יצאתי נפעם מהסרט החדש , "לבד בברלין" המבוסס על ספרו החד פעמי של הסופר הגרמני הדגול הנס פלאדה שקראתיו לפני כשלוש שנים. ואלה תולדות חייו של הסופר פלאדה הראויים לסרט בפני עצמו. שר התעמולה הנאצי גבלס, דוקטור לספרות, העריץ את הסופר ודרש ממנו בעצם מלחמת העולם השנייה לכתוב ספר הלל על הרייך השלישי. פלאדה סרב ושילם מחיר כבד פעמיים: פעם אחת כשגבלס הורה לכלוא אותו בבית סוהר מיוחד לפושעים חולי נפש עד שיתרצה לכתוב. פלאדה סרב לבגוד במצפונו וחייו נהרסו כליל בסבל הנורא בכלא. בפעם אחרת, בניגוד לסופרים הגדולים שעזבו את גרמניה הנאצית כודגמת תומאס מאן- הוא סרב לעזוב את מולדתו למרות השלטון הנאצי משום שהוא הרגיש שגרמניה על כל ערכי הרוח של גתה, מנדלסון, איינשטיין והיינה – היא מולדתו – ולא נחלתם הבלעדית של הנאצים שבגדו במורשת התרבות הגרמנית העשירה. ועל כך שילם בחייו. וכשנפל שלטון הנאצים יצא מהכלא שבור ורצוץ. חבר שרצה לשפר את מצב רוחו הרצוץ, הביא לידיעתו את סיפורם של בני זוג המפל, פועלים פשוטים, שאבדו את בנם יחידם במלחמה והחליטו למחות בדרכם ולעשות מעשה אמיץ מאין כמוהו, ופלאדה הנפעם ומזדהה עם השניים כתב עליהם את ספרו "לבד בברלין". הסופר לא הספיק ונפטר לפני פרסומו. רק בשנים האחרונות קיבל הספר תהודה עולמית, מדריך ענק למצפון האנושי, ולהלן בתמצית תוכן "לבד בברלין" המבוסס על סיפורם בני הזוג. בעצם שיכרון הכוח העצום וההתלהבות הגדולה מניצחון היטלר בצרפת וכתוצאה מכך הלאומנות הגועשת וסתימת הקולות הגורפת בגרמניה החליטו ההורים השכולים לכתוב גלויות נגד היטלר, נגד השקר והטיפשות בלאומנות ובמלחמה, ובאומץ בלתי רגיל טמנו את הגלויות במסדרונות, במדרגות ובאדני החלונות של משרדי הרייך השלישי כשהם יודעים מה יהיה סופם המר. באופן אירוני, במשך שנים מספר לא הצליח הגסטפו על גייסותיו האדירים לשים ידו על בני הזוג ולסתום את פיותיהם והשניים המשיכו להפיץ את הגלויות עד שנתפסו בסוף המלחמה והוצאו להורג. הם היו מאושרים גם בעת הקראת גזר הדין, בבחינת: "עשינו מה שהורה לנו מצפוננו ותחושת הצדק מול מכונת ההשתקה הנאצית האדירה לא תשתיק אותנו". בעצם הצפייה בסרט שמעתי מישהי שישבה לידי, לוחשת לחברתה: "מה יעזרו הגלויות האלה?". וחשבתי שכך נוהגים אנשים, גם במדינת ישראל כנגד כל מחאה מצפונית של אלה שנחשבים להזויים, כנגד כל קומץ של מפגינים: "מה זה יעזור? האם נצליח להוריד מכיסאו את ראש ממשלה זה או אחר?". שמעתי לפני מספר שנים אב אחד כועס על בנו שהצביע לפי צו מצפונו למפלגה הקומוניסטית באותה שאלה אבל בדיוק: "מה זה יעזור? האם הצבעתך תשנה משהו?". כך שמעתי את חברי מגיבים במשיכת כתף כלפי המחאה המתמשכת, שסופה היה ידוע מראש – מחאת תושבי קיבוץ חנתון, צעירי "דרור ישראל" של הנוער העובד, למען המשך האידאולוגיה השיתופית מול כרישי הנדל"ן : "מה זה יעזור?". את אותה שאלה שמעו סוקרטס, ז'אן דארק, משה, ירמיהו, אמיל זולה, הרצל, בן גוריון, ז'בוטינסקי, לייבוביץ' הנגטיב הגמור של אנשי תקשורת ופוליטיקאים, עבדים נרצעים המקדשים את חוסר האידאולוגיה והאידאלים ומזלזלים בחיוך נואל באנשי רוח "הזויים".
ובאווירה ההולכת ומתדרדרת של השתקה, חוסר סובלנות וסתימת פיות ההולכת ופושטת בארצנו כנגד אנשי מצפון, עם ערכים אוניברסליים של צדק ברוח נביאי ישראל, אני בטוח שיש אנשים החשים "לבד בישראל".
שנה טובה ושנים טובות יותר.
