לו הייתי ציפור,

הייתי מגביהה עוף עד קצה גבול היכולת

אל מבעד לענני הנוצה והכבשים,

ולוחשת לאלוהים באוזן –

את כל הבקשות והחלומות של האנשים.

 

לו הייתי ציפור הייתי דוֹלה לכולנו ממעיין הנעורים –

חִיּוּת בלתי נדלית – חיים!!

 

לו הייתי ציפור הייתי מתארת לכולם

איך נראה מלמעלה העולם.

הייתי מזהירה מתאונות דרכים,

מלווה ילד וילדה החוצים כבישים.

הייתי אוזרת עוז וקופצת לכותל לפעמים

מאזינה לתפילות הרב והמואזין,

וכמובן, באותה הזדמנות מגלה

היכן השבויים והנעדרים. 

 

לו הייתי ציפור הייתי עוברת בכל הגנים

ומשאירה לכל עולל שק מלא בממתקים.

 

לו הייתי ציפור, אולי החסידה עצמה,

הייתי דואגת להגברת הילודה.

 

לו הייתי ציפור הייתי נושאת עלה של זית

והשלום היה שוכן בכל בית.

 

לו הייתי ציפור הייתי פורשת חסות

על כל אביון, נזקק והומלס

ולא מחכה לתרומות ולנס.

הייתי מפזרת על חסרי הבית, שעה שהם ישנים,

מטבעות אך לא של כסף אלא של חיים חדשים.

 

לו הייתי ציפור הייתי אפילו מנסה באנג'י לפעמים,

משתתפת במרוץ למיליון עם חבריי הציפורים.

 

לו הייתי ציפור הייתי מחלקת קופונים

לשיעורי טיסה חינם – מעל העננים.

אולי הייתי מגיעה לירח לגלות חיים חדשים

וגם יוצרת קשר עם חוצונים;

מספרת שאצלנו טוב יותר ושיבואו לבקר לפרקים.

 

לו הייתי ציפור הייתי קופצת

מעל גגות ומגדלים –

לא חלילה מתאבדת,

אלא משפרת כושר, מפתחת שרירים.

הולכת לשיעורי זמרה לפיתוח הקול,

עומדת על רגל אחת, על קצות אצבעות –

מתאמנת לקראת שיעור בלט עם הבנות.

רוב היום הייתי מבלה בדמיון מודרך,

אחר כך הולכת לעשות שמח בגן, לגיל הרך.

 

לו הייתי ציפור הייתי מצטרפת ללהקת "פנויים פנויות"

הייתי חגה בשמים מחפשת לי בן כנף לחיות,

ויחדיו היינו בונים הרבה קִנים

כי כיום מהשכרה של נדל"ן מהר מתעשרים.

 

הייתי יוצאת בהצעת חוק כנגד כל הציידים –

דורשת בתוקף להחרים את כל הרובים.

והייתי מבקשת שבאופן קבוע בין ארבע לשש 

השכן העיראקי שלי – לא ישחק שש-בש.

 

לו הייתי ציפור הייתי מפזרת סלוגנים

על גגות הבתים;

על אמת, שמחה ואהבה בין אנשים.

הייתי עושה מדיטציה על צמרות העצים

והמנטרה שלי הייתה:

"לא לשים בסל אחד את כל הביצים".

 

לו הייתי ציפור הייתי מלווה את הלוחמים במלחמתם,

מחזקת אותם ולוחשת להם שאני אִתם.

 

לו הייתי ציפור הייתי עושה בלגן –

הופכת את כל השחור בעולם ללבן.

בכל יום הייתי מפריחה מיליון לבבות

ודואגת לכך שכל האהבות פורחות.

 

לו הייתי ציפור הייתי מקשיבה רוב קשב

לקולות המתים,

שומעת מהם אם כדאי גם כן

להגיע לעולמות אחרים.

 

לו הייתי ציפור, אח! זה היה כיף ונעים

היה לי הכוח לשנות את העולם לפעמים.

 

לו הייתי ציפור הייתי יושבת על אדן החלון

מזמרת שיר מזמור, תהלים –

נושאת תפילה להחלמתם של כל החולים.

 

לו הייתי ציפור הייתי מנהלת שיחות עם אלוהים:

שואלת שוב ושוב, מדוע הוא מיטיב בעולם הזה עם הרשעים?

ולמה אינו מפסיק עם המלחמות והניסויים?

הרי הוא כבר בחר בנו,

ולא, לא נשארו עוד שפנים!!

 

ומדוע הוא לא יכול שנפסיק לכאוב,

ובמקום זאת שנתחיל לכתוב…

 

לו הייתי ציפור הייתי שרה שירי אהבה וגעגועים,

ובטוח גם את "אל הציפור", "הכניסיני תחת כנפך" ואחרים –

חשוב מאוד להיתלות באילנות גבוהים.

 

לו הייתי ציפור הייתי מציירת מלמעלה את היערות והאגמים,

וצובעת מדי פעם את כנפיי בקשת של צבעים.

 

לו הייתי ציפור, הייתם כולכם חשים איך חלומות מתגשמים;

איך העולם משתנה, איך הרעים נעשים טובים,

אין מלחמות, אין יריבים –

וכולם בשלום חיים.

 

לו הייתי ציפור, אתם ואני היינו כחולמים…