על "כפר ביקרתם" כנראה שרבים כבר שמעו בתשדירי הרדיו הרבים המקדימים בשנים האחרונות את החגים בלוח השנה העברי בהם נהוג לצאת ולטייל ובראשם סוכות ופסח. מדובר בפרויקט לעידוד תיירות בכפרים הדרוזים והצ'רקסיים המתקיים מזה 7 שנים בחסות משרד התיירות, המשרד לפיתוח הנגב והגליל וגופים נוספים.

אל המועצה המקומית ירכא, שעם 16 אלף תושביה מתקרבת למעמד של עיר, הגענו בשעות הבוקר המאוחרות ישר לתוך סיור, אחד מיני רבים שיוצאים במשך ימי הפסטיבל מבניין המועצה ועוברים דרך מספר תחנות ביישוב.

את הסיור מוביל בחן רב מופיד, מורה דרך בהכשרתו, דרך תחנות משמעותיות להיכרות עם הרובד הסמלי של המסורת וההוויה הדרוזית: בית הבד המדגים את ייצור שמן הזית בכבישה קרה על אבני ריחיים כמו פעם, טחנת הקמח שפועלת כבר 100 שנה, חנות תבלינים עשירה, מפגש עם יצירות של אמנים ואמניות מהיישוב וגם ביקור בבית העלמין והיכרות עם האמונה הדרוזית בגלגול נשמות מצד אחד אל מול הכבוד לקברי חללי כוחות הביטחון מצד שני.

הביקור בירכא במסגרת "כפר ביקרתם" (צילום: דבר ראשון).

בסיור השתתפו חברי משפחת גבע מאזור המרכז שמספרים שלא יצא להם אף פעם לבקר בכפר דרוזי באופן הזה ולפגוש מקרוב את המקומות, האנשים, הריחות והצבעים. לטענתם, על אף שהסיור לא חידש להם יותר מדי ברמת הידע וההיכרות עם מנהגי העדה, הם ממליצים בחום על הסיור שכן הוא חשוב להעמקת ההיכרות ולקירוב לבבות עם העדה הדרוזית שכה קשורה בחברה הישראלית. הסיור מסתיים בהופעה של הרכב מקומי שגם אמון על בית ספר למוזיקה ביישוב.

מופיד מספר כי למרבית הישראלים, למרות המפגש עם דרוזים בצבא, יש ידיעות בסיסיות למדי על התרבות והמנהגים והיכרות שטחית עם בני ובנות העדה. מבחינתו העמקת ההיכרות הזאת היא המטרה הבסיסית של הפסטיבל והוא מצליח בה במידה רבה.

המתח המרכזי בו מצויה כיום העדה, כך לטענתו, הוא בין המסורת למודרנה כשלצד הרצון להכיר ולשמר את המורשת ישנה היפתחות גוברת והולכת של בני ובנות העדה לחברה הישראלית בפרט והמערבית בכלל. בין אם זה דרך המפגש עם התרבות הישראלית והשפה העברית בצבא ובין אם דרך יציאה של יותר ויותר דרוזים ודרוזיות לאקדמיה ולעבודה בחוץ. בהתייחס לפירוק של גדוד חרב, גדוד ייעודי לבני העדה הדרוזית הוא תומך אך באופן מסויג כשעל הצורך לפתוח בפני הדרוזים עוד אפשרויות במסלול הצבאי מעיב אובדן המקום הביתי שאפשר להם לשמור על זהותם גם בתוך צבאה של מדינת ישראל.

הפסטיבל, שאין חולק על חשיבות מטרותיו, אכן מצליח למשוך אליו מדי שנה אלפים רבים של מבקרים אל שני יישובי הצ'רקסים ו- 17 היישובים הדרוזיים בכרמל ובגליל (לא כולל 4 ברמת הגולן) שבאים ליהנות משלל המטעמים והריחות. למצער, התמקדות ברובד השטחי של הוויית חיי הדרוזים בישראל תוך התעלמות משאלות מורכבות, הימנעות משיחות עומק ומבחינה רצינית של שאלת שילובם של הדרוזים בחברה הישראלית לא רק כחיילים גיבורים (וכבודם בהחלט במקומו מונח), עלולה לקבע את בני העדה לעוד דור כעדה החיה בשלום ליד החברה הישראלית אך לא באמת משתלבת בה.

העדה הדרוזית, כמו החברה הישראלית כולה, זקוקה למפגש רציף של הקבוצות השונות בישראל שלא חושש לשאול שאלות קשות, להציב דרישה לאחריות הדדית ולשוויון ולרקום עתיד משותף. אם שיחות כאלה יתקיימו כשברקע סלסולי זמר דרוזי וקפה מהביל יוגש, מה טוב.