מדד המגדר של "שוות", המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית במכון ון ליר, הוא כלי מדידה הבוחן שינויים לאורך זמן במצבם של נשים וגברים בישראל. הדוח שהתפרסם השבוע הינו הפרסום הרביעי של המדד, והוא עוקב אחר התפתחות אי השוויון המגדרי בישראל משנת 2004.
מדד המגדר לשנת 2016, מעיד על היעדר מגמה אחידה בכיוון התפתחותו של אי השוויון המגדרי בכל התחומים. למרות זאת, ניתן להצביע על שתי מגמות על פני העשור שנבחן: בין 2004 ל-2007 חלה מגמה של גידול באי השוויון המגדרי; ובין 2010 ל-2014 הסתמנה מגמה של ירידה באי השוויון המגדרי הכללי: להוציא את תחומי ההשכלה והמגדור המקצועי, שבהם חלה עלייה באי השוויון, בכל שאר הממדים ניכרו בשנים אלו יציבות או שיפור.
מרכז "שוות" שם לו למטרה להטמיע את מושג השוויון המגדרי בחשיבה ובפעולה החברתית, ובכך להוציא את סוגיית אי השוויון המגדרי מתחום אחריותן הבלעדית של נשים. הניסיון הוא לנסח את אי השוויון המגדרי מחדש כתפיסת עולם חברתית הנוגעת לגברים ולנשים כאחד, ולכלל סדרי החברה בישראל. לדברי הכותבות, מדד המגדר פותח מתוך מחויבות לרעיון של הטמעת החשיבה המגדרית כאסטרטגיה כוללת לקידום השוויון החברתי והאזרחי בחברה דמוקרטית.
מגמה מעורבת
צמצום אי השוויון בשנים האחרונות בלט בשלושה ממדים: החברה הערבית, העוני והעצמה. עם זאת, צמצום זה נבע בחלקו מהרעה כללית בהיבטים תעסוקתיים בקרב גברים ונשים כאחד, ולא משיפור במצבן של נשים. כמו כן, על אף השיפור, עומק אי השוויון בכל הממדים נותר גבוה (60%) במיוחד בממדי העצמה, שוק העבודה והמגדור מקצועי. ממצאים אלה מעידים על האתגר העצום שעוד ניצב בפני החברה בכל הנוגע לקידום השוויון בין נשים לגברים בישראל.
הפער המגדרי בממד העצמה הוא העמוק והיציב ביותר לאורך השנים. המדד מבטא את הכוח שיש בידי נשים במרחב הציבורי, בהנהגה הפוליטית ובהנהגה הכלכלית של המדינה. לדוגמה, מציג המחקר את האינדיקטור שמודד את שיעור המנכ"ליות במשק. הסקת המסקנות המתבקשת בעקבות הנתונים שהוצגו במחקר היא שמי שמנווט ומכוון את שוק העבודה ונמצאים תחתיהם מיליוני מועסקים הם בעיקר גברים. בשנת 2014 היו 38,862 מנכ"לים במשק לעומת 6,955 מנכ"ליות בלבד. זהו שיעור נמוך ביותר בהשוואה לפערים בהיקפי התעסוקה ועולה ממנו כי מספר הנשים הכפופות למנכ"ל גבר גבוה בהרבה ממספר הגברים הכפופים למנכ"לית אישה.
בתחום ההשכלה חל שיפור ברוב השנים שנבחנו במדד המגדר, עקב עליה בנשים משכילות לעומת גברים משכילים. זהו המדד השוויוני ביותר מבחינת עומק אי השויוון ביחס לשאר המדדים.
גברים מרוויחים פי 1.5 מנשים
אחד הגורמים העיקריים ליציבות הפער המגדרי ולמגמה המתונה של צמצומו הוא עומק הפער הקיים בשוק העבודה. בכל האינדיקטורים בממד זה, הכוללים השתתפות בשוק העבודה, שכר, שיעור עובדי חברות כוח אדם, חלקיות המשרה ועומק הסגרגציה התעסוקתית – הפער עמוק ויציב.
לשוק העבודה יש השפעה מכרעת על מצב אי השוויון המגדרי. חלוקת העבודה המגדרית בין המרחב הציבורי למרחב הפרטי נקבעת בעיקר על פי עולם העבודה. 47% מכוח העבודה בישראל הוא נשים, שהן מיליון וחצי נשים עובדות. כשליש מהנשים עובדות במשרה חלקית (546,930) פחות ממחצית ממספר זה הם גברים העובדים במשרה חלקית (249,157). בין השנים 2004 ו-2014 הפער בשכר החודשי הממוצע במשק נשאר כמעט קבוע, נשים משתכרות בין 63%-67% משכרם החודשי של גברים. בשנת 2014 השכר הממוצע לנשים היה 7,439 ש"ח ואילו של גברים היה 11,114 ש"ח.
סגרגציה (הפרדה) תעסוקתית היא אחד הביטויים המרכזיים לאי-שוויון והיא גם יוצרת פערים בהכנסה והזדמנויות קידום. שוק העבודה מאופיין ברובו מהפרדה תעסוקתית. יש משלחי יד שרוב העוסקים בהם הם גברים ותנאי ההעסקה הממוצעים בהם טובים יותר, ויש משלחי יד שרוב העוסקות בהם הן נשים, בהם תנאי ההעסקה גרועים יותר ויוקרתם נמוכה. בין 2004 ל-2014 הייתה מגמת שיפור בתחום הסגרגציה התעסוקתית המגדרית אך התוצאות אינן מעידות על מדיניות מכוונת לצמצום ההפרדה התעסוקתית ויש עדיין הרבה מקצועות שמאופיינים ברוב נשי או גברי מובהק. אצל נשים אלו מקצועות בהם השכר נמוך מהממוצע במשק ואצל הגברים אלו מקצועות בהם השכר גבוה מהממוצע.
מדובר בנתוני שכר לאחר תשלומי העברה ומסים, כלומר, לאחר שרשויות הרווחה מתערבות. ניתן לראות שהן לא מצמצמות את הפער. בנוסף, יותר נשים מקבלות הבטחת הכנסה וככל שגדל היחס בין מספר הנשים המקבלות הבטחת הכנסה לגברים שמקבלים גדל אי השוויון המגדרי בממד העוני.
