החדשות הטובות מבחינת אלו אשר ביתם נפגע בשריפות שהשתוללו כאן בשבוע האחרון הן שקרן הפיצויים, אשר ממנה אמור לבוא הפיצוי על פי דברי שר האוצר משה כחלון, מלאה בכסף.

בשנים האחרונות צמחה קרן הפיצויים בצורה לא טבעית. בסוף 2010 היו בקרן 2.4 מיליארד ש"ח, ובסוף 2015, היא עמדה על סכום גבוה כמעט פי ארבע: 8.3 מיליארד שקלים. ההערכות הראשוניות של הנזק מהשריפה נאמדות בכחצי מיליארד שקלים, כך שכסף איננו הבעיה במקרה זה. אך כדאי לעמוד על מספר נקודות משמעותיות.

הקרן צמחה בצורה כה מרשימה בשנים האחרונות מסיבה בעייתית, בלשון המעטה. היא משמשת כמעין מסלקה של כסף של המדינה אשר נמנעת מלהכניסו לתוך תקציב המדינה. על פי חוק, קרן הפיצויים מורכבת מ-25% ממס הרכוש שמשולם על ידי בעלי נכסים קרקעיים, ומ-15% מההכנסות ממס הרכישה המשולם. אך לשר האוצר מותר לשנות את השיעורים שמועברים לטובת הקרן. בשנים האחרונות ישנם כמעט בכל שנה עודפי מסים אדירים, בסכומים של מיליארדי שקלים. השיטה שהומצאה באוצר היא להגדיר, רטרו-אקטיבית, חלק מעודפי המסים כהכנסות שמועברות לקרן הפיצויים.

השיטה הזו – העברת עודפי מסים לתוך קרן הפיצויים – חביבה במיוחד על האוצר, כיוון שהיא מאפשרת לבצע שינוי של הנתונים ולהציג בסוף השנה עודפי מסים בסך נמוך יותר ממה שהיה. כך לדוגמה, בשלב זה, בסוף חודש נובמבר 2016, כבר ידוע שאזרחי ישראל הכניסו לקופת המדינה למעלה מ-6 מיליארד ש"ח יותר מהמתוכנן. אך אם יחליט השר, כפי שהוחלט בשנים האחרונות, לקחת כ-2 מיליארד ש"ח מתוך העודף ולהפנותו לקרן הפיצויים, יוכלו במשרד האוצר לדווח על עודף קטן יותר של כ-4 מיליארד ש"ח "בלבד". אחרי תיקונים ושיפוצים נוספים שלמדו באגף החשב הכללי לעשות, ניתן יהיה להציג מצג שווא כאילו לא היו עודפי מסים כלל – כך נוהג המשרד.

יש שיאמרו שהעברת הכספים לקרנות מצביעה על זהירות ואחריות, וכי טוב למלא את המחסנים לקראת "יום סגריר". אך גישה מרחיקת ראות יותר תצביע על העובדה שהכספים הרבים הללו עשויים ברגיל לשמש לטובת מניעתו של אותו יום סגריר. נבדוק כיצד בכל הנוגע לשירותי הכבאות.

כמה יעלה להעמיד את שרותי הכבאות ברמה אירופית?

על פי דברי נציב כבאות והצלה לשעבר, רב-טפסר שחר איילון, חסרים לנו כיום כ-2,000 כבאים וכ-200 תחנות חדשות. בואו נבדוק כמה יעלה לנו להגיע להשלים את החוסרים הללו. על פי דברי איילון מתוכננת כעת השקעה שנתית של כ-250 מיליון ש"ח, למשך 6 שנים, על מנת לבנות את התחנות החסרות ולהשלים את הצטיידותן. כלומר, מדובר בהשקעה של 1.5 מיליארד ש"ח. לסכום זה יש להוסיף את עלות השכר המוערכת לגיוסם של הכבאים והכבאיות החדשים. על פי איילון, המשכורת הממוצעת בארגון עומדת על כ-9,000 ש"ח לחודש. תוספת של 2,000 כבאים וכבאיות באופן מיידי משמעותה תוספת של 216 מיליון ש"ח בשנה.

כלומר, ניתן היה בהשקעה חד-פעמית של כ-1.75 מיליארד שקלים להגיע לרף שאותו הגדיר איילון כרף המקובל והנדרש. יש לציין שהערכות מחמירות יותר מדברות על צורך בתוספת אלפי כבאים נוספים, כ-3,000 או אף 4,000 על מנת לעמוד באתגר השרפות, אך לעת עתה נדבוק בהגדרת הצרכים שהתקבלה מפיו של נציב הכבאות הארצי לשעבר. ועוד נסייג, לצד השני, שלא בטוח שהשקעה גדולה ומידית תועיל – מערכות צריכות לגדול לעתים באופן אורגני. ובכל זאת, נבדוק את הדברים מההיבט התקציבי, הקר, לצורך הבנת המצב.

משמאל: יונה יהב, ראש עיריית חיפה, משה כחלון, שר האוצר, וגלעד ארדן השר לבטחון פנים. הם יגלו את "הרגישות החברתית" המפורסמת? (צילום: דבר ראשון)

האם 1.75 מיליארד שקלים הם כסף רב מדי להשקעה מן הסוג הזה? אז הנה כמה מספרים על מנת לשים את המספר הזה בפרופורציה: הגבייה העודפת של מסים בשנת 2016 היא, כאמור מעלה, 6.1 מיליארד שקלים (עד סוף חודש אוקטובר בלבד). תת הביצוע המסתמן בשנת 2016 עומד על כ-16 מיליארד שקלים. כלומר, מתוך 363 מיליארד שקלים בתקציב המאושר, צפויים לצאת רק כ-347 מיליארד שקלים. המשמעות היא שניתן להוציא 16 מיליארד שקלים נוספים באופן מיידי, כבר ב-2016. לפי דו"ח של המרכז להעצמת האזרח, תחת השם "ספר התקציב האבוד", בשלוש שנות התקציב האחרונות תת-ביצוע התקציב עומד על 20 מיליארד שקלים: סכום עצום שניתן היה להוציא לטובת אזרחי המדינה, אך לא הוצא (הדו"ח הזה מתעלם מההעברות הכספיות המבוצעות במהלך השנה, ומשווה את הביצוע ל"תקציב המקורי", ולא ל"תקציב המאושר", שגבוה משמעותית – לכן הסכום האמתי גבוה בהרבה). ולבסוף: חשבונות הבנק והקרנות החוץ-תקציביות (ביניהן קרן הפיצויים המדוברת מעלה) צמחו באופן משמעותי בשנים האחרונות. בין 2010 ל-2015 התווספו לחשבונות הבנק וקרנות המדינה כ-30 מיליארד שקלים. למדינה היו בסוף 2015 כ-66 מיליארד שקלים בבנק.

כך שניתן לקבוע, לדעתי, כי ההשקעה הנדרשת להצעדת שירותי הכבאות וההצלה למקום הראוי להם איננה איזה דבר רחוק, שמעבר לים, שניתן להשיגו רק ברבות הימים. להיפך, בפינו ובלבבנו לעשותו – לממשלה יש את הכסף הנדרש על מנת להשקיע את הסכום באופן מידי.

החסכנות שמפגינה הממשלה בראשות בנימין נתניהו, ובהובלת האידיאולוגיה הניאו-ליברלית בנוסחה הקיצוני ביותר אשר נתניהו דוגל בה, היא איוולת לא רק בקני מידה אנושיים – אלא גם כלכליים. על פי ההערכות הראשוניות אומדן הנזק מגיע לכדי חצי מיליארד שקלים, וזאת ללא אבדן ההכנסות למשק בשבוע האחרון, או את עלות הפעלת הכוחות כלפי השרפות שהשתוללו ויצאו משליטה. השקעה בשירותי הכבאות וההצלה היא נכונה גם מבחינה כלכלית.

ההגיון של הסופר-טנקר תקף גם לפני שרפה

נתניהו הותקף בימים האחרונים על הזמנת הסופר-טנקר, כביכול משום שאין כל צורך בו ובעלות "גבוהה" של ששה מיליון שקלים. נתניהו השיב כי במצבי חירום עדיפה יכולת יתר על פני יכולת חסר. תשובתו של ראש הממשלה נכונה בעיני, ודווקא בשל כך כה מוזרה: הרי אם היא הייתה נכונה בסוף השבוע, בשיאה של השרפה הגדולה, האם היא לא הייתה נכונה גם קודם לכן, בטרם השרפה?

טייסת הכיבוי ע"ש אלעד ריבן ז"ל הוקמה והייתה לתפארת, וזאת כחלק מהמסקנות מניתוח כשלי ההתמודדות עם השרפה בכרמל. אך על פי השיחה שקיימתי עם איילון, מטוסי הכיבוי הקטנים התקשו להתמודד עם הרוח החזקה, ולכן לא התקרבו אל האש מחשש לבטיחות המטוסים והטייסים. החומר מעכב הבערה הושלך בשל כך מגובה רב, פוזר על ידי הרוח, ולא פעל כמצופה.

מניסיוני האישי, כמי שעמד פעם (אוקטובר 2000) יחד עם חברים וחברות והאש מלחכת את גדרות קיבוצנו, אני יכול להעיד כי החומר מעכב הבערה משפיע היטב כאשר הוא מושלך ישירות, מקרוב, על האש. אני זוכר כיצד הסתערנו ללא הועיל על האש עם מחבטים שטוחים לכיבוי שרפות כשלפתע הרמנו ראשנו אל המטוס הצהוב והקטן שהפיל עלינו אבקה אדומה. האש נעצרה, כמה מטרים מהאורווה והחציר.

אמירתו של רב-טפסר איילון, כי המטוסים קטנים ולכן לא ערוכים להתמודד עם הרוח, לעומת מטוסים גדולים יותר שהיו יכולים לפעול – דוגמת המטוסים שהובאו מחו"ל, מראה כי התפישה אותה הציג נתניהו, על חשיבות ההערכות ביתר לכל מצב חירום שעלול לקרות, איננה התפישה המיושמת בישראל. התוצאה היא שכאשר מתרחש אירוע בסדר גודל משמעותי, ישראל איננה ערוכה. ויש לאמר – מבחינת תנאי מזג האוויר, התנאים היו שיחזור, מעט קשה יותר, של תנאי מזג האוויר מלפני שש שנים. כך שאין מדובר בתסריט בלתי-סביר.

מה לעשות? לעשות, ולא רק לפצות

נשוב עתה לקרן הפיצויים ולדרך בה ניתן לסייע לנפגעי השרפות אשר אבדו רכוש ובית. רבות הוזכרה בסוף השבוע האחרון המילה "רגישות". תכונה חשובה זו יוחסה לשר כחלון – "כולם מכירים את הרגישות של השר כחלון לסוגיות חברתיות", אמר מנכ"ל האוצר שי באב"ד; "אני מודה לך על הרגישות," אמר ראש עיריית חיפה יונה יהב לכחלון. שר האוצר הדגיש את הצורך לפצות את האנשים הטובים, משלמי המסים המשרתי במילואים שרכושם נפגע.

אך המסלול שעליו הודיע כחלון מעלה מספר קשיים ובעיות. ראשית, פיצויים מקרן הפיצויים לנזקי מלחמה ופעולות איבה אפשריים רק במקרה של, ובכן, מלחמה, פעולות איבה (וגם בצורת). השאלה איך יוגדרו ההצתות, והאם יהיה צורך לפענח את הסיבה של כל שרפה בנפרד, או את המקור לכל נזק שנגרם לבית טרם נפתרה. אך שנית, עצם המסלול, שכולל הערכת שמאות של חוקרי מס רכוש, ותהליך של הגשת טפסים והתחשבנויות גם אל מול חברת הביטוח הוא מורכב. בשלב זה אין בטחון שהנפגעים לא יאלצו קודם כל לשפץ ורק אחר כך לקוות לקבל את הכספים. כחלון הבטיח שהתשלום יתבצע בהליך מזורז, והורה לפקידים לקצץ בבירוקרטיה, אך בינתיים לא פורסם על תוספת של כוח אדם שתאפשר לעמוד במטרה זו.

ולכן, הנה הצעה, שיתכן ששר האוצר לא חשב עליה. במקום לקחת 1.5 מיליארד שקלים מעודפי המסים ולהעבירם לקרן הפיצויים, כפי שאמור לקרות בחודש דצמבר, קח סכום זה והקצה אותו לפעולה ישירה של הממשלה – לשפץ, לתקן ולבנות את כל מה שדרוש. מצב חירום לאומי ואסון לאומי דורשים התגייסות לאומית, והימים האחרונים הוכיחו כי לשירות הציבורי, לכבאים, לשוטרים ולמדינה בכלל, יכולת פעולה והתארגנות מעולים. אין כל סיבה שהממשלה לא תפעל גם לצורך השיקום באמצעים ממלכתיים – משרד השיכון, או חברות ממשלתיות בעלות יכולת יזמית, ו/או חברות פרטיות במימון ממשלתי – כל אלה יכולים וצריכים להתנפל על השיפוץ של כ-2,500 יחידות דיור ומבנים שניזוקו בשרפה.

שר האוצר כחלון דיווח היום שישב עם הכלכלן הראשי באוצר, אייל נווה, ובחן יחד עמו אם יהיו השפעות מקרו כלכליות לשרפה הגדולה. התשובה הייתה שלא, וזה נכון. לא מדובר בסכום גדול עבור ממשלת ישראל. הכסף ישנו, היכולת קיימת והצורך זועק לשמיים. אם מדינת ישראל רוצה לטפל בנזקי השרפה בנחישות וברגישות היא בהחלט יכולה לעשות זאת, ולבצע מבצע ממשלתי לשיפוץ הנזקים באופן מידי.