1944: "כל נדרי" על אדמת גרמניה הכבושה

ארבעה חודשים לאחר פלישת כוחות בעלות הברית לשטחי הכיבוש הנאצי, ערכו החיילים היהודים בצבא ארצות הברית את תפילת יום הכיפורים על שטח גרמניה הכבושה. הקלטה מהתפילה שודרה ברדיו הבריטי בירושלים רק חודשיים מאוחר יותר, , ועליה התבסס הדיווח בגליון "דבר" מה-19 לדצמבר 1944. "היה זה מעמד מיוחד במינו", נכתב בידיעה, "עטופים בטליות מעל למדים הצבאיים עמדו החיילים היהודים והמשיכו בתפילה על אף רעש הקרב. ביטוי נרגש למעמד הזה נתן הרב הצבאי: יום גדול הוא יופ כיפורים זה. אנו נותנים שבח והודיה לאלוהים שהחיינו ליום זה, בו עומדים אנו בתפילה על אדמת גרמניה הנכבשת והולכת"

טליות מעל למדים הצבאיים. "דבר" 19.12.1946

1946: מפריחים את השממה

הבשורה בגיליון "דבר" שלמחרת יום הכיפורים התש"ז (7 באוקטובר 1946) נראתה כמעט דמיונית: "ארץ ישראל נתברכה אתמול באחד עשר ישובים חדשים בשממות הנגב", נכתב בידיעה הראשית, "עם שחר פשטו בערבות הנגב אחד עשר מחנות מתיישבים, ופניהם מועדות להיאחז בקרקע עברית של הקרן הקיימת לישראל… אחד עשר ישובים עברים אשר יחיו את השממה, ירחיבו את הישוב ויהוו מקלט לאחים בתפוצות". חוץ משלושה מצפים מבודדים, באזור הנגב לא היתה אז התיישבות יהודית כלל, והקמת הישובים נעשתה על רקע מאבק בשלטונות הבריטים, שנקטו "מדיניות המתאמצת להקפיא את הישוב העברי". רשימת היישובים שהוקמו (במידה והשם ניתן בהמשך מופיע בסוגריים השם המקורי): קדמה, גלאון, שובל (ביר-זבאלה), משמר הנגב (ביר מנסורה), נבטים, חצרים (קלטה), תקומה, בארי (נחביר), כפר דרום (דיר בלח), נירים ואורים.

ישובי הנגב נגאלו מבדידותם. "דבר", 7.10.1946

למחרת פירסם סופר "דבר" במושבה הדרומית רחובות, י. יעקבי, רשמי מסע מהעלייה לנגב. "בשממת הנגב הדהדו קולות ונקישות שלא נשמעו בסביבה זו מאז קיומה", כתב והוסיף כי "שמחת היצירה היתה נסוכה על פני כולם". יעקבי הצטרף לעלייה לקרקע של קיבוץ גאלון, שהחלה ב11:15 לפני חצות על גבעה רמה שעליה התנוססה לפי המסורת עיר בשם חרבה מוסה, ולרגליה "מפכה מעיין מים חיים הזורם באיטיות". "עם דמדומי הבוקר כבר עמד על תלו חדר האוכל, כשעליו מתנופפים ברמה דגלי הלאום והמעמד", תיאר יעקבי, ובצהריים כבר הוגש בחדר האוכל הזה "בשר צלוי שבושל במקום". אברהם הרצפלד, איש המרכז החקלאי, הספיק לפגוש את כל המתיישבים בנקודות השונות, והביא למתיישבי גלאון מתנה – ניגון חדש.

גם ביישוב מצודת בורכוב שבביר מנסורה (לימים משמר הנגב) הושלמה הקמת היישוב עד הערב. המתיישבים הראשונים הם יוצאי ליטא ופולין שהגיעו ארצה בספינות מעפילים, וביניהם נערה מבלגיה, ש"זה לה החודש הראשון להיותה בארץ וכבר זכתה להשתתף בעליה רבתי זו על הקרקע, וצהלה במלוא ישותה". בדואים מהסביבה הגיעו אף הם לברך, והציעו את עזרתם. אחד מהם "הציע לקיבוץ שיקים בריכת מים גדולה ויגדל מלפפונים; באשר הקרקע, הוא אומר, היא פוריה מאוד וגידול המלפפונים עולה בה יפה מאוד. הוא גם הביע את נכונותו לעבוד בקיבוץ".

שמחת היצירה היתה נסוכה על פני כולם. "דבר", 8.10.1946. הקליקו לצפייה במסך מלא

1971: מחאה בבניין המפלגה הקומוניסטית

"כ-100 יהודים סובייטים התאספו ביום כיפור בבניין מרכז המפלגה הקומוניסטית במוסקבה, כדי להגיש דרישה לקבלת היתר יציאה לישראל" – מדווח "דבר" מה-30 בספטמבר 1971. מקורות יהודיים מסרו שאחד הפקידים הסובייטים קיבל את המכתב ואמר להם שיחזרו למחרת לקבל תשובה. במקביל שלחו קבוצות יהודיות אחרות מברקים למזכ"ל האו"ם ג'ו תאנט ולממשלת ישראל בבקשת סיוע. הם קראו לתאנט "להפעיל את סמכותו האישית להגשמת ההצהרה על זכויות האדם".

דורשים היתר יציאה לישראל. "דבר", 30.9.1971.