סיור שגרתי שערך אתמול (שלישי) השוטר הקהילתי משה אלמליח מבת ים ממחיש את המשמעות האיומה של חיים כקשיש ערירי במדינת ישראל של שנת 2016. במהלך הסיור בעיר הבחין אלמליח בתושבת העיר, בת 88, המבקשת סולם מבעל עסק. כשבירר את העניין התגלה שהאישה הקשישה ננעלה מחוץ לביתה, והיא מבקשת להיכנס אליו דרך המרפסת. בשיחה בין השוטר לקשישה התגלה גם שבלא יכולת להיכנס לדירתה או לפנות לעזרה, ישנה הקשישה במשך יומיים בחדר המדרגות של הבניין המשותף בו היא מתגוררת.

כך זה נראה כשחיים לבד בגיל מבוגר: ננעלת בחוץ? תישני בחדר המדרגות במשך יומיים. במקרה הזה פנה אלמליח לעירייה, שדאגה למנעולן שפרץ את הכניסה לדירה, ועדכנה את גורמי הרווחה בעיר. אבל לא מדובר במקרה יחיד: בישראל יש עשרות אלפי זקנים בודדים, שאין להם למי לפנות כאשר הם נקלעים למצוקה.

מנתוונים שאספו ב'אשל-ג'וינט ישראל' עולה שבשנת 2014 דיווחו 37% מהזקנים בני 60+ שהם מרגישים בדידות לפעמים או לעתים קרובות. בקרב גילאי 75+ שיעור החשים בדידות עומד על 45%. לשם השוואה, בקרב בני ה-20+ דיווחו רק 25.7% על תחושות בדידות תכופות. שיעור הנשים הזקנות המדווחות על בדידות גבוה יותר משיעור הגברים. בקרב המגזר הערבי שיעור החשים בדידות לעיתים תכופות גבוה יותר מהמגזר היהודי ועומד על 41%.

בניסיון להתמודד עם תופעת הבדידות בקרב זקנים אישרה הממשלה ביום ראשון השבוע את תכנית "יחד", שיזם שר העבודה והרווחה חיים כץ. התכנית תקנה לכל אזרח ותיק מגיל 86 ומעלה, החי בגפו, גמלת סיעוד ללא מבחני תלות. התכנית תכלול מספר ביקורים שבועיים קבועים בבית האזרח הוותיק, בהתאם לצורך, ומטרתם להפיג את תחושת הבדידות ולאפשר מעקב אחר תנאי מגוריו ואיכות חייו הבסיסית. עלות התכנית היא כ-200 מיליון ש"ח בשנה.

על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, ברחבי הארץ מתגוררים כיום כ- 13,600 אזרחים ותיקים מעל גיל 86 המתגוררים בגפם ואינם זכאים או שלא משתלמת להם גמלת סיעוד מכוח חוק הביטוח הלאומי.

חיים כץ. צילום ארכיון: פלאש 90

"בכוונתנו לספק לאלפי קשישים בודדים חברה, לוודא שהם לקחו את התרופות ושיש ארוחה חמה על שולחנם" אמר השר כץ, "התכנית תופעל על ידי עובדים בגילאי 60-50 שמתקשים להשתלב במעגל התעסוקה ומקבלים קצבת הבטחת הכנסה. כך נאפשר תמיכה קשיש ונספק פרנסה למקבלי הקצבאות באמצעות תרומה לקהילה".

תוכנית "יחד" תתבסס על תשתית ה"קהילה התומכת". כיום קיימות 250 קהילות תומכות שמפעיל משרד העבודה והרווחה ברחבי הארץ, והן מספקות לכ-50 אלף אזרחים ותיקים החברים בהן שירותי "אב בית" וכן שירותים של לחצן מצוקה, שירותים רפואיים, הזמנת רופא באמצעות מוקד המצוקה, פעילות חברתית ועוד.

"מכירים בבדידות כבעיה ומתחילים להתמודד איתה"

אילנית שטנברגר, מנהלת מיזם להפחתת תחושת הבדידות בקרב זקנים של אשל-ג'וינט ישראל, הביטוח הלאומי ומשרד הרווחה תיארה את המרכזיות של תחושת הבדידות באוכלוסיית הזקנים. "בזקנה יש קושי להתמודד עם תחושת הבדידות יותר מאשר בשלבים מוקדמים יותר של החיים" אמרה ל'דבר ראשון', "זאת למרות שרוב האנשים חווים תחושת בדידות בשלב כזה או אחר של חייהם, גם שבגילאים צעירים. אבל אצל זקנים ההתמודדות קשה יותר, מכיוון שבנוסף לבדידות הם חווים משברים ושינויים, כמו יציאה לגמלאות, מעבר דירה או מעבר לבית אבות, אבדן של בני זוג, אבדן של חברים וירידה ביכולת הגופנית. לכן, בקרב זקנים התופעה רחבה יותר וקשה יותר להתמודדות".

מטפל קהילתי בפעולה בקרב זקנים במרכז יום. למצולמים אין קשר לכתבה. (צילום: אלעד מדן)

שטנברגר הוסיפה כי "מחקרים מראים שיש קשר בין תחושת בדידות לתחלואה כרונית כמו בעיות בלחץ דם, מחלות לב. יש מחקרים שגם מצביעים על קשר בין בדידות לתמותה. יש קשר בין דיכאון לבדידות, ובין בדידות וירידה קוגניטיבית".

האם כל זקן שחי לבד בהכרח ירגיש בדידות?

"יש הבדל בין להיות בודד לבין להיות לבד. לא כל מי שנמצא לבד מרגיש בדידות, ולא כל מי שנמצא עם אנשים לא יחוש בדידות. אנחנו בעיקר מדברים על איכות הקשר הבין-אישי. האם יש מישהו שהוא סומך עליו, שהוא יכול לדבר אתו.

"גם מי שיש לו משפחה יכול לחוש בדידות. הדבר המרכזי שיכול להפיג בדידות הוא קשרים חברתיים משמעותיים. בן זוג הוא גורם מגן לבדידות, עצם זה שיש לאדם בן זוג. ולכן זקנים גרושים ואלמנים חווים יותר בדידות".

מתוך הדברים שאת מתארת אפשר להבין שכסף לא בהכרח עושה את ההבדל, אז למה להוסיף קצבה?

"זה נכון שזה לא בהכרח תלוי כסף. אחד הדברים המרכזיים שאנחנו מדברים עליו הוא משמעות. כשמישהו עוסק במשהו, תחביב שנותן לו משמעות בחיים זה כן יכול להפחית תחושה של בדידות.

"יחד עם זאת אנחנו כן יודעים שבקרב זקנים במצב כלכלי לא טוב יש יתר חווית בדידות מאשר זקנים שיש להם אמצעים. כי כשיש כסף אפשר ללכת לחוגים שמעניינים אותך, ללכת לקולנוע, לראות הצגות, לטוס לחו"ל. בחוג, לדוגמה, אתה נפגש עם אנשים, יוצר אינטראקציה חברתית".

"אתן עוד דוגמה לכך שהקצבה הזאת היא חשובה. לפני כמה ימים פגשתי מישהי שאמרה לי שהיא לא מזמינה אליה את הנכדים כי אין לה כסף לקנות להם דברים. עם הכסף הזה היא תוכל ללכת עם הנכד שלה לסרט, לא להרגיש נזקקת. הכסף גם מסמל שמכירים בבדידות כבעיה ומתחילים להתמודד איתה".

איזה כלים אתם נותנים בכדי לעזור לזקנים להפיג את הבדידות?

"אנחנו מנסים לעבוד על התקשורת הבין-אישית, ללמד להקשיב. זה לא במובן המחנך, אלא כדי להנגיש להם את הדברים. מייצרים להם הזדמנויות לאינטראקציה חברתית. בחולון יש תכנית, הפגישו כמה זקנות, ופתאום אנחנו שומעים שהן יוצאות לקפה בקניון ביחד. זאת לא הייתה מטרת התכנית אבל כל מה שהן היו צריכות זה מישהו שיפגיש ביניהן והן כבר עשו את השאר.

"מבחינת זקנים שמרותקים לבית, יש מתנדב שמגיע אליהם הביתה מצד אחד לפתח קשר בין אישי ומהצד השני המתנדב אמור לעזור לזקן למצוא ולפתח תחומי עניין".

"ייווצר שינוי בתחום"

אחת התכניות שכבר פועלות בתחום חשוב זה היא התכנית להכשרת "מטפל קהילתי", שבמסגרת מוכשרים צעירים ומבוגרים לליווי חברתי של קשישים בקהילה. ההכשרה מבקשת ליצור תשתית לתפקיד חדש ורב-תחומי וכוללת פרקטיקה ולימודים עיוניים מעמיקים. התכנית מופעלת בידי רשת "דרור בתי-חינוך" בשיתוף עם האגף להכשרה מקצועית במשרד העבודה והרווחה, אשל-ג'וינט ישראל, והקרן למפעלים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי.

משתתפים בתכנית "מטפל בקהילה" (צילום: אלעד מדן)

"באמצעות הכשרתם של עובדים מיומנים למקצוע ושילוב כוח אדם מקצועי ואיכותי ייווצר שינוי בתחום הטיפול בזקן", העריכה השבוע ענבל רון, רכזת המכללות למנהיגות מקצועית, בהן נלמד המקצוע – ופועלות כיום בבאר-שבע, עפולה וראשון לציון. "תכנית הלימודים מתייחסת לשלל תחומי חייו של הזקן: הפגת הבדידות, היבטים גופניים ונפשיים בזקנה, יסודות בגריאטריה וגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות – ט.כ.), פיתוח מנהיגות ויזמות עסקית ועוד."

בוגרי המכללה מקבלים תעודת "מטפל קהילתי – הכשרה רב תחומית" מטעם משרד העבודה והרווחה, ורון מאמינה כי מדובר בשליחות של ממש. "הטיפול בזקנים צריך להיות האתגר של הצעירים, ואנחנו מתחילים ללכת לכיוון הזה".

גילוי נאות: לחלק מחברי המערכת זיקה לעמותה "דרור בתי חינוך" המפעילה את התכנית המתוארת בכתבה.