חבר גרם לי להתפעל מסיוון רהב מאיר כשהראה לי את פלאי הטכנולוגיה: בסמרטפון אתה רואה שידורים בזמן אמת של הדרשות שלה לצד צילומיה מהבוקר ליד מכונת הדפוס עם עותקים טריים של ספרה החדש שבו אוסף הפוסטים שלה. לא הספקתי לנשום ובערב ראיתי אותה כבר משדרת חדשות, והבנתי שהיא בו זמנית מטפלת בילדיה רבים והבנתי שהיא הפכה לגורם משפיע גדול מאוד בקרב אלה המתקראים חילוניים.

האמת קיבלתי סחרחורת וקנאה. עד שיוצא לי, סרט, עד שיוצא לי ספר- יוצאת גם הנשמה. היום נתקפתי בסחרחורת נוספת כשבני מר (ב"הארץ") כתב והביא ציטטות מספרה המורכב כאמור המפוסטים שלה, וכאוהב תנך משנה, וחז"ל בכללותם, מה אומר… לא התפעלתי מי יודע מה. הצצתי לתכנית שלה המשדרת בשידור ישיר, לקהל חילוניים פעורי פה מפרשנותה, מבלי שיטרחו כנראה, לקרוא קודם את הפרשה עצמה. מסכנים צעירים חסרי כיוון שהמוח שלהם נטחן בגלגלי וגללי האלוהים הקפיטליסטי וכעת מחפשים אלוהים חדש. אני מוכן להתערב כי סיוון מאיר לא מתעמתת עם ספור מחבר תהילים דויד המלך ובת שבע שרקמו תכנית לרצח אוריה החיתי בעלה המסכן הנורא של מי שתהפוך לאמו של שלמה המלך. הממסד החרדי מתעלם לחלוטין מללמד סיפור זה. ופרשן עלוב אמר לי שאוריה החיתי, מפקד צבא נאמן לדויד היה גוי חוטא. ומה עם ההתרה במצוות התורה, המתירה לזיי… שבוייה אשת איש?

אין לי חלילה דבר נגד דתיים. אין אני שונא אותם כלל וכלל. אבל אני מעדיף את המאמרים של אנשים דתיים כמו יאיר אסולין ב"הארץ", המשוררת חנה טאג, וש"י עגנון (מי ייתנני עפר לרגליך עגנון המלמד אותי השכם והערב לאהוב פסוקים ומדרשים). אצל כותבים אלה, אני מתאמץ ומתענג כאחד וניכר שהם התבשלו לאט כמו חמין טוב לשבת. יאיר אסולין וחבריו שומרי המצוות, אינם מתעלמים מהבעייתיות המוסרית בה אנו נמצאים.

אם זה נכון שמאמציה של סיוון, מיועד לאנשים חילוניים כמונו – ללכת בדרכי המוסר האלוהי – הרי כבר עשרים שנה רודפים אותנו רבנים, יידעונים ומכשפים למיניהם (שאנשי אמת בדת היהודית בזים לכשכמותם) לחזור בתשובה ואם כך הוא הדבר, נשאלת שאלה: מדוע עם כל הניסיונות הבלתי נלאים של סיוון מאיר ושכמותה, הרי המוסר במדינת ישראל מתדרדר משנה לשנה – זאת למרות שאנו מוצפים בקוסמי דת, בסיוע תקציב מדינת ישראל לחוות את פלאי המוסר האלוהים? הנהייה של רבים אל הרצאותיה מעידה אכן, על המוסר הרדוד שלנו ועל ההתדרדרות הנפשית של היחיד והכלל המצויים בבדידות וריק קשים מנשוא של החברה הישראלית כולל החברה הדתית שתנועת החזרה בשאלה הגדולה מקבלת ביטוי מועט ולא ראוי לבחינה בתקשורת.

ונשאלת שאלה נוספת, למה דווקא חושבים סיוון היקרה וכשכמותה, שבתנועות הנוער יש פחות ערכי מוסר עמוקים שמכוונים לאנשים להיות טובים יותר? איתרע מזלי שעשיתי סרט על סיפורו של קיבוץ חנתון, שם ראיתי את הצעירים של דרור ישראל עוסקים גם בערכי המוסר האוניברסלי, ובערב יום שישי, עסקו בפרשת השבוע מנקודת מבט – אף היא אוניברסלית, של ערכי הערבות ההדדית, ערכי חינוך (ערכים שהם מיישמים יום יום שעה שעה בצניעות) וזה היה מדהים, שיקוי לנפש. ואכן הם עוסקים יום יום בפעילות חינוכית בכפרים הערביים, ילדים ונוער במצוקה, עם סוהרי השב"ס, וחיילי משמר הגבול. בסיוריי בקיבוצים עם הסרט שלי על קיבוץ דגניה פגשתי אלפי אנשים, שבעקבות ערכי תנועות הנוער הלכו לגאול את הארץ והחברה בנגב, בגליל וקיבוצי עוטף עזה, תוך קשיים עצומים, כמו אגב בסרט שלי "כיפה סרוגה" לפני חמש עשרה שנה, מצאתי בוגרי בני עקיבא שעיקר מעשיהם מחברתיים הסוציאליסטים הם ברוח הקיבוץ הדתי.
יש לי הרגשה שסיוון מאיר היא "כוכב נולד" חולף בשמי החזרה בתשובה – הכוכב התורן, כמו הקוקניקית מטבריה. זוכרים אותה?