המחירים הגבוהים של הטלוויזיה הרב-ערוצית הולידו באוצר את הרעיון להפריט את מערך שידורי "עידן פלוס" המוגדר ככושל. מטרת ההפרטה, המתוכננת להתבצע בחקיקה דרך חוק ההסדרים הנוכחי, היא להגביר את התחרות ולהוריד את המחירים. מנגד נשמעות טענות כי הפגיעה ביוצרים המקומיים כמעט ודאית, והתועלת לציבור הרחב במהלך ההפרטה מוטלת בספק, בשוק שהולך ונוטה לכיוון האינטרנט. המספרים מעידים שהתכנית ההפרטה פשוט אינה כלכלית. למרות אלו, יו"ר וועדת הכלכלה, ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) בחר לתמוך בעמדת האוצר.

"המחירים של הטלוויזיה הרב ערוצית בישראל בשמיים, ולכן הרפורמה חייבת לעבור ולא יעזור בית דין, ולא כבלים ולא לוויין. הרפורמה תעבור כי אנחנו לא יכולים לצאת נגד הציבור ששלח אותנו לעשות את הכי טוב עבורו", כך גיבה אתמול (חמישי) ח"כ כבל את יוזמת האוצר להפרטת מערך שידורי "עידן פלוס" בדיון הראשון שהתקיים בנושא בוועדת הכלכלה. נציגיהם של כל איגודי היוצרים שהשתתפו בדיון הביעו מחאה עזה על כך שהמפעיל החדש לא יחויב לרכוש תוכן מקומי לשידור, כך על פי טיוטת החוק שבחוק ההסדרים. חברות הכבלים – HOT ו-YES – מחויבות לשלם 8% מהכנסותיהן לטובת רכש של תוכן מקומי. אך המיזם הרב-ערוצי של "סלקום" נוגס בהכנסותיהן ומביא להפחתת הסכום המועבר לטובת רכש זה.

רכז התקשורת באגף התקציבים באוצר, אסף וסרצוג, הציג את עמדת המשרד לגבי דואופול YES ו-HOT: "כשאין תחרות התמריץ של החברות לבצע השקעות מצומצם, התמריץ להוריד מחירים לא קיים וקשה להגיע לשיווי משקל מתואם. אין באמת תחרות על מגוון של מוצרים. יש מוצר אחד, עם רמת מחירים קבועה עם שינויים לכאן ולכאן". שירה גרינברג, סגנית ממונה על תקציבים הסבירה בפשטות: "כשיש תחרות רבה, אז היא גורמת לשיפור השירות ללקוח".

ח"כ עיסוואי פריג' (מרצ) אמר בעקבות דברי פקידי האוצר, "יש לי תחושה שמורחים אותנו וזו אחיזת עיניים גדולה". בתגובה לכך ננזף על ידי יו"ר הועדה כבל. אבל ייתכן כי הצדק עם פריג', שכן לא הוצג הסבר מדוע יש צורך להפריט את המערך ואיזו תועלת תצמח מכך.

ח"כ איתן כבל. תומך בהפרטה. צילום: יונתן זינדל פלאש 90

לפי גרסת האוצר, ל-HOT ו-YES יש רווחיות עודפת בגלל הדואופול, המחזיק ב94% מהלקוחות בשוק. חרף הריכוזיות המובהקת, ב-2015 YES הציגה רווח תפעולי קטן, וזאת על אף דמי מנוי לא זולים של 233 ₪ בחודש. הוט, סלקום ופרטנר ביחד הרוויחו 64 מליון ₪ כאשר מדובר ברווחים על כלל הפעילות – טלוויזיה, אינטרנט, סלולר, ומכירת ציוד קצה. הכנסותיה הצנועות של YES אינן מדאיגות, כנראה, את בעליה בחברת "בזק" ו"יורוקום" (שתיהן בבעלות איש העסקים שאול אלוביץ'). בזק גרפה 97% מהרווחים בשוק התקשורת בשנת 2015, שהסתכמו ב1.7 מיליארד שקלים.

לסלקום יש 100,000 לקוחות במיזם הרב ערוצי המוזל שלהם, ועוד כ-160,000 משקי בית מחוברים לשידורי עידן +, המשדרים אך ורק שידורי רדיו דיגיטלי ומספר ערוצים מוגבל – ערוץ 1 , ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 23, ערוץ 33 וערוץ הכנסת, שלא יכול להתחרות כעת בשידורי הכבלים הלוויין. ישנם עוד כ120,000 משקי בית הקולטים שידורי לווין זרים, בערבית או ברוסית.

