בכניסה הצרה מכיוון רחוב טהון לרחוב צ'ילה, בשכונת קריית היובל בירושלים, מסתתרת תמונת עתיד אפשרית לסיפורה של ההתחדשות העירונית בישראל: במעלה ומורד רחוב דו-סטרי צר (שאינו מותאם להיות דו-סטרי) מזדחלות לאורך 250 מטר מכוניות באיטיות לשני הכיוונים. הפקקים אורכים רבע שעה בשעות העומס, והצופרים ממלאים את חלל האוויר.

הרחוב צמוד למגלשת המפלצת האייקונית של השכונה וממשיך דרומה כשלאורכו שורות בתים קטנות, בני 3 קומות לכל היותר, שמאפיינים את השכונה ומאות שכונות שיכון דומות בכל רחבי הארץ. ממערב עומד פרויקט הדסה הקטנה – מפלצת נדל"ן של חברת 'אשטרום' שמורכבת מארבעה חלקים. כל אחד בן 23 קומות, שעומד להיות בית ל-400 משפחות ו-600 כלי רכב שעוד שנה מהיום ייצאו כל בוקר מכניסת החניון הענקית לרחוב הצדדי הקטן – וכל זה בלי שנוסף ולו סנטימטר אחד לכביש, צעצוע אחד לגן או כיסא נוסף לכיתה.

רחוב צ'ילה. יכיל 600 כלי רכב חדשים ביום (צילום: דוד טברסקי)

"יכולים להשתמש בכל מיני מילים מפוצצות עד מחר. אבל זו לא התחדשות עירונית – זה ציפוף עירוני", אומרת ל'דבר' עדי עמית, תושבת השכונה שנאבקת כבר עשור בתוכניות של העירייה למלא אותה בגורדי שחקים, כפי שציוו אותה מנהלי ההתחדשות העירונית בעיר, במחוז ובארץ שהגדירו את קריית היובל, גם אם לא באופן רשמי, כפיילוט ההתחדשות העירוני של המדינה. "צריך לעצור הכול ולהתאפס – אחרת אי אפשר יהיה להמשיך ככה".

העירייה אומרת שהכול בשליטה

אבל במקום שהשכונה נמצאת בו כרגע, קשה להגיד שאפשר לעצור עכשיו. קצב התוכניות והאישורים שמתוכנן ללפחות עוד 5 שכונות ספר של ירושלים, בהן גילה, ארמון הנציב, תלפיות והגבעה הצרפתית, כבר קורם בטון וברזלים בשכונה כמה שנים, ומהווה הצצה להתחדשות עירונית. בעשור הקרוב צפויות להיווצר על שטחן הצפוף של קריית היובל 13 אלף יחידות דיור חדשות שיביאו אותה מיחס צפיפות של 17 אלף אנשים לקמ"ר ל-40 אלף נפש, בדומה לבירת הפיליפינים מנילה, העיר הצפופה בעולם, ו-30% צפופה יותר מבני ברק.

פרויקט הדסה הקטנה ליד מגלשת המפלצת. עדי עמית, פעילה תושבת השכונה: "צריך לעצור הכול ולהתאפס – אחרת אי אפשר יהיה להמשיך ככה" (צילום: דוד טברסקי)

אבל בעוד התוואי הבסיסי של השכונה לא השתנה כמעט מעולם, עיריית ירושלים מכריזה שהכול בשליטה, בתי ספר ייבנו, פארקים יורחבו, ו'יהיה בסדר' היא התחושה העיקרית שמקבלים התושבים שחששותיהם נשמעים במסדרונות קבלת ההחלטות. אבל בסוף 2022, עם כמה אתרי עבודה פעילים שאמורים להוסיף אלפי יחידות דיור ותוכניות שמתפרסמות אחת לחודש ומכריזות על עוד מגדל בדרך, התחושה היא בעיקר של פריצות.

"הלחץ ומצוקת יחידות הדיור מובילים את מקבלי ההחלטות לפתרונות בשוק החופשי", אומרת עמית, "אני לא חושבת שזו שחיתות. הוועדה המחוזית ומנהל התכנון רואים את סך תפקידם בלהוסיף יחידות דיור, הכלים שניתנים להם מוגבלים ועומס העבודה עצום. לכן הם מאשרים בסיטונאות".

