1. הצעת הגשה: צפו בסרטון, צחקקו, צקצקו שלוש פעמים, ופלטו משהו על הישראלי המכוער.  כוכבי הסרטונים האלה: בני נוער משתובבים בכנרת, נוסעים דורשים שוקולד במטוס, חילופי האשמות בתור לאיזה פארק מים, והפעם קבלו ריב של שתי נשים שאתם לא מכירים! תחושה מענגת של מבוכה עולה על השפתיים. נהדר לראות אנשים אחרים נתפסים בעדשת המצלמה, עלובים ונלעגים. בפועל לא קרה שום דבר, אין עניין לציבור, למעט ליטוף נעים לאגו הקולקטיבי שלנו: אנחנו לא כאלה. מי שמצלם את הישראלי המכוער, אומר בעצם: אני יפה!
2. אבל מה שבאמת הקפיץ את הריב הבנאלי הזה לעמוד החדשות של ynet הוא זירת ההתרחשות. הריב, שומו שמים, קרה באוטובוס ביוון! מצב חירום, חברים, זו לא הכנרת, זה בחוץ לארץ! מה יגידו הגויים?! מה זה יעשה להסברה הישראלית? נכון, יש לנו מדינה כבר כמעט שבעים שנה, ואנחנו מעצמה אזורית, אומת הייטק, טפטפות ועגבניות שרי, אנחנו ב-OECD, אבל הגלות חקוקה בליבותנו לעד. אנחנו נמסים מכל פוסט סולידרי של כוכבן הוליוודי, נפעמים מכך שתל אביב נבחרה כאחת מחמישים הערים עם האוכל הכי טעים באיזה אתר תיירות, דומעים מכל מדליית ארד באולימפיאדה, וכן, זו גם הסיבה מדוע אנחנו נחרדים לשמע כל דבר ביקורת על מדיניות הממשלה. חגי אלעד נאם באו"ם. הוא לא בוגד, ולא מלשין, זו הגלות. אפשר לפתור דברים בבית, אבל לא ככה, אסור שהגויים יתוודעו לפגמים שלנו. הרי כתב ynet הבהיר לנו שהנהג היווני היה בהלם! וסיכם – בשבדיה זה לא היה קורה.
3. באוטובוס אחר, לפני שלושה חודשים, בקו 757 ממרכז לונדון לשדה התעופה לוטון זכינו לחוויה דומה. ארבעה שבדים קולניים תפסו ארבעה ספסלים בקדמת האוטובוס, והפריעו לכל הנוסעים, ביניהם אשתי ואני, זוג ערבי שישב מאחורינו, נהג האוטובוס הפולני, ועוד כמה מקומיים מזועזעים. ברדיו הושמע במקרה שיר של להקת אבבא, והשבדים פצחו בשירה רמה ופטריוטית. חבל שלא צילמתי.

כרזת הסדרה השבדית "עיניים כחולות". בשבדיה זה לא היה קורה.

4. בלי קשר, אסיים בהמלצת צפייה. לא מזמן סיימתי לצפות ב"עיניים כחולות", סדרת מתח פוליטית אפלה, מהמדינה בה זה לא היה קורה. כוכבי הסדרה הם אנשי מחתרת ניאו נאצית אלימה, ואנשי ממשל מושחתים ודמגוגים, בעידן בו השיח הגזעני הולך ומשתלט על סדר היום השבדי, לנוכח משבר המהגרים. הסדרה עשויה היטב, ומומלצת מאוד לצפייה: עניין, מתח וצקצוק מובטחים.