מאות מליוני שקלים במתנה ומכה ליוצרים

בדיון שהתקיים בוועדת הכלכלה אתמול נזרקו לאוויר שני מספרים בפער גדול לגבי השקעות שביצעה המדינה עד כה בתשתיות "עידן פלוס". וסרצוג מהאוצר נקב במספר 130 מליון ₪, כאשר יפעת פרסטלניק, יו"ר איגוד המפיקים נקבה במספר 270 מליון ₪, תוך שהיא מכלילה גם את עלות הממירים שרכש הציבור מכספו הפרטי.

כך או כך, תכנית ההפרטה לא תחייב את המפעיל החדש לרכוש את התשתיות, והוא יזכה להשתמש בהן בחינם. אסף אמיר מאיגוד המפיקים הסביר: "כולם יודעים מה זה אומר – לרסק את הגופים הקיימים. אמנם יש דואופול והמחירים הם מאוד גבוהים, וצריך לטפל בזה אבל לאיזה כיוון? גם את ערוץ 2 הולכים לפצל. אף גוף לא יהיה חזק כלכלית. אני כמפיק וותיק לא רואה את עתידי בתחום כי שוק ההפקה העצמאי מתרסק".

הרגולציה הקיימת מחייבת את HOT וYES להשקיע 8% מהכנסותיהם מטלוויזיה רב ערוצית ברכישת תוכן מקומי. החשש שהביעו איגודי היוצרים בדיון הוא שאם השוק יחולק ליותר מתחרים המקבלים מהמדינה פטור מרכישת תוכן, תקציבי ההפקה בישראל יקטנו משמעותית.

פרסטלניק אמרה: "אם ייכנס מפעיל רביעי ללא מחויבות רגולטורית, זה אומר שהמחויבות של HOT ו-YES  תרד, לא יהיה פאודה, לא יהיה זגורי, אנחנו נלך הביתה." כבר עכשיו מדווחים איגודי היוצרים על ירידה של 22 מליון ₪ בשנה במחויבות התוכן המקומי של הדואופול, בגין הירידה במספר משקי הבית המחוברים לHOT ו-YES. האיגודים תבעו בדיון לחייב את המפעיל החדש לרכוש תוכן מקומי גם הוא, אך לא התנגדו לעצם הרעיון של ההפרטה.

התשובה הנצחית: הפרטה

הצעת האוצר היא להעביר את הפעלת השירות הניתן כיום על ידי הרשות השנייה, של הפצת שידורי "עידן פלוס", תוך אישור למפעיל שייבחר במכרז להוסיף ערוצים בתשלום, וכן להעניק לו פטור מהשקעה בתוכן מקומי למשך שלוש שנים ועד שיגיע לנתח שוק של 10%. ביחד עם תיקונים נוספים אשר מתוכננים באוצר, כמו הסרת חסמים כלפי הפצת השידורים באינטרנט ואילוץ מפיקי ערוצי הספורט להימנע מבלעדיות, באוצר סבורים שתוכל להיווצר תחרות אפקטיבית שתוריד מחירים, כאשר למפעיל החדש יהיה חופש מוחלט לרכוש תכנים מחו"ל או מהארץ ולהפיק בעצמו ערוצים – כפי שעושות YES וHOT או לרכוש זכויות שידור לערוצים קיימים.

אך כשבוחנים את הנתונים עולות מהצעה זו כמה מגרעות בולטות – במדינת ישראל יש 2.2 מליון משקי בית.  מנכ"ל יס, רון איילון, ציין כי ליס יש 616 אלף לקוחות, להוט 820 אלף, לסלקום 100 אלף ול"עידן פלוס" 160 אלף. שאר משקי הבית אינם רואים טלוויזיה, או שנסמכים על מגמה גוברת של צריכת שידורים אך ורק דרך רשת האינטרנט כולל צריכת תוכן פירטי מבלי לשלם תמורתו.

מגמה זו, של מעבר לאינטרנט, מסתמנת כמגמה המובילה בשוק. מנתוני הלמ"ס עולה ששיעור משקי הבית המחזיקים במנוי לכבלים או לשידורי לוויין ירד בין השנים 2003 (70.6%) ל 2015 (59.2%) ביותר מעשרה אחוזים – מספר נמוך משמעותית מהערכת החברות עצמן. באותו הזמן עלה מספר משקי הבית המחוברים לאינטרנט מ-30.8% ל-74.3%. זוהי דרמה שמשנה את כל השוק התקשורת, הפרסום ויצירת התוכן, ועלולה למוטט את היצירה המקומית.

