בבחירות הקרבות בארה"ב, ישנו סיכוי למהפך לטובת הדמוקרטים בסנאט האמריקאי. בעוד כותרות העיתונים מתרכזות במרוץ לנשיאות ובעיקר בהתכתשות הקמפיינים של הילרי קלינטון המועמדת הדמוקרטית, נגד דונלד טראמפ המועמד הרפובליקני, יתכן שבחירה מכריעה לא פחות תתקבל בקלפיות של חלק ממדינות ארצות הברית, בהן נערכות הבחירות לסנאט. 

"מדי שנתיים, שליש מחברי הסנאט עומדים לפני בחירות", הסביר ד"ר ישראל ויסמל-מנור, מומחה לפוליטיקה אמריקאית בבית הספר למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה, את מבנה הסנאט והרכבו. "בסנאט יושבים 100 נבחרים, 2 נציגים לכל מדינה וללא קשר לגודלה של המדינה. לאלסקה, בה יש 400 אלף תושבים יהיו שני נציגים וגם לקליפורניה בה עשרות מליוני התושבים יהיו שני נציגים. בסך הכל 50 מדינות. חברי הסנאט נבחרים מדי שש שנים ומדי שנתיים שליש ממושבי הסנאט עומדים לבחירות מחודשות."

ד"ר ישראל ויסמל-מנור (תמונה באדיבות המצולם).

ויסמל-מנור מסביר כי המטרה של חלוקת המושבים הזו בסנאט היא למנוע עריצות של המדינות הגדולות על המדינות הקטנות. הוא גם אומר שעל אף מספרם הזוגי הכולל של חברי הסנאט, כדי לשלוט בסנאט, אין צורך ברוב ומספיק שיהיה שיוויון, "אם יש תיקו, לסגן הנשיא יש כוח להכריע בסנאט. סגן הנשיא הוא הקול ה-101."

ויסמל-מנור מסביר כי תפקידו של בית המחוקקים במערכת האמריקאית, הוא לאזן ולמתן את הרשות המבצעת, הממשל בארה"ב, "תכלית השיטה, שלא תהיה רשות אחת עליונה על השניה. השיטה האמריקאית מבוססת על מתינות. האבות המייסדים רצו מתינות שלטונית, פשרה, ולפיכך שרשות אחת, תאזן את הרשות השניה. כלומר, הזרוע המבצעת תהיה מאוזנת ומבוקרת על ידי הרשות המחוקקת." ויסמל-מנור משווה את הפרדת הרשויות למדינת ישראל, "במדינת ישראל בה הממשלה היא פועל יוצא של הבחירות לכנסת, ולקואליציה בישראל אוטומטית יש רוב מעצם טיבה של השיטה הישראלית, כל חוק שיו"ר הקואליציה או ראש הממשלה ירצו לקדם לקדם, יצליח." לעומת זאת, "הסנאט מצליח, לא פעם ולא פעמיים, להכפיף את רצונו על הרשות המבצעת ולעיתים ישנם פיצולים בתוך הרשות המחוקקת. לפעמים חוקים שבית הנבחרים רוצה להעביר לא מצליחים לעבור בגלל הרצונות של הסנאט, ולהיפך."

לכן לדבריו, הטענות כי אובמה לא עשה מספיק אינן נכונות. "אובמה הספיק לעשות לא מעט, הוא עשה את המיטב בהתחשב בכך שבסנאט יש רוב של המפלגה השניה. אם עורכים השוואה לישראל זה כמו שראש הממשלה בנימין נתניהו היה צריך לשלוט כשבכנסת יש לו קואליציה של 55 ח"כים, מן הסתם ההישגים הפרלמנטריים היו מוגבלים."

ברק אובמה בנשף השבעתו לנשיא ה-44 של ארה״ב (צילום ארכיון: סוכנות AP).

