ראש ממשלת איטליה, מתיאו רנזי, התפטר בעקבות כשלונו בהעברתה של רפורמה חוקתית במשאל עם שנערך אתמול ברחבי איטליה. ההתפטרות מגבירה את חוסר היציבות באיטליה, וצפויה להקשות על מציאת פתרון למצבם של הבנקים במדינה, שקריסתם עלולה לחולל תגובת שרשרת בכל אירופה. במהלך הלילה היורו צלל לשפל של 20 חודשים מול הדולר במסחר באסיה.
התפטרות מהירה
ב00:30, עם היוודע תוצאות ראשוניות במשאל הכריז רנצי "שלטוני מסתיים כאן", בפני התקשורת לכתבים ובעודו לוקח "אחריות מלאה" לכישלון ומיישם את הבטחתו להתפטר אם ייכשל במשאל, אף שאין מדובר במחויבות חוקית להתפטר. סקרי היציאה מהקלפיות מעניקות למחנה ה"לא" במשאל רוב עם תמיכה של בין 54 ל-61 אחוזים מהמצביעים, וההתפטרות של רנזי קדמה אפילו להכרזת התוצאות הרשמיות שצפויה להיות הבוקר.
הרפורמות בחוקת המדינה אותן ניסה להעביר כללו את החלשת סמכויות השלטון המקומי, וקיצוץ סמכויות הפרלמנט ומספר חבריו, בכדי לחזק את השלטון המרכזי. אף כי חלק מההתנגדות לרפורמה נבעה מנימוקים ענייניים, כמו החשש שריכוז הכח בממשלה יקל על ראשי המדינה לפעול באורח דיקטטורי, המומנטום הגדול בהתנגדות היה הצבעת מחאה כנגד האיחוד האירופי, בהתאם לעמדותיהם של המחנה הבדלני האיטלקי, שהתחזק מאוד לאחרונה בדמות מפלגת "חמשת הכוכבים" של בפה גרילו, השואפת לחדול משימוש ביורו באיטליה, ומפלגת "הליגה הצפונית" השואפת להפריד בין צפון איטליה לדרום העני יותר.
האם הבנקים האיטלקים יחולצו?
איטליה היא הכלכלה השלישית בגודלה באירופה, והמשמעויות של קריסה פוליטית וכלכלית שלה יהיו הרבה יותר גדולות מאשר הקריסה היוונית. הבנקים האיטלקים סובלים ממאזן גדול של הלוואות כושלות, שהחזריהן נמצאים בפיגורים וגבייתם מוטלת בספק בהיקף של 400 מיליארד דולר. בחודש יוני סירבה אנגלה מרקל, להגמיש את כללי הבנקאות באיחוד האירופי, בכדי לאפשר לממשלת איטליה להזרים הון לבנקים בהיקף של 45 מיליארד דולר.
ב-2014 נקבעו כללים לחילוץ בנקים המכתיבים כי לממשלה אסור להזרים אליהם הון, אלא בתנאי שבהפסד נושאים גם בעלי המניות ובעלי אגרות החוב של הבנק. לפי בלומברג, באיטליה 45% מאג"ח החוב של הבנקים מוחזקות בידי אזרחים פרטיים. לאחרונה פורסם כי כאשר חולצו 4 בנקים קטנים בהתאם לתקנות החדשות, אזרח איטלקי שאיבד 110,000 יורו התאבד.
בנק מונטה דה פאשי, הסובל מהלוואות כושלות בהיקף של 30 מיליארד דולר, אמור לנסות לגייס הון תמורת מניות, בהיקף של 5.3 מיליארד דולר, אך ספק אם יצליח בכך כעת. קריסה של בנק אחד, גם אם מנהליו גרמו לכך באמצעות השקעות מסוכנות, יכולה ליצור תגובת שרשרת של "ריצה אל הבנק", שתפגע בשאר הבנקים במדינה, גם אם מצבם היה נראה יציב לפני כן. אף כי הדרך לפרישת איטליה מהיורו או מהאיחוד האירופי אינה סבירה וקרובה, ההתפטרות של רנצי היא צעד אחד בכיוון שכבר משפיע על ציפיות המשקיעים, ועלול להוביל למשיכת השקעות מבנקים איטלקים. נכון לעכשיו, יורו המופקד בבנק איטלקי שווה בערכו ליורו המופקד בבנק בלגי או גרמני. מספיק שבאיטליה יתגברו סימנים ראשוניים לנטישת היורו, כדי לערער את המערכת הבנקאית. שעות הלילה באיטליה מקבילות לשעות המסחר באסיה, בהן ירד היורו בכמעט אחוז, לשפל של 20 חודשים מול הדולר.
ההימור הכושל של רנצי
ברמה הפוליטית מדובר בכישלון מהדהד, שכן מתיאו רנזי כשל לשכנע את מוסדות האיחוד האירופי להגמיש את הכללים כדי להגן על אזרחיו, וכשל לשכנע את אזרחיו, כי בעיניהם הוא מזוהה עם האיחוד האירופי, שהפך למגנט של עוינות ציבורית. הפיכת המשאל להצבעת אמון נועדה להמריץ את תומכיו אל הקלפיות, אך כנראה שסנטימנט המחאה היה חזק יותר, ושניהם יחד הביאו לאחוז הצבעה של 69%, הנחשב לגבוה יחסית. ייתכן שאנגלה מרקל מתחה את השרשרת חזק מדי, וכעת חוליה משמעותית בתוכה – ממשלת רנזי – נשברה.