באוצר מתעלמים מכך שישראל היא שוק קטן במונחים עולמיים וחלוקת השוק למספר מתחרים פוגעת בייתרון לגודל, וכך התחרות יכולה להוביל לשידורים ירודים יותר במקום לשיפורים המקווים. לו האוצר היה בוחר להוסיף מתחרים בשוק משגשג וחזק, ייתכן שהייתה בכך היתכנות כלכלית. כאשר מדובר בשוק ששורד בקושי רב, מדובר במתכון להתמוטטות.

בתנאים כאלה, התרחיש הסביר הוא כי מי שיזכה להפעיל את שירות "עידן פלוס" במתכונתו הפרטית לא יראה מכך רווח כלכלי והתשתית תועבר, בסופו של תהליך, לאחד מהענקים השולטים בשוק ממילא. דוגמא לתהליך מן הסוג הזה ניתן לראות במה שקורה כיום בשוק הסלולר, שם המתחרים שנכנסו לשוק בסערה עברו ועוברים אט אט לשליטת הענקים ששלטו, ושולטים, בשוק.

היסטוריה של החלטות כושלות

כשנכנסו שידורי הכבלים לישראל בראשית שנות ה-90 הוקמו 5 חברות איזוריות שפרסו תשתית ויצרו לוח שידורים נפרד. החברות לא התחרו זו בזו, אלא תפקדו כמונופולים מקומיים. לאט לאט הסתבר שאין להם מודל כלכלי סביר, ומשרד התקשורת אישר להן להתאחד זו עם זו עד שנוצרה חברת HOT, במקביל לכניסה שידורי הלווין באמצעות חברת YES.

בחברת HOT היו לא מעט שנים קשות. HOT נהנית גם מרווחים בתחום אספקת תשתית האינטרנט, היותה ספקית אינטרנט ומפעילה סלולרית, שביחד עם העלאות מחיר, מאפשרות ליצור ביחד קבוצת תקשורת רווחית. לא מיותר להזכיר כי HOT ידועה בנקיטת מדיניות קשה וערמומית נגד נסיונות העובדים להתאגד, כאשר חלק ניכר מעובדיה הועבר למיקור חוץ. עוד נקודה שחורה ברקורד של HOT היה הסירוב לעמוד בתנאי הרשיון שלה, כך שעשרות יישובים קטנים בארץ, בייחוד במגזר הערבי, אינם מחוברים לתשתית הכבלים כלל. כלומר, גם YES וגם HOT מתקיימות כלכלית בקושי רב, ורק בזכות היותן חלק מקבוצות תקשורת בעלות ערוצי רווח נוספים.

הרעיון מאחורי שידורי "עידן פלוס", היה ליצור אלטרנטיבה בחינם למספר מצומצם של ערוצי שידור ישראליים, בעיקר במקומות שבהן התשתיות של HOT ו-YES לא מגיעות אליהן (אף שהן אמורות להגיע, כאמור). על פי הרעיון המקורי של "עידן פלוס", מספר הערוצים שהוא מציע (שישה כיום: ערוץ 1, ערוץ 2, ערוץ 10, ערוץ 33 המשדר בערבית, ערוץ הכנסת ו"החינוכית") היה אמור להתרחב. אך הערוצים שמועמדים להצטרף לשירות (ערוץ 9 ברוסית, HALA TV בערבית, או ערוץ 20 למורשת יהודית וערוץ המוסיקה 24) לא מעוניינים לשלם את עלויות הפצה ולכן נמנעים מכך.

השידורים הדיגיטליים היו אמורים להוות חלופה איכותית וזולה לשידורים מיושנים אנלוגיים וגם חלופה לכבלים וללווין, אלא שהשידורים רצופים בהפרעות קליטה באיזורים שונים בארץ, ולכן רק 160,000 משקי בית, בהערכה, קולטים שידורים אלו. מיזם סלקום TV, לו יש 100,000 לקוחות, מציע חבילת ערוצים מצומצמת ומוזלת דרך רשת האינטרנט לצד קליטת 6 הערוצים הפתוחים המשודרים במסגרת עידן. הכוונה לבצע הפרטה של שירות "עידן פלוס" עלולה לפגוע בכלל השחקנים הקיימים, וספק אם היא בת קיימא.