עדי עמית. "הלחץ ומצוקת יחידות הדיור מובילים את מקבלי ההחלטות לפתרונות בשוק החופשי" (צילום: דוד טברסקי)

לדברי עמית, היכולת להתנגד לדרישות קבלנים, ולקדם תכנון לא נקודתי אלא בראייה כוללת, כמעט לא קיימת. "המנהלת להתחדשות עירונית, שהיא הכלי העיקרי של העירייה שיש לנו, עוסק בעיקר בהסברה, ואין כלים אמיתיים להתמודד עם הסיפור הזה".

ארבעת בתי הספר היסודיים הלא-חרדיים שמשרתים את השכונה מלאים כבר כיום. תוכניות העירייה אמנם מתכוונות להגדילם, אבל על פי המידע שהגיע לעמית ושותפיה למאבק,  רוב הגדלת הכיתות עוד בשלבי תכנון, ופרויקט להארכת קו הרכבת הקלה, שנבנית בקצה המערבי של השכונה, לא רלוונטי לעשרות המגדלים שיוקמו בתוך השכונה או לאורך הציר העתידי של הרכבת הקלה, שיפעל רק עוד עשור לפחות.

לדברי העירייה, הפתרון לציפוף יהיה קו הרכבת הקלה המוארך. תוואי ההתחדשות העירונית בעיר מתעדף פינוי-בינוי לאורכו של תוואי הרכבת, אבל לפי עמית, מבחינת תשתיות תנועה, הציר הארוך של הרכבת הקלה שיוצא מהר הרצל לכיוון בית החולים הדסה עין כרם יוכל לתת מענה לתוספת של מקסימום 10,000 יחידות דיור לכל דרום מערב העיר.

פרוייקט הדסה הקטנה. יוכל לבדו לאכלס בית ספר וכמה גנים, אבל אלה לא נבנים (צילום: דוד טברסקי)

"מאשרים ולא בודקים, כי אין איך לבדוק", אומרת עמית. "אין מנגנון הדרגתי שיודע לתכלל את הגדילה של יחידות הדיור בהתאם לשאר הדברים". כבר כיום אושרו 6,000 יחידות דיור בקריית היובל ובקריית מנחם, ועוד יותר מ-5,000 יחידות דיור ברכס לבן – שכולן ממוקמות לאורך הציר החדש.

עד שנת 2040 אמורות להתווסף לאזור כולו עוד אלפי יחידות דיור. "המצב כפי שהוא פוגע ביכולת של התושבים לפעול. כשאין לך שלבי ביצוע, אתה לא יכול לבוא לעירייה ולהגיד: 'עצרו. פה לא ייבנו יותר מ-1200 יחידות דיור כל עוד לא תהיה רכבת קלה ובית ספר'. כל מה שיש כאן זה: תבנו ותתרגלו".

10 מנופים בונים למגורים, אף אחד לא בונה בית ספר

"קריית היובל היא שכונת בלון", אומר דרור קוך, תושב השכונה ופעיל מרכזי במאבק. "הבלון הוא השכונה, וחוט שהוא הכביש הראשי שמוציא ומכניס אליה אנשים. מה עושה העירייה? מנפחת את הבניינים לגובה, אבל התשתיות, החל מהכבישים הצרים ועד למוסדות החינוך, נשארים כמעט כפי שהם".

דרור קוך. "העירייה מנפחת את הבניינים לגובה, אבל התשתיות, החל מהכבישים הצרים ועד למוסדות החינוך, נשארים כמעט כפי שהם" (צילום: דוד טברסקי)

לטענת התושבים, קצב הבנייה של יחידות הדיור כבר גבוה, למרות טענות העירייה, שמשדרת עסקים כרגיל. רק פרויקט הדסה הקטנה, על 500 יחידות הדיור שלו, שמשווק במיוחד למשפחות צעירות, יכול למלא בית ספר יסודי קטן וכמה גנים, אבל בעוד העין רואה כ-10 מנופים עומדים בשמי השכונה – אף לא אחד בונה בית ספר.

