שמות, פרק יז'

החצי הראשון של הפרק הוא חזרה נוספת על מה שכבר קרה – עם ישראל צמא למים במדבר ומתריס בפני משה שעדיף היה שלא יצאו כלל ממצרים:

ג)וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל-משֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת-בָּנַי וְאֶת-מִקְנַי בַּצָּמָא:

משה פונה לאלוהים. אלוהים עושה נס ומים יוצאים מהסלע.

ו)הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל-הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשֹ כֵּן משֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְֹרָאֵל:

———-

אבל אז יש תפנית! אחרי שהעם ראה שיש מים, מגיע עמלק ותוקף את העם.

משה לא פונה לאלוהים, וזה חידוש.

משה מאמין בכוחו של העם להתמודד עם עמלק לבד, בכוחות עצמו (+ מטה אלוהים):

ח)וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם-יִשְֹרָאֵל בִּרְפִידִם:

ט)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר-לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל-רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלהִים בְּיָדִי:

יש כאן כמה אלמנטים מנהיגותיים של משה:

• הוא לא פונה לאלוהים. בכך הוא מעביר לעם תחושה של ביטחון עצמי.
• הוא ממנה מפקד למבצע – יהושע. המפקד מקבל גיבוי מלא ממשה. משה נותן לו את המנדט לבחור אנשים ראויים להילחם אבל מדגיש שהבחירה אינה עבור יהושע אלא עבור שניהם: 'בחר לנו אנשים…' – כלומר, ההחלטות שלך הן, ואני משה מגבה אותך כאילו היו שלי.
• משה מבטיח ליהושע שהוא יהיה איתו לאורך כל הקרב. הוא יהיה בראש הגבעה, כך שתמיד יוכל יהושע לראות אותו ואולי גם לקבל הנחיות, משום שמשה יהיה במקום גבוה ממנו.
• גם העם יראה כל הזמן את משה ולכן האחריות של משה כמנהיג ברורה והוא אינו יכול להסתתר בתום הקרב מאחורי הגנרלים שלו.
• משה גם גבוה וגם נגיש וגם שותף מלא באחריות.

ולבסוף – כשישראל מנצח בקרב, המספר נותן את הקרדיט ליהושע:

יג)וַיַּחֲלשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת-עֲמָלֵק וְאֶת-עַמּוֹ לְפִי-חָרֶב: 

בעיני – האלוהים במקרה הזה הוא האמונה של עם ישראל בכוחו הניתן לו ממנהיג ראוי.

המלחמה בעמלק אינה מלחמה באויב חיצוני אלא מלחמה פנימית של העם להאמין בכוחו.

לצערי, עם ישראל גם היום, מתלכד רק למול איום חיצוני, וכאשר כזה איננו, לא מהססים יהודים לכנות יהודים אחרים בכינוי "עמלק".