בוועדת הכלכלה דנים בסעיפי חוק ההסדרים, בינהם אלו המכשירים את הפרטת מערך עידן+, המציע שידור חינמי של שישה ערוצי טלווזיה ישראלים, בתקווה כי משקיע פרטי יהפוך אותו לחלופה שלישית לשידורים הרב-ערוציים של הכבלים (HOT) והלווין (YES). כיום, סובל המערך ממיעוט ערוצים וגם מנחיתות טכנולוגית. בשונה מהכבלים והלווין השירות עידן+ מתבסס על אנטנה דיגיטלית, וסובל מהפרעות בקליטה באיזורים שונים בארץ או במיקומים בספציפיים בתוך איזורי השידור האיכותיים, בהם יש חסימה מקומית הגורמת להפרעות.

אתמול דנו בוועדה בהתנהלות ערוצי הספורט, והחסם שהם מהווים ליצירת תחרות בשוק. הדיון התייחס למצב הקיים כאילו הוא מקדמת דנא – ותוצאה של אסון טבע, אליו הגענו ללא מגע ידי אדם. אף לא אחד מהדוברים הזכיר את האופן בו הגענו למצב הנוכחי, כאשר בעבר משדרי ספורט חשובים היו משודרים בערוץ 1 של רשות השידור והיו פתוחים לכולם, מבלי להוות חסם שוק.

רכז התקשורת באגף התקציבים באוצר, אסף וסרצוג, אמר כי האוצר הוא חסיד של השוק החופשי, אבל כרגע יש בו עיוותים. לדבריו, "תוכן הספורט הוא מונופוליסטי ונשלט על ידי שלושה גופים דומיננטיים. לערוצי הספורט יש כוח עודף, ברגע שאין לך ערוצי ספורט זה חסם כניסה (לשוק הטלווזיה) וחסם מעבר (מספק לספק) משמעותי. המחיר ירד כי אנחנו מכריחים אותם למכור, לא מתערבים במחיר אבל אומרים שהוא לא יכול להיות מפלה וכל פלטפורמה תשלם בהתאם למספר המנויים שיש לה. אם ערוצי צ'רלטון היו בסלקום הצרכנים היו יכולים לשלם עד 250 שקל בחודש לחבילת טריפל עם אינטרנט – זו הורדת מחירים קלאסית ושחקן חדש יצטרך להוריד את המחיר עוד יותר". הגישה של וסרצוג מעוניינת להטיל מגבלות על חופש החוזים, כדי לאפשר את תחרות הוגנת.

צ'רלטון הוא גוף שידור מסחרי המשדר אירועי ספורט מהארץ ומהעולם בשלושה ערוצי טלוויזיה בישראל. גוף השידור החל את שידורי הספורט שלו בישראל בשנות ה-90, ולאט לאט הפך לבעל זכויות השידור לליגות הבולטות בעולם – בעיקר בכדורגל. שליטתה של צ'רלטון, בשל מיעוט ערוצי השידור שלה, יוצר מצב בו אם מתקיימים יותר משני משחקים דרמטיים במקביל –  הם אינם זמינים לצופה הישראלית.

מנגון התערבות? מכרז?

יו"ר הועדה ח"כ איתן כבל (המחנה הציוני) אמר: "בכוונתנו למצוא דרך לאפשר מו"מ חופשי בין הפלטפורמות לערוצים, ואם לא תהייה הסכמה, נקבע מנגנון התערבות". עו"ד מיכל הלפרין, הממונה על הרשות להגבלים עסקיים, אמרה בדיון כי יש סיכוי שהצעת החוק תביא לירידת מחירי הטלוויזיה הרב ערוצית, שהיא מוצר בסיס בכל בית בישראל. לדבריה, "היום יש דואופול של הוט ויס, ששולטות ב-95% מהשוק, ובתקופה האחרונה רואים ניצנים של תקווה עם כניסת סלקום ופרטנר בהמשך. זיהינו ששידורי ספורט זה עוגן – לבקש פלטפורמה של טלוויזיה רב ערוצית שתתחרה בלי הערוצים החשובים, זה כמו שקניון מתחרה בלי רשתות האופנה המרכזיות או בלי פארם, קולנוע או סופר.

"כדי שהמתחרות יהיו אטרקטיביות", המשיכה הלפרין, "הן צריכות גישה לשידורי ספורט, לכן מוצעת חובה למכור ערוצים בתנאים אחידים ללא התערבות בתנאים. החלק השני של ההצעה קשור בכוח של ערוצי הספורט עצמם. גם אם נטיל חובת מכירה הם יוכלו לדרוש מחירים שיהיו חסם כניסה למתחרים הקטנים, לכן אנחנו חושבים שצריך להטיל חובה למכור זה לזה תכני ספורט. כדי שלא נצטרך לקנות כמה וכמה ערוצים, אלא רק אחד, ולעשות מכרז בניהם בתקווה שזה יוזיל מחירים לפלטפורמות. ההצעה מקדמת תחרות והורדת יוקר המחייה ולכן היא מאוד חשובה".

צ'רלטון והמחירים המופקעים

יותר מאשר ערוצי הספורט הישראלים, כניסתה של חברת צ'רלטון כגורם שרוכש זכויות שידור, הניעה תהליך של ניפוח המחירים שגובות הליגות, וצ'רלטון והערוצים האחרים משתמשות בניפוח המחירים הזה וגובות מחיר גבוה מהצרכנים, דרך התשלומים לחברות הכבלים או הלווין, וגם באופן ישיר. החברה תבעה מספר פעמים בעלי פאבים שהקרינו משחקים בהקרנות פומביות, פעולה שבגינה החברה דורשת תשלומים של אלפי שקלים מבעלי העסקים.

במקום להציע לציבור שימוש בפלטפורמה הפתוחה של עידן פלוס, ולחייב רכישה ציבורית של שידורי הספורט, בחרו חברי הכנסת ללכת בדרך העקיפה של הגבלת חופש החוזים של הערוצים ובעלי הפלטפורמות, בתקווה שמהלך זה יוביל למשא ומתן שבתוכו כלל המתחרים בשוק הרב-ערוצי יצליחו לרכוש שידורים במחיר נמוך יותר, ויגבו מחיר סביר מהאזרח, ולא יגיעו למצב של תיאום מחירים ברף הגבוה.

השידור הציבורי עומד בפני שאלה קיומית, ואין ביטחון כי במצבו הנוכחי יוכל לתת מענה ראוי – הן מצד התאגיד 'כאן' והן מצד רשות השידור, אך הפתרון המוצע בחוק ההסדרים מתווה דרך כל כך עקיפה, התלויה בכמעט לחלוטין בטוב ליבם של שחקנים פרטיים שמטרתם רווח כספי. האם לא ייתכן שפשוט ויעיל יותר להלאים את אחד מערוצי הספורט הקיימים ולפתוח את שידוריו לכל? באופן זה ניתן להשיג שתי מטרות – גם שידורי ספורט פתוחים וגם הסרת חסם תחרותי בשוק הרב-ערוצי. מהלך כזה יעלה כמובן בכספי מיסים, אך הוא גם זה שיוכל לתרום להוזלת העלויות של השידורים הרב-ערוציים לצרכן יותר מכל מהלך אחר.