העירייה מבטיחה שמענה חינוכי ל-800 יחידות דיור כבר נמצא בדרך, אבל מבט מעמיק יותר במסמך שהוגש לאחרונה לוועדה מראה שאין עוד מקומות לבתי ספר חדשים, וגם אם ירחיבו את הקיימים, אין מקומות שניתן לפנות אליהם זמנית את הילדים. באחד מבתי הספר המרכזיים בשכונה, חלק מהילדים כבר לומדים באוהל.

"השכונה תהפוך לסלאמס, אנחנו צועדים לשם בעיניים פקוחות"

בחודש שעבר העיר ירדה למדרג סוציו-אקונומי 2. העירייה הוציאה הודעה מיוחדת שבה היא מבקרת בחריפות את תמונת המצב, בנוסח "ללא תושבי מזרח ירושלים והחרדים, מצבנו טוב". אבל קוך, יליד השכונה, שבע מכותרות רבות על מתחי חרדים-חילונים ומזהיר מפני הפשטות פופוליסטיות. "זה קודם כל עניין כלכלי – לתחזק מגדל עולה בין 750 ל-900 שקלים בחודש לדייר. זה מכניס מאבקים מול דיירים. הם לא מוכנים או יכולים לשלם סכומים כאלה. לפעמים דיירים גם עוזבים בניינים – אנשים רוצים מגדל כי זה רחוק מהרעש בשכונה וזה יוקרתי, הם לא מתחילים לחשוב אפילו על הבעיות".

"זו שכונה הטרוגנית עם ריבוד מעמדי רחב – אחיות, מורות, מאבטחים, ועצמאים גרים אחד לצד השני", אומרת עמית. "בשלב הראשון המחירים ימריאו פה לשמיים, אז כל האוכלוסיות האלה יידחקו הצידה. אחר כך, אם הצפיפות המתוכננת אכן תמומש ואף אחד לא יוכל לגור פה, ומי שכן יגור – יגור בלית ברירה – השכונה תהפוך לשכונת מגדלי סלאמס מוזנחת כי לתושבים לא יהיו האמצעיים לתחזק את המגדלים והסביבה שלהם. לצערי אנחנו צועדים לשם בעיניים פקוחות".

עיריית ירושלים: "הצפי ל-10 שנים הקרובות הוא תוספת של עד 8,000 יחידות דיור חדשות בקריית היובל ולא 13 אלף כמתואר. מדובר כרגע בתחזיות בלבד ולא בנתונים סופיים, ועל כן הוחלט להמשיך לעדכן את הנתונים ואת המענה מדי שנה. זאת כדי לוודא שיינתן שירות מצוין לכל דיירי יחידות הדיור המתוכננות. במסגרת ההחלטה של הוועדה המחוזית תהיה התייחסות גם לשלביות ביצוע.

"באשר למגבלת קומות, המדיניות הכללית בירושלים היא לבנות לגובה בצירי הרכבת הקלה, מתוך הבנה שזהו כלי מרכזי להתמודדות עם צפיפות רבה לצד שמירה על כמה שיותר שטחים פתוחים. במקרים שבהם יש תרומה ציבורית משמעותית או במקרים שבהם יש צורך שמאי בתוספת קומות, הנושא נבחן לגופו של עניין.

צומת הרחובות טהון-צ'ילה בירושלים. ברקע: מתחם שדרת היובל (צילום: דוד טברסקי)

"בדיון שנערך בוועדה המחוזית, הציג צוות תוכנית אב לתחבורה גם את נושא הקיבולת של הרכבת הקלה, כמערכת שלמה של רשת רכבות קלות בעיר והמענה שהיא עתידה לספק. במסגרת התוכניות המקודמות מוקצים גם שטחים חדשים לשטחים ציבוריים פתוחים, לצד שדרוג שטחים קיימים משמעותיים, כמו פארק האסבסטונים.

"בימים אלה נערכים דיונים בוועדה המחוזית בעניין עדכון תוכנית יובלים-גנים, לאחר דיון והחלטה בוועדה המקומית. הדיונים מתמקדים בנושאי הצפיפות, פרוגרמה לצורכי ציבור, שטחים פתוחים, תחבורה והליכתיות. הוועדה המחוזית כבר קיימה דיון אחד, ודיון שני מתוכנן ל-19 בדצמבר. לאחר מכן, תגובש החלטה המתייחסת לכל הסוגיות".