שמות, פרק ג'

ההתגלות של אלוהים למשה ליד הסנה הבוער במדבר: 

ה)וַיֹּאמֶר אַל-תִּקְרַב הֲלם שַׁל-נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת-קֹדֶשׁ הוּא:

מעניין – אחרי ספר בראשית, שבו אבות האומה מילאו את ארץ ישראל המובטחת בקברים ומקומות זבח לרוב, מוזכר בפעם הראשונה, איזשהו מקום על כדור הארץ, כמקום קדוש ('אדמת-קדש').

המקום הזה, מוזכר כקדוש ע"י אלוהים ולא ע"י הכרזה או מעשה של אדם.

נקודה למחשבה לכל אלה המקדשים מקומות בארץ ישראל ועושים זאת בשם אלוהים. אלוהים לא צריך "טובות".
כשהוא רוצה להגדיר מקום כקדוש, הוא עושה זאת בעצמו.
אגב, המקום הזה, הקדוש, איננו יודעים היכן הוא, אבל יש שמועה, שבמסגרת הסכם השלום עם מצריים החזרנו אותו למצרים.

———-

אלוהים נותן למשה משימה להצלת עם ישראל, אבל משה, בדומה לאברהם, מקשה על האל. ראשית הוא שואל מי אני שאקח משימה כזו:

 יא)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלהִים מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל-פַּרְעֹה וְכִי אוֹצִיא אֶת-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

גם צנוע וגם בעל אומץ לעמוד מול רצון האל ולהקשות.

אח"כ שואל משה – מה שמך (למעשה מי אתה)?

 יג)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָאֱלהִים הִנֵּה אָנֹכִי בָא אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וְאָמַרְתִּי לָהֶם אֱלהֵי אֲבוֹתֵיכֶם שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם וְאָמְרוּ-לִי מַה-שְּׁמוֹ מָה אֹמַר אֲלֵהֶם:

משה, בלי שום בעיה, שואל את אלוהים, מי אתה?
אני מתחיל לאהוב את האיש הזה.

תשובת אלוהים לשאלה של משה, היא תשובה לכאורה משונה:

יד)וַיֹּאמֶר אֱלהִים אֶל-משֶׁה אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה וַיֹּאמֶר כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְֹרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם:
טו)וַיֹּאמֶר עוֹד אֱלהִים אֶל-משֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל-בְּנֵי יִשְֹרָאֵל יְהֹוָה אֱלהֵי אֲבֹתֵיכֶם אֱלהֵי אַבְרָהָם אֱלהֵי יִצְחָק וֵאלהֵי יַעֲקֹב שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם זֶה-שְּׁמִי לְעֹלָם וְזֶה זִכְרִי לְדֹר דֹּר:

 אומר אלוהים:
1. קןראים לי "אהיה אשר אהיה" – כלומר, השם מעיד על כך שזה ממש לא עניינך משה מי אני באמת.
2. לעם תגיד ש'אהיה' שלח אותך.
3. העם, שלא כמוך, לא יסתפק בזה. לכן, תגיד לעם שאני הוא האלוהים שהתגלה לאברהם, ליצחק וליעקב. אולי זה יזכיר להם מי אני (בכל זאת עברו כמה מאות שנים…).

אז לכל אלה ששואלים – מי זה או מה זה אלוהים – התשובה היא, זה לא משנה!
מה שחשוב זה מה אנחנו נהיה.