לעומת בית המחוקקים הישראלי, הסנאט האמריקאי הוא רק בית אחד מתוך שני בתים בבית המחוקקים האמריקאי. לצד הסנאט, 'הבית העליון', ישנו בית הנבחרים, 'הבית התחתון'. בשונה מהסנאט, בית הנבחרים כולו מועמד לבחירות מדי שנתיים. ויסמל-מנור מסביר את ההבדלים: "בשיטת הבתים ישנה חלוקה בין 'בית תחתון' ל'בית עליון'. הבית התחתון אמור לעסוק בנושאים יותר רגעיים של הציבור ולייצג את הציבור נאמנה. הבית העליון אמור לעסוק בעניינים יותר ארוכי טווח". לדברי ויסמל-מנור, משך הכהונה הארוכה של חבר סנאט משנה איכותית את נקודת הסתכלותו ומחוייבותו כמחוקק, "אדם העומד לבחירה בכל שש שנים, יכול לחשוב על משהו שהאומה נזקקת לו גם אם האומה נמצאת כרגע במשבר. לדוגמה, משבר כלכלי שבעקבותיו צריך להטיל מיסים. חברי בית הנבחרים, שנבחרים כל שנתיים, לוקחים בחשבון שנותרים להם מקסימום 700 ימים עד הבחירות הבאות ואינם ששים להטיל מיסים. לעומתם, חברי הסנאט, יודעים שהם יכולים לחשוב על הטווח הארוך יותר, כמו ילד שצריך לתת לו תרופה וכרגע הוא בוכה וצועק אבל ידוע שבטווח הארוך יותר הוא יבריא."

לדברי ויסמל-מנור, חברי הסנאט הם בדרך כלל ותיקים במערכת הפוליטית. אלו הם חברי קונגרס לשעבר שהצליחו להבחר לסנאט. "חברי בית הנבחרים מייצגים איזורי בחירה יחסית קטנים, עיר מסויימת או מחוז מסויים, שלעיתים יכולים להיות מאוד הומוגנים ולכן מייצגים השקפה שעשויה להיות קיצונית. לעומת זאת חבר הסנאט מייצג מדינה. גם אם אתה מייצג מדינה שהרוב שבה שמרני, אתה צריך גם לייצג את המיעוט ולכן להיות מתון יותר בדעותיך על מנת שתבחר."

חלוקת המושבים בסנאט הנוכחי מראה כי לרפובלקנים 54 מושבים, לדמוקרטים 44 מושבים, וכי ישנם שני מושבים נוספים עצמאיים שמהווים בעלי ברית לדמוקרטים. בבחירות הקרבות רוב המועמדים העומדים לפני בחירה מחודשת הם רפובליקנים וכך יוצא שהרפובליקנים נאבקים לשימור כוחם הרבה יותר מאשר הדמוקרטים. כל מדינה בה יהיה מהפך, תשפיע במידה רבה על הרכב הסנאט ועשויה להיות לבנה נוספת במהפך. הנתונים מראים כי על מנת שהדמוקרטים יהיו לרוב, עליהם לזכות בארבעה מושבים נוספים באם קלינטון תיבחר לנשיאות, כאשר סגן הנשיא עשוי לשבור את השוויון; וחמישה מושבים אם דונלד טראמפ ייבחר לנשיאות. הפעם האחרונה בה היה שוויון במושבי הסנאט בין המפלגה הרפובליקנית למפלגה הדמוקרטית היתה בשנת כהונתו הראשונה של נשיא ארה"ב ג'ורג' בוש האב, כאשר סגן הנשיא דיק צ'ייני שבר את השוויון.

 השינויים הצפויים לטובת הדמוקרטים

במדינת אילינוי, סנאטור מארק קירק, אחד הרפובליקנים המתונים, התאושש מאירוע מוחי אותו עבר ב-2012 וחזר לסנאט, והוא יתמודד מול המועמדת הדמוקרטית, תמי דוקוורט, שאיבדה את שתי רגליה ותפקוד חלקי באחת מידיה במתקפת אר.פי.ג'י בעירק. הניסיון מראה כי באילינוי ישנה העדפה לדמוקרטים בעיקר בשנת בחירות לנשיאות. במדינת וויסקונסין, הסנאטור הרפובלקני רון ג'והנסון מתמודד במרוץ צמוד נגד המועמד הדמוקרטי, הסנאטור לשעבר רוס פיינגולד, אותו ניצח לפני 6 שנים. לג'והנסון צפוי קרב קשה נגד הנטייה המסורתית בוויסקונסין לתמוך בדמוקרטים, בדומה לאילינוי, בשנת הבחירות לנשיאות.

