"דונלד טראמפ הוא בחירה מסוכנת והרסנית עבור מדינתנו". על הצהרה חריפה זו חתמו 370 פרופסורים לכלכלה מרחבי ארה"ב במכתב שפרסמו בוול סטריט ג'ורנל. "הוא מטעה את הבוחרים, שוחק את האמון במוסדות ציבור עם תיאוריות קונספירציה ומעודד אשליות על פני התמודדות עם המציאות", נכתב.

תוכנו של המכתב יוצא הדופן, וגם האכסניה שבה בחרו הפרופסורים – העיתון הכלכלי-ימני 'וול סטריט ג'ורנל', אשר קהל קוראיו האופיינו הוא קהילת העסקים – מצביע על מגמה מעורבת בקרב האליטה הכלכלית בארה"ב. מכתב הפרופסורים – בהם 8 זוכי פרס נובל – קורא שלא להצביע לטראמפ, אך אינו מביע תמיכה בקלינטון.

נראה שהמכתב של הפרופסורים עשוי לשכנע קבוצה מאד מסויימת של מצביעים שלא לתמוך בטראמפ – קבוצת האוכלוסייה של לבנים משכילים. בקבוצת האוכלוסייה הזו קלינטון נהנית מיתרון ממילא. אך הפרופסורים, אולי מאחר ולא רצו להימנות על אלו שאינם משמיעים קולם לנוכח הודאות של קטסטרופה מתקרבת, שטחו סדרה של טיעונים אשר לשיטתם פוסלת את מועמדותו של טראמפ לתפקיד נשיא ארה"ב.

מכתב הפרופסורים בוול-סטריט ג'ורנל מבקר את טראמפ על כך שהמעיט בחשיבות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בארה"ב, ופגע באמינותה; על כך שהטעה בוחרים במדינות כמו אוהיו ומישיגן לחשוב כי הירידה במספר משרות הייצור במדינותיהן נובע מהסכמי סחר חופשי עם מדינות (כדוגמת הנפט"א) או בשל התבטלות אובמה בפני הסינים, בעוד שהסיבה המרכזית לירידה במשרות הייצור במדינות אלו, על פי הכלכלנים, היא תהליך האוטומציה והתבטלותן של משרות בהיקף נרחב במפעלים;

עוד מבקרים הכלכלנים את טראמפ על כך ששיקר לבוחרים בדבר הירידה במשכורות במדינות השונות והסיבות לכך. הכלכלנים מציינים כי ישנה צמיחה משמעותית ועקבית בכלכלת ארה"ב מאז שנות ה-80. "אמנם צמיחה זו לא התחלקה באופן שווה בין אזרחי ארה"ב, וזהו נושא לדיון בפני עצמו", כותבים הכלכלנים, "אך גם בעלי השכר הנמוך ביותר מרוויחים כיום יותר משהרוויחו בשנות ה-80".

הביקורת הנוספת של הכלכלנים כנגד טראמפ מתרכזת בכך שלהצהרותיו בנוגע לחידוש הצמיחה וצמצום החוב הלאומי של ארה"ב אין תמיכה בתכניותיו. טראמפ כלל לא פרסם תכנית כלכלית מסודרת, ואם יישם את הצעדים עליהם הכריז בנאומיו הפומביים, הכלכלנים צופים פגיעה בצמיחה ועליה בחוב הלאומי.

במקביל, פרסמו 19 פרופסורים אמריקאים זוכי פרס נובל לכלכלה מכתב תמיכה פומבי במועמדותה של הילרי קלינטון לתפקיד נשיאת ארה"ב. מיעוטם של הפרופסורים חתומים גם על מכתב ההתנגדות לטראמפ. בין החותמים הפרופ' בעל השורשים הישראליים דניאל כהנמן, הפרופ' ג'וזף שטיגליץ, הפרופ' אוליבר הארט זוכה פרס נובל השנה.

במכתב התמיכה הפומבי בקלינטון מציינים הפרופסורים את העובדה שהם עצמם חלוקים ביניהם על חלק נכבד משאלות המדיניות הניצבות בפני ארה"ב – ואכן, חלק מהחתומים מזוהים עם השמאל הכלכלי וחלק עם הימין – ואפילו עם הצעותיה של קלינטון הם אינם מסכימים פה אחד. אך הם שיבחו את יכולתה המוכחת וארוכת השנים לנהל מדיניות המבוססת על עובדות וביקרו את טראמפ על הצעותיו חסרות הבסיס.

בהקשר זה מעניין לציין את תמיכתו של שיטגליץ בקלינטון. שטיגליץ הוא אולי הכלכלן המפורסם והמוערך ביותר אשר ביקר את תהליכי הגלובליזציה. המונח המפורסם "אי-נחת בגלובליזציה" נטבע על ידו, והוא כותרת של ספרו היסודי, המתאר את הפגיעה של הגלובליזציה בחלקים רבים בעולם.

מבין המועמדים, טראמפ הוא זה שהשמיע את קולם של הנפגעים מתהליכי הגלובליזציה בתוך ארה"ב, והביע כוונה לשנות את הכיוון, להגביל את היבוא לתוך ארה"ב ולבטל הסכמי סחר חופשי – כלומר, הסכמים בין מדינות על כך שתוצרתן תסחר ללא הטלת מכסים – לרבות הסכמים ישנים וכאלה המתהווים. קלינטון, לעומת זאת, מזוהה מאד עם תהליכי הגלובליזציה ויש לה חלק מעשי ביצירתם של לפחות חלק מהסכמי הסחר החופשי של ארה"ב. ובכל זאת, שטיגליץ תומך כיום בקלינטון, ולא בטראמפ.

הטיעון של שטיגליץ בעד קלינטון ונגד טראמפ הוא כי אמנם בהתסכלות כוללת הגלובליזציה מזיקה. אך בשלב שבו הכלכלה האמריקאית והעולמית נמצאת אין אפשרות לעצור את התהליך מלכת באופן חד ופתאומי. "ביטול ההסכמים", אם הוא בכלל אפשרי, יביא נזק רב למעמדות הנמוכים בארה"ב, בטווח המיידי ובטווח הארוך. על פי שטיגליץ וכלכלנים שמאליים נוספים, נדרש שינוי מדיניות כולל ופיתוח של מנגנוני צמיחה חדשים ושוויוניים, לפני העברתם מן העולם של מנגנוני הצמיחה הישנים, אף שאלו זורעים אי-שוויון.

בתוך כך, בסוף השבוע האחרון פרסם גם האקונומיסט, המגזין הכלכלי הותיק בעל האוריינטציה הימנית, הנחשב על ידי רבים כמוביל בתחומו, מאמר מערכת בעד קלינטון. בעולם הכלכלי בכלל, נראה כי יש קונצנזוס בעד קלינטון ונגד טראמפ לנשיאות. נראה כי יותר מכל, חוששים בעולם מאי-הודאות לגבי מהלכיו של טראמפ אם ייבחר, אי-ודאות המונעת מאופיו המשתלח כפי שבא לידי ביטוי בקמפיין, אי הרציונליות של טיעוניו הכלכליים וחוסר העקביות של הצעות המדיניות המעטות אותן הציג.

אילו היו הבחירות מתקיימות בקרב כלכלני העולם, התוצאה הייתה ברורה. השאלה, כמובן, נותרת: מה חושבים על כך המצביעים בארה"ב?