ועדת חוקה ומשפט תקיים הבוקר (שלישי) דיון בנושא חוק חדלות פירעון. דיני חדלות פירעון הם דינים שתפקידם להסדיר מצבים בהם חייב אינו יכול לפרוע את חובו וכאשר הרכוש שנמצא בידי החייב אינו מספיק כדי לפרוע את מלוא סכום חובו. מטרתו המרכזית של החוק, לדברי יוזמיו, היא להביא לשיקומו הכלכלי של החייב, וזאת מתוך תפיסה כי שיקומו הכלכלי משרת הן את טובת הנושים והן תכליות רחבות יותר.
לאחר דיונים ארוכים שהתנהלו בנושא חדלות פירעון לחברות ותאגידים, יחלו הבוקר דיונים על המשמעויות של החוק ביחס ליחידים. עו"ד נירה שלו, מעמותת ידיד התייחסה לחוק ואמרה כי "מדובר בהצעת חוק מאוד חשובה ואנחנו מברכים על המטרות. השינוי הזה היה צריך להיעשות כבר לפני הרבה זמן." אך באותה באותה נשימה הדגישה כי זוהי לא המערכת המתאימה לטיפול בחייבים עם חובות "נמוכים".
בהקדמה לחוק נכתב כי החוק עבר שינוי "מתפיסה השמה דגש בעיקר על השאת ערך החוב שייפרע לנושים, לתפיסה המעמידה כתכלית מרכזית של דיני חדלות הפירעון את שיקומו של החייב." הצבת ערך השיקום כערך מרכזי נובעת ככל הנראה משינוי התפיסה לפיה אי תשלום חוב הוא "פגם מוסרי" בהתנהלות החייב, להבנה כי בשוק בו האשראי הצרכני ניתן בהיקפים גדולים, אי תשלום חוב הוא סיכון טבעי, "תאונה כלכלית", שאינה בהכרח תולדה של התנהגות פגומה.
ואכן מדובר בשינוי תפיסה משמעותי מאוד שיכול לאפשר לחייבים שנמצאים בחדלות פירעון לשקם את חייהם ולא לחיות לנצח כחייבים, אך לשם כך יש לקיים שינויים בחוק כפי שהוא עכשיו. בחוק המוצע אלו שחייבים פחות מ-150,000 ש"ח יועברו למסלול גביה דרך ההוצאה לפועל ולא למסלול שיקום. רוב מי שחייב סכומים כאלה הם אנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, כך שמסלול גביה שלא כולל בתוכו ייעוץ וליווי כלכלי לא יוציא אותם ממצב של חייבים למצב של משוקמים. בנוסף, הליכי חדלות פירעון של יחידים (מתחת ל-150,000 ש"ח) יתנהלו בפני רשם ההוצאה לפועל. כך, לפי הצעת החוק, רשם ההוצאה לפועל מחליף הן את בית המשפט והן את הממונה. בנוסף, לפי הצעת החוק מי שינהל את הישיבות לגיבוש הסדר תשלומים וכן יערוך את הבדיקה על בסיסה יקבע צו השיקום, יהיה "נציג הרשם" שהוא עובד מערכת ההוצאה לפועל או גורם פרטי.
בעייתיות הסעיף הזה טמונה בכך שההוצאה לפועל היא גוף גובה, שלא יודע להיות גוף משקם ואין לעובדיו את הכלים לכך. לדברי עו"ד שלו, "העברת הליכי חדלות פירעון, בעיקר משיקולי יעילות ושיקולים כלכליים, למערכת שהיא מוטת גבייה במהותה ובהגדרתה, תוביל לפגיעה ואפליה לרעה של חייבים בכלל וחייבים מעוטי הזדמנויות בפרט."
לדברי שלו, דבר נוסף שיש להסדיר במסגרת החוק הוא נושא הקיום בכבוד, בתוך מסגרת השיקום ואחריו. כלומר – כמה כסף נשאר לאדם כדי להתקיים. סוגיה זו נוגעת בשני גורמים מרכזיים והם דירת המגורים ומשך ההליך. נכון לעכשיו, דירתו של החייב נלקחת ממנו על פי חוק. לדברי שלו "דירת מגורים היא נכס בעל משמעות כלכלית כבירה, בפרט בשוק הדיור הישראלי נעדר הרגולציה. אך לא פחות מכך, היא ביטוי לכבוד האדם". שלו מדגישה כי ישנו קשר הדוק בין ההגנה על דירת המגורים ובין זכותו של החייב לדיור הולם ולקיום בכבוד וזאת מכיוון שבנסיבות מסוימות, מימוש דירת המגורים עלול להותיר את החייב ואת התלויים בו ללא פיתרון דיור הולם וללא יכולת להעמיד לעצמם פיתרון דיור הולם, תוך פגיעה בלתי נסבלת בכבוד ובצלם האנוש של החייבים. בנוסף, רבים מהחייבים חוששים מכך שתילקח מהם דירת המגורים ולכן לא פונים להליך של חדלות פירעון. עוד מציינת שלו כי ההגנה על דירת המגורים תבטיח מטרה נוספת של הצעת החוק, שיקום חייו של היחיד וחיי התלויים בו מבחינה כלכלית, מכיוון שבנסיבות מסוימות, לקיחת דירת המגורים עלולה להוביל להתדרדרות במצבו הכלכלי של החייב, ולהותירו עם הכנסה שאינה מספיקה לתשלום שכר דירה.