מצב הבחירות הנוכחי לסנאט ארצות הברית (נתונים: סנאט ארה״ב. גרפיקה: דבר ראשון).

התמודדויות אליהן כדאי לשים לב

באינדיאנה, בה הסנאטור הרפובלקני דן קוסטס פורש, ינסה הסנאטור הדמוקרטי לשעבר, אוון בייה, לזכות במושבו הישן בחזרה. המועמד הרפובלקני טוד יאנג, נחוש לשמור על המושב בידי המפלגה.

בניו המפשיר המתנדנדת, הסנטורית הרפובליקנית קלי איוטה צפויה להתמודדות עיקשת מול המושלת הדמוקרטית מגי הסאן.

בפנסילבניה, מדינת מפתח בבחירות, יתקיים מירוץ צמוד בין המועמד הרפובליקני סנאטור פאט טומיי לדמוקרטית קטי מק'גינטי.

במדינת מיזורי, הסנאטור הרפובליקני, רוי בלנט, שמכהן כחבר קונגרס במשך שנים רבות, מצוי באחד המרוצים הקשים ביותר נגד המועמד הדמוקרטי ג'יסון קנדר, מזכיר המדינה של מיזורי ומגוייס צעיר ומבטיח למפלגה הדמוקרטית.

בצפון קרוליינה, יתמודד הסנאטור הרפובליקני ריצ'רד בור מול המתמודדת הדמוקרטית האנרגטית, דבורה רוס, עו"ד לשעבר מהאיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, האיגוד הגדול באמריקה הנאבק לשימור הזכויות האזרחיות בארה"ב, המיחלת למהפך במדינה.

במדינת נבאדה, לעומת זאת יש למפלגה הרפובלקנית סיכוי לעשות מהפך לטובתה. המתמודד הרפובליקני, ג'ו הק במירוץ צמוד מול המועמדת הדמוקרטית קטרין קורטז מאסטו, התובעת הכללית לשעבר במדינה. מנהיג הדמוקרטים בסנאט ( מקביל ליו"ר האופוזיציה) נציג מדינת נבאדה בסנאט, הארי ריד, פורש לאחר חמש כהונות.

בפלורידה, המועמד הרפובלקני סנאטור מרקו רוביו נראה טוב בזכות הקמפיין היציב וחוסר הרצון הדמוקרטי להשקיע משאבים רבים ולגבות את פטריק מרפי, המועמד מטעמה. למרות זאת, רוביו יכול למצוא עצמו בקשיים בעקבות ביצועיו של טראמפ במרוץ לנשיאות.

צפויים להשאר בידי הרפובליקנים

באוהיו, הסנאטור הרפובליקני רוב פורטמן מריץ קמפיין חזק שמצליח לקבוע את הקצב גם עבור המועמד הדמוקרטי, המושל לשעבר טד סטריקלנד. פורטמן צפוי לנצח למרות התנהלותו של טראמפ. באריזונה, הסנטור הוותיק (חמש כהונות), ג'ון מקיין, עומד מול מתמודדת נחושה, אן קירפטניק הדמוקרטית אך מצליח לשמר את כוחו בסקרים.

במדינת לואיזיאנה מצפים לסיבוב שני בשל ריבוי מועמדים. הסנאטור הרפובליקני נבחר למושל המדינה ולכן פינה את מקומו.

לדברי ויסמל-מנור, המתינות אליה כיוונו מייסדי האומה האמריקאית, נשחקה במהלך 20 השנים האחרונות. על אף חשיבות תפקידם של הסנאטורים לייצג את האינטרסים ארוכי הטווח של ארה"ב בנושאים של קונצנזוס, הפך הקונגרס לזירת התנגשות בין מפלגתית. "בעשורים האחרונים, הקונגרס כולו הוא הכי לעומתי בהיסטוריה של אמריקה. המפלגות כל כך מתנגחות אחת בשניה, מצביעות כבלוק אחת נגד השניה, יותר מאשר בערב מלחמת האזרחים בארה"ב. זהו הקונגרס הכי פחות פרודוקטיבי מבחינת חקיקה בהיסטוריה האמריקאית. הם לא מצליחים להעביר שום דבר כי הם לא מצליחים להגיע לרוב. דמוקרט לא ירצה להראות עצמו, עם מצלמות, בחדר סגור עם מי מהמפלגה הרפובליקנית ולהפך. המפלגות מתבצרות ומצביעות בגוש אחד דבר שלא היה נהוג בעבר. דבר שהפך לנורמה מאז 1994."

ויסמל-מנור מסביר כי בעבר הייתה נהוגה יותר עצמאות בהצבעות ואף לצו המצפון היה תפקיד, "לפני כן חברי הקונגרס תמכו יותר במפלגה שלהם אבל לא רק. זה לא היה אוטומטי. הם גם הצביעו על פי צו מצפונם לפי כוונת האבות המייסדים. היום המצב הוא שכמעט ואין שיתופי פעולה על מפלגתיים."

בית המשפט העליון של ארה״ב בוושינגטון (צילום: סוכנות AP).

דוגמא לחוסר בשיתוף הפעולה בין המפלגות וכיצד הוא משפיע על ארה"ב לרעה מבוטא בתהליך קביעת השופטים לבית המשפט העליון. "אחד מתפקידיו החשובים של הסנאט הוא בקביעת שופטי בית המשפט העליון בארה"ב" אומר ויסמל-מנור, ומסביר כי  חשיבותו של בית המשפט העליון מבוטאת בסמכותו לאשר או לפסול חוקים חדשים וקיימים, ופסיקותיו משפיעות בנושאים חוקתיים מהותיים כמו עונשי מוות, זכויות נשים להפלות, זכויות הקהילה הלהטב"קית, זכויות נשיאת נשק ועוד. בדרך כלל בית המשפט העליון מונה תשעה שופטים. לפני כחצי שנה נפטר השופט אנטונין סקאליה והיה צורך למנות שופט חדש תחתיו. לדברי ויסמל-מנור, סקאליה היה השופט השמרן ביותר שהיה בעליון, "הכי רפובליקני שיש. סקאליה היה הסמן הימני קיצוני של בית המשפט העליון". ויסמל-מנור ממשיך ומסביר כי לצורך החלפתו, בחר אובמה בשופט פדרלי בעל ניסיון רב שמקובל על הרבה מאוד אנשים, "לא אדם קיצוני. אך כיוון שהוא יותר ליברלי ממה שהרפובליקנים בסנאט היו רוצים, הסנאט הרפובליקני עשו טקטיקה שלא נהגו בה עד היום ודחו את השימוע לאותו שופט." ויסמל-מנור מסביר כי הזמן הנדרש לקביעת שימוע כזה הוא חודש-חודשיים, "בינתיים יו"ר הסנאט החליט שהוא לא מעוניין לקיים את השימוע." לדבריו מדובר במצב מאד בעייתי מכיוון שכרגע בית המשפט העליון עומד על שמונה שופטים ולכן במספר פסיקות הוא עשוי לסיים בתיקו 4 ולהגיע לאי הכרעה. עוד הוא מסביר כי מיטש מקונל, מנהיג הרוב הרפובליקאני בסנאט אמר שהוא לא מתכוון להביא את השופט לשימוע כי הוא מקווה שלאחר הבחירות יבחר נשיא רפובליקני שיבחר שופט רפובליקני לעליון, שימעיט את הזכויות של נשים להפלות, שיבטיח את הזכות לשאת נשק וכי זו השאיפה שלו. לדבריו, לנשיא אין את האמצעים כרגע למנות את השופט בלי אישור של הסנאט ולא יהיה שופט עליון נוסף עד אחרי הבחירות.