרונה של שופטי העליון, לאחר ששני הצדדים (אולמרט והמדינה) הגישו ערעורים על פסיקות בית המשפט המחוזי. בית המפשט העליון דחה ברוב דעות (3 נגד 2) את שלושת העירעורים שהוגשו.

אולמרט מרצה כעת עונש מאסר של 17 חודשים בגין קבלת שוחד ושיבוש הליכי חקירה בפרשת "הולילנד" – במסגרתה קיבל כספים כשכיהן כראש עיריית ירושלים בתמורה לקידום אישורי בנייה בפרוייקט המגורים היוקרתי בעיר הקרוי בשם זה. בחודש מרץ 2014 הוא הורשע ונפסקו לו שש שנות מאסר, ובדצמבר 2015 הכריע בית המשפט העליון לדחות את ערעורו על הרשעתו, אך זיכה אותו מחלק מסעיפי האישום. השופטים קבעו שאולמרט ירצה 18 חודשי מאסר, שהחלו בחודש פברואר השנה. בכך הפך אולמרט לראש הממשלה הראשון בישראל שהורשע בעבירות שחיתות ומרצה בגינן עונש מאסר. תקופת מאסרו של אולמרט הוארכה בחודש לאחר שהודה במסגרת עיסקת טיעון ששיבש הליכי חקירה (ר' בהמשך).

ההכרעה בכלל הערעורים והטענות של אולמרט הועברה לצדדים במייל, ובכך נחסכה לראש הממשלה לשעבר, ואולי גם לציבור בישראל, ההופעה הפומבית בבית המשפט כשהוא לבוש מדי אסיר. אלו הסוגיות שבית המשפט הודיע על הכרעתו בהן היום:

החלטה סופית #1: ערעור אולמרט על ההרשעה והעונש בפרשת טלנסקי

שופטי העליון יכריעו בערעורו של אולמרט נגד הרשעתו בפרשת טלנסקי, המכונה גם "מעטפות הכסף", וכן על העונש שנגזר עליו בפרשה – 8 חודשי מאסר. בקשתו הנוספת של אולמרט, שעונש המאסר יבוצע בחופף לתקופת המאסר שנפסקה לו בפרשת הולילנד, ולא במצטבר כפי שקבע בית המשפט, נדחתה גם היא על ידי בית המשפט. 

במשפט זה הואשם אולמרט בכך שמשנת 1993, כשהתמודד על ראשות עיריית ירושלים, ועד 2005 בעת שכיהן כשר התמ"ת, קיבל מאיש העסקים משה טלנסקי מאות אלפי דולרים במזומן שלא כדין. על פי החשד, בתמורה לכספים אלו קידם אולמרט את ענייניו של טלנסקי, וסייע לו ביצירת קשר עם אנשי עסקים בכירים, ביניהם שלדון אדלסון ויצחק תשובה. אולמרט טען כי הכספים ניתנו כדין ושימשו למימון מסעות הבחירות שלו.

חקירת הפרשה החלה באפריל 2008, לאחר שבשנת 2007 נפתחו כנגד אולמרט, בעודו מכהן כראש ממשלה, שלוש חקירות שונות בנוגע לשחיתות: פרשת בנק לאומי, פרשת הבית ברחוב כרמיה ופרשת מרכז ההשקעות. חשיפת קיום החקירה במאי 2008 הובילה לפיצוץ בין מפלגת "קדימה" בראשות אולמרט למפלגת העבודה, אשר דרשה מאולמרט להתפטר מראשות הממשלה. ואכן, בספטמבר 2008 התפטר אולמרט מן התפקיד.

בשנת 2009 אישר היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז את בקשת הפרקליטות להעמיד את אולמרט לדין. במשפט, שהסתיים ב-2012, זוכה אולמרט על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים. למרות הזיכוי, הביע חבר השופטים אי נוחות מכך שאולמרט שינה את עדויותיו לאורך החקירה, וכן מהסתרת קיומם של הכספים שניתנו לו מעיני הרשויות. בהכרעת הדין נכתב כי "החזקת סכומי כסף גדולים במזומן בדולרים, ללא רישום, ללא דיווח, כאשר עצם החזקתם ידועה לשלושה אנשים בלבד, הנאמנים זה לזה באופן מוחלט, וכאשר השימוש בכסף, שבסופו של דבר חלק ממנו נעלם באופן מסתורי, נעשה ללא כל תיעוד והוכחה, כל אלה ביחד מציגים תמונה של החזקת מזומנים רבים באופן סמוי".

פרקליטות המדינה ערערה על זיכויו של אולמרט לבית המשפט העליון, אך התפנית בפרשה הגיעה מכיוון בלתי צפוי: שולה זקן, ראשת לשכתו הוותיקה של אולמרט, שהואשמה יחד איתו בחלק מפרשיות השחיתות, החליטה לשבור את שתיקתה. לאחר שהורשעה בפרשת ראשונטורס ובפרשת רשות המיסים, בהן שמרה על זכות השתיקה, חתמה זקן על הסדר טיעון עם הפרקליטות במשפט נוסף בו הואשמו היא ואולמרט – משפט הולילנד.

כחלק מהסדר הטיעון, העבירה זקן לפרקליטות הקלטות של אולמרט, מהן עולה כי הכספים מטלנסקי שימשו לצרכיו האישיים של אולמרט. בעקבות חשיפת הקלטות אלו, קיבל בית המשפט העליון את בקשתה של פרקליטות המדינה והורה לפתוח מחדש את התיק, ולהחזירו לבית המשפט המחוזי בירושלים. בעקבות ההקלטות נפתחה חקירה נוספת נגד אולמרט בחשד לשיבוש הליכי משפט.

במרץ 2015 הרשיעו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים את ראש הממשלה לשעבר במרמה, בהפרת אמונים ובקבלת דבר בנסיבות מחמירות. השופטים טענו כי היומנים והקלטות שמסרה שולה זקן, מהם עולה כי קיבל כספים לשימושו האישי ממשה טלנסקי, הם ראייה קבילה ובעלת משקל מספיק כדי לשנות את הכרעת הדין. כאמור, אולמרט ערער על הרשעתו.

החלטה סופית #2: ערעור המדינה על הזיכוי בפרשת ראשונטורס

השופטים הכריעו גם בערעור המדינה על זיכויו של אולמרט בפרשת "ראשונטורס". בפרשה זו הואשם אולמרט בקבלת כספים במרמה בסכומים של כ-85 אלף דולר, ע"י שליחת חשבוניות שקריות לגופים ציבוריים שמימנו את שליחויותיו לחו"ל דרך סוכנות הנסיעות "ראשונטורס". בחשבוניות הופיעו פרטים כוזבים לגבי מסלולי נסיעה ומחירן, וכמו כן נשלחו לגופים שונים חשבוניות כפולות עבור אותה הנסיעה. על פי כתב האישום, הכספים שהתקבלו במרמה הועברו לחשבון בנק שנוהל עבור אולמרט ושימשו לטובת מימון טיסות פרטיות של אולמרט ובני משפחתו.

ביולי 2012 מצא בית המשפט המחוזי בירושלים את אולמרט זכאי מחמת הספק ובפסק הדין נכתב כי יש ספק סביר שלא ידע על קבלת הכספים. לעומת זאת, ראשת לשכתו שולה זקן הורשעה בפרשה באשמת עבירות של קבלת דבר במרמה והפרת אמונים בהתנהלותה מול סוכנות הנסיעות. זקן נדונה לתשעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 40 אלף ש"ח. כאמור, המדינה ערערה על זיכויו של אולמרט בפרשה.

השופט פוגלמן סיכם את ההחלטה בדברים הבאים: "סיפורה של פרשת ראשונטורס מורכב ממאות ראיות ומשלל עדויות. הוא עמוס בפרטים. אך בסופו – הוא סיפור פשוט. זהו סיפור על שר שקיבל כספים עודפים מארגונים שאותם ביקש לשרת לאחר שהוצגו להם מצגי כזב"

והוסיף "לא מצאתי סבירות בתזת ההגנה שלפיה לאורך שנים עובדים שונים – אם לדייק, עובדות שונות – פועלות בשירות הממונה עליהן, אדם ברוך כישרונות, ולמרות זאת הדברים (הפליליים) שנעשים בשמו ועבורו, ויש בהתייחס אליהם תיעוד בכתב ידו – נעשים ללא ידיעתו. למצער לגבי אותם מקרים, הסיפור הפשוט הזה הוכח, לדעתי, בראיות".

החלטה סופית #3: ערעור המדינה על העונש בפרשת "מרכז ההשקעות"

ערעור נוסף שהגישה המדינה הוא על קולת העונש שנפסק לאולמרט לאחר שהורשע בפרשת "מרכז ההשקעות" – מאסר על תנאי וקנס בסך 75 אלף ש"ח. אולמרט הורשע בשנת 2012 בהפרת אמונים, לאחר שבכהונתו כשר התמ"ת בשנים 2006-2003 התערב בהחלטות מרכז ההשקעות של המשרד שעמד בראשו, ופעל לטובתן של ארבע חברות שייצג עו"ד אורי מסר, חברו ושותפו לשעבר במשרד עורכי דין. אחד הנימוקים בבקשת הערעור שהגישה המדינה הוא שלעונש נפסק עונש קל עקב זיכויו ב"סיבוב הראשון" של פרשת הולילנד, אך לאחר שהזיכוי הפך להרשעה, נימוק זה מאבד מתוקפו ונדרש עונש חמור יותר.

השופט הנדל אמר על ההחלטה: "הכרעה פה אחד להורות על ריצוי העונש שנגזר על אולמרט בערעור זה במצטבר לעונש שנגזר עליו בתיק המכונה "פרשת הולילנד" בונה גשר בין המקרים ומאפשרת, כהערה אחרונה, התייחסות לתוצאה הסופית. אולמרט אשר שימש כראש עיריית ירושלים, שר בממשלה וראש הממשלה, נידון למאסר לתקופה של למעלה משנתיים בגין עבירות של פגיעה בסדרי השלטון. במובנים מסוימים, ייתכן וזהו המקרה המובהק ביותר של נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא (מגג גבוה לבור עמוק)."

והוסיף עוד "נקודת אור מסוימת בחושך הגדול היא שאין אדם מעל החוק או מתחתיו. המשפט דן את אולמרט על פי הכללים המחייבים. הרי משפטו של אולמרט נשמע בפני מותבים שונים. בחלקים מהאישומים שיוחסו לו הוא זוכה, בחלקים אחרים הורשע, ואף במותב זה נפלה מחלוקת לצד ההסכמות. ניכר כי העניינים נדונו לגופם."

וכך סיכם אב בית הדין השופט ג'ובראן את פסק דינו:

"בכך יורד המסך על המערכה האחרונה בפרשות הידועות במקומותינו כ"פרשת ראשונטורס", "פרשת טלנסקי" ו"פרשת מרכז ההשקעות". מי שהיה שר בכיר בממשלה, ממלא מקום ראש הממשלה ובהמשך גם ראש הממשלה, יוסיף וירצה עונש מאסר נוסף מאחורי סורג ובריח.

תם ונשלם."