בחמש השנים האחרונות נרשם גידול של 17% במספר הפונים והפונות לסיוע בנוגע לתקיפה מינית, כך על פי נתונים שמפרסם היום איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית. על פי הנתונים, בשנת 2015 פנו למעלה מ-9,000 אנשים למרכזי הסיוע, כש-24% מכלל הפניות למרכזי הסיוע היו בגין פגיעה בתוך המשפחה. 5,887 תיקי עבירות מין נפתחו ב- 2015 במשטרת ישראל, במחצית מהם הנפגעים היו קטינים. הנתונים יוצגו היום בכינוס של הוועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים.

מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אורית סוליציאנו, הסבירה כי "למרות המודעות החברתית הגוברת בשנים האחרונות למגפת האלימות המינית – המציאות בשטח עדיין קשה. העובדה כי שיעור כה גבוה מהנפגעים הם קטינות וקטינים חייב לעורר צעקה ציבורית. קטינות וקטינים הנם חסרי ישע, והדבר מחייב את כל המערכות להבין כי יש לעשות מהלך רחב היקף כדי להגביר את ההגנה עליהם – להעלות מודעות לנושא במערכת החינוך, לדרוש כי כל איש מקצוע בתחומים הרלוונטיים יקבל הכשרה ייעודית, וגם להעלות מודעות בקרב הורים לנושא". לדבריה, על שולחנה של הממשלה מונחת כיום הצעה לתכנית לאומית למניעת אלימות מינית, המחכה לאישור תקציבי של משרד האוצר. "ללא תקצוב הולם לקדם תכנית לאומית ימשיכו אלפי ילדים להיפגע מדי שנה ולשלם מחיר כבר לכל אורך חייהם".

רובו הגדול של התקיפות- מאדם מוכר

על פי נתוני מרכזי הסיוע, 88% מהתקיפות נעשו על ידי אדם מוכר לנפגע/ת, כשב-27% מהמקרים הפוגעים הם הורים או בני משפחה ו-10% נוספים הם בני זוג. 25%  מהפוגעים הם שכנים או מכרים. 13.6% נפגעו על ידי קולגות או ממונים במקום העבודה. כשמדובר בפגיעה בילדים,  90% מהתוקפים שפגעו בילדים בגילאי 0-12 היו מוכרים להורי הנפגע.

מתוך דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. גרפיקה: דבר ראשון

מבחינת חלוקה על פי מין וגיל, 87% מכלל הפניות מדווחות על פגיעות בנשים, 12.4% מדווחות על פגיעות בגברים, 0.6% (24 פניות) מדווחות על פגיעה בא.נשים על הקשת הטרנסית, 60% מהפונים נפגעו כקטינים, 54.5% מהטרנס* נפגעו כבוגרים, לעומת 43% מהנשים ו20% מהגברים.

סויצליאנו מוסיפה, "דבר נוסף שבולט בשיח, הוא חוסר אמון למתלוננות. לאנשים קשה להאמין שיש כל כך הרבה תקיפות מיניות ואחד המנגנונים שלהם להתמודד עם זה הוא האשמת הקורבן".

בחלוקה על פי סוג הפגיעה, 37% מהפניות דיווחו על אונס וניסיון אונס, ו17% מהפניות דיווחו על הטרדה מינית. 22% דיווחו על גילוי עריות (10% על ידי הורה ו-12% על ידי בן משפחה אחר). 61% מהפניות עד גיל 12 דיווחו על גילוי עריות, 11.1% מהפניות על פגיעות של בני נוער דיווחו על תקיפה מינית קבוצתית. עלייה גדולה במיוחד של 80% נרשמה במספר הדיווחים על הפצת תמונות ללא אישור (134 בשנה שעברה, 248 השנה).

אחד הנתונים המשמעותיים שעולים מהדוח, עוסק בשיהוי בדיווח או בשם אחר, עדות כבושה, כמה זמן עובר מהתקיפה עד שהנפגעת מתלוננת או פונה למרכז סיוע. על פי הדוח, 52.4% מהפגיעות עד גיל 12 מדווחות רק עשר שנים או יותר לאחר הפגיעה, ורוב הנפגעות הבוגרות יפנו למרכז הסיוע רק כחודש מעת הפגיעה. רק  כ-20% מהנפגעות מעל גיל 12 יפנו למרכז הסיוע תוך שבוע מהפגיעה. נתון זה מעיד על הקושי הגדול הכרוך בדיווח על פגיעה מינית, ומחדד את הבעייתיות שבתגובות המאשימות את המתלוננות בכך שלקח להן זמן רב מידי לפנות לסיוע.

מתוך דוח איגוד מרכזי הסיוע לנפגעי ונפגעות תקיפה מינית. גרפיקה: דבר ראשון

סוליציאנו, מתייחסת לנתון הזה, "רואים שהרבה פניות למרכזי הסיוע הם מקרים קשים שהיו בילדות שנפתחים אחרי הרבה שנים, לא פעם שחלה עליהם התיישנות. מפכ"ל המשטרה שאמר בעקבות פרשת ריטמן שהוא 'לא מבין למה המתלוננת כבשה את דבריה במשך 5 שנים', אפשר לראות מהנתונים כמה זמן לוקח להן לפנות אלינו והמשמעות של זה, שעדיין לגורמים רבים במערכת אכיפת החוק אין את הידע לגבי העניין הזה של עדות כבושה, שיהוי בדיווח וחובתם כן להכיר במידע".

על פי נתוני המשטרה, בשנת 2015 הוגשו 5,887 תלונות במשטרה על תקיפה מינית, והוגשו 956 כתבי אישום, חלקם על בסיס תלונות שהוגשו בשנים קודמות. לפי נתוני הפרקליטות – בשנת 2015 נפתחו בפרקליטות 3,697 תיקים בחשד לעבירות מין ו-388 תיקים בחשד לעבירת הטרדה מינית. ב-2015 הסתיים הטיפול ב-672 תיקי עבירות מין וב-19 תיקי הטרדה מינית שהתנהל בהם הליך שיפוטי. בשנת 2015 הסתיים הטיפול בתיקים הקשורים ל-702 כתבי אישום בתיקים של עבירות מין ובתיקים הקשורים ל-19 כתבי אישום בתיקי הטרדה מינית. בשנת 2015 נסגרו בפרקליטות ללא הגשת כתב אישום 3,158 תיקי עבירות מין. בנוסף, 400 תיקי הטרדה מינית נסגרו בפרקליטות ללא הגשת כתב אישום.

סוליציאנו מתייחסת לקשר בין המשטרה והפרקליטות למרכזי הסיוע, "אחד הדברים שרואים בשטח זה שאין מספיק הפניות למרכזי הסיוע מהמשטרה. זה שירות שממומן חלקית ע"י המדינה וצריך שהמערכות ידעו שהם צריכים להפנות".

איגוד מרכזי הסיוע הוקם בשנת 1990 כארגון גג של תשעה מרכזי סיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. איגוד מרכזי הסיוע הוא הארגון היחיד בארץ שפעילותו ממוקדת במאבק באלימות מינית נגד נשים, ילדים וגברים. יש 9 מרכזי סיוע ברחבי הארץ- גליל-גולן, חיפה, מרכז סיוע לנשים ערביות, השרון, ת"א, השפלה, מרכז סיוע נגב, ירושלים, מרכז סיוע לנשים דתיות. בנוסף יש קווי סיוע לגברים ולגברים דתיים.

 מספרי הטלפון של קווי החירום: 1202 לנשים, 1203 לגברים.