האם יש קשר בין צבא לכלכלה? איך הצבא משפיע על מערכת החינוך? כיצד מפקדים מתאימים את עצמם לתחרות הגוברת על תפקידים ומה הקשר בין אופי הפעילות המבצעית בצוק איתן לבין השיח על ההתנהלות המשאבית של הצבא? אלו רק חלק קטן מהסוגיות עליהן ניסו לענות אתמול (שלישי) בכנס ראשון מסוגו בארץ שהתקיים באוניברסיטה הפתוחה תחת הכותרת "הצבא וחברת השוק". הכנס בניצוחו של פרופ' יגיל לוי מהאוניברסיטה הפתוחה, החוקר את הקשר בין הצבא והחברה, העלה מספר סוגיות בנושא השפעתה של חברת השוק שהתעצבה בישראל בשלושה העשורים האחרונים על הצבא.

תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר, אל"מ במיל' עופרה בן ישי, ד"ר עוזי בן- שלום, ופרופסור יגיל לוי בכנס ׳הצבא וחברת השוק׳ (צילום: יח״צ).

ראשון דיבר לוי ותיאר את הקשר בין הצבא למדינה – על פי דבריו, הצבא והמדינה המודרניים נוסדו ביחד במאה ה-17 וכוחם מוזן זה מזו, ולכן כאשר בתקופה הנוכחית אנו עדים להיחלשותה של המדינה – ניתן להבין כי גם הצבא נחלש בהתאמה. לוי התייחס גם לשוני שחל בחברה הישראלית: בעוד שבעבר הייתה ישראל מדינת רווחה, היום הפכה לחברה שהקוד השולט בה הוא קוד השוק, וביחס לכך ההשפעה על הצבא. "הצבאות מוצגים כזוללי משאבים, ולכן הציפייה לצבאות קטנים בהתאם להיצע ולביקוש, דורשים צבא שתומך בצמיחה כלכלית. מעבר לכך ניתן לראות מעבר מביקורת על התקציב, לביקורת על התפוקה, הכוונה היא כמה ביטחון אנחנו מקבלים בתור אזרחים – לדוגמא, כמה עולה "להוריד" איש חיזבאללה? מה התועלת הכלכלית של כיפת ברזל? האם נכון למנף את חברות הגז כדי להעצים את חיל הים? השאלה מי נהנה מהביטחון ומי משלם עליו מאיימת על החברה הישראלית".

כאמור, צה"ל הוקם כצבא עם, בו הגיוס הוא חובה וחל על כלל האוכלוסייה למעט יוצאים מן הכלל, דבר המאפשר לכלל חלקי החברה להיפגש. כמו כן כחלק מתפיסה זו  – פרט לתפקידי הגנה צבאיים מובהקים, יש לצה"ל תפקידים חברתיים וחינוכיים והוא שותף מרכזי לבנייתו של הפרויקט הציוני. צבא המבוסס על קוד השוק, מנוגד בעיקרו לצבא העם, ומניח בצד את המטרות החברתיות-חינוכיות, ובמקומן מוכפף הצבא לכלכלת רווח.

אל"מ במיל' עופרה בן ישי בכנס ׳הצבא וחברת השוק׳ (צילום: יח״צ).

תא"ל במיל' מהרן פרוזנפר, ששירת כיועץ הכספי לרמטכ"ל (יועכ"ל) וראש אגף התקציבים (את"ק) במשרד הביטחון, הוזמן לנאום בכנס, והתייחס לשוני במודל הקבע שהתעצב עם תוכנית תר"ש גדעון. "יש קבוצה שאפשר לפטר אותם בכל רגע ואלו הם עובדי קבע. הצבא רוצה צעירים, איכותיים ושלא יהיו הרבה כאלה שיגיעו לפנסיה". פרוזנפר הוסיף כי "לפני 6-7 שנים החליטו שמשפטן בגיל 42 יצא לפנסיה ואז האריכו את גיל הפרישה. אחרי 5 שנים הסתבר שזה עולה המון כסף. אז חזרו לגיל 42. מכל 10 שנכנסים לקבע רק 1 מגיע לפנסיה."

אל"מ במיל' עופרה בן ישי, לשעבר ראש מחלקת מדעי ההתנהגות בצה"ל התייחסה לסוגית האבדות. על פי טענתה, "בעבר היה יחס של "קורבן של שליחות" ואילו כיום היחס הוא ל'מחיר' שמשלמים בשדה הקרב. בנאו ליברליזם אדם לא מת בשביל המדינה, בגלל שתפקיד המדינה הוא לשרת את איכות חייו של האדם. בגלל זה התפתחו אסטרטגיות שמנמיכות סכנות כמו ההכרעה מנגד, העלמת התימרון היבשתי ומלחמת הכפתורים."

בן-ישי קשרה בין הקושי לשלם מחיר עבור מטרות צבאיות – והלחימה ללא הכרעה, כפי שהתבטאה במלחמת לבנון השנייה, "כשהשיח הוא בקוד ניאו-ליברלי קשה להגדיר איפה האבדות. התוצאה של המנגנון, בהשאלה מוועדת וינוגרד, היא הדישדוש. חוסר היכולת בפעולה הצבאית להחליט איזה מחיר בחיי אדם אני מוכן לשלם כדי להשיג את היעדים המבצעיים. תוך כדי מלחמת לבנון 2 לא הצליחו להחליט."

הכנס ננעל ללא הצהרות פרקטיות או הצעות לייעול אך בסופו ברור כי כפי שהחברה הישראלית משתנה גם צה"ל משתנה, והוא עומד בפני אתגרים רבים שעליהם יצטרך לתת מענה כדי להמשיך ולקיים צבא איכותי וערכי שיוכל לעמוד באתגרי הביטחון שלנו. וביטחון כאמור, "איננו רק